* נושא את עמו עלי שכם – יחד עם אלפי אנשים, תושבי הגולן ומכל רחבי הארץ, ליוויתי למנוחתו את האחרונה את סרן שחר גמלא, סמ"פ באגוז, שנפל בלבנון.
שחר נולד וגדל במושב נטור, למד בישיבה התיכונית בחספין, התחנך במכינה הקדם צבאית עין פרת, שירת כלוחם ומפקד באגוז ובגבעתי. התכוון לחזור למכינת עין פרת כראש המכינה וחלם להקים מכינה חדשה. על פי בקשתו, הוריו החליטו לתרום את איבריו, ובמותו הציל את חייהם ובריאותם של 6 אנשים. שחר הוא דור שלישי להתיישבות בגולן משני הצדדים. הוא דור שלישי למייסדי מושב קשת, משני הצדדים.
אביו של שחר, ישי, הוא איש שירותי הביטחון. אימו, לאהל'ה, היא מנהלת מחלקת הילדים והנוער במרכז הקהילתי של הגולן. אני מכיר אותה 25 שנים, מאז עבדה במתנ"ס הגולן, שאותו ניהלתי. את סבו, הרב יעקב פייגנבאום, מייסד המכינה הקדם צבאית קשת יהודה, אני מכיר 42 שנה, כשעוד כיהן כרב היישוב קשת.
הוריו נולדו, גדלו ונישאו בקשת, אך החליטו לעבור לנטור, כדי לחיות ביישוב משותף של חילונים ודתיים ולחנך את ילדיהם בביה"ס "שורשים", המשותף לחילונים ודתיים. לפני חודשים אחדים לאהל'ה הצטרפה לקהילת הגולן בתנועת הרבעון הרביעי.
את שחר לא זכיתי להכיר, אך אני מכיר את שורשיו המשובחים. למדתי שמדובר באישיות יוצאת דופן, כלוחם ומפקד, כמחנך ובעיקר כאדם. אדם טוב, איש אמת, אדם השואל שאלות ומחפש ומוצא משמעות ודורש מעצמו דרישות גבוהות מאוד.
ההלוויה היתה ארוכה מאוד, כשעתיים וחצי. ולאורך כל הזמן הזה עמדתי וגמעתי בצמא את הסיפורים מעוררי ההשראה על האדם יוצא הדופן הזה.
מה שהיה קשה במיוחד, היה לשמוע את ספירת המלאי של החללים בכל תחנה מתחנות חייו. הרב המחנך שלו בישיבה התיכונית הזכיר את שמות שלושת חבריו לכיתה שנפלו לפניו. וכך במכינת עין פרת, בצוות שלו באגוז וביחידות שבהן שירת. מחיר כל כך כבד, בקרב הציבור התורם והמשרת, הנושא את עמו עלי שכם.
יהי זכרו ברוך!
* מי מורתע – אני מקווה שבסופו של דבר התקיפה באיראן נעשתה בהסכמה עם טראמפ, אך גם אם לא – חובתנו היתה להגיב.
אסור היה לסיים את האירוע בכך שאיראן תקפה את ישראל ללא תגובה, ויצרה "משוואה" שעל פיה אנו מקבלים את התכתיב האיראני שפעולה נגד ארגון הטרור חיזבאללה היא עילה לתקיפה איראנית. בוודאי כאשר הפעולה בדאחיה היתה בלאי... איזו תקיפונת סמלית על דירה ריקה, במקום מכה קשה לחיזבאללה ולמפקדותיו.
המסר של "הכלת" הסיטואציה הזו הוא מכה קשה להרתעה הישראלית, ומסר שישראל מורתעת.
וכבר ראינו מה קרה בפעם האחרונה שהמסר שלנו היה שישראל מורתעת.
* מדיניותו הרופסת – החוצפה האיראנית היא תוצאה ישירה של מדיניותו הרופסת של טראמפ מאז הפסקת האש.
תגובתו של טראמפ לשיגור הטילים על ישראל – בקשתו שלא נגיב, העבירה להם מסר שהם נהגו נכון.
* בין איראן ללבנון – אני בעד ההפסקה ההדדית של הסבב עם איראן, אבל אסור בשום אופן להיכנע לשום תכתיב הקושר בין איראן ללבנון. עלינו לתקוף בעוצמה את חיזבאללה, בביירות ובבקעא, ללא כל התייחסות לאיומים מאיראן.
* עיר טרור תת-קרקעית – מתחת לבופור נחשפה עיר טרור תת-קרקעית של חיזבאללה. אחרי 7 באוקטובר אין צורך להבהיר מה תכליתה. זו רשת התת-קרקע הגדולה ביותר שנמצאה עד היום, בעזה או בלבנון.
מה עלינו להסיק מכך?
א. כפי שאני טוען מאז 7 באוקטובר – המחדל מול חיזבאללה בלבנון היה גדול יותר מהמחדל מול חמאס בעזה. אילו חלילה האיום היה מתממש בצפון, התוצאות היו קשות לאין ערוך, שלא לדבר על תרחיש של תנועת מלקחיים מצפון ומדרום.
ב. שהמחדל לא היה קונספירציית "לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ." את מי רצו להחליש בלבנון? המחדל הוא תפיסת ביטחון פאסיבית של "לא להעיר דובים מרבצם" ואימה משתקת מפני "הסלמה."
למה חשוב כל כך לדייק בהגדרת מהות המחדל? כדי להפיק לקחים ולמנוע אסון דומה בעתיד.
ג. רצועת הביטחון בדרום לבנון היא הכרח חד-משמעי שאסור להתפשר עליו. אם לא נהיה שם, חיזבאללה יהיה שם, עם כל המשמעות הרת האסון של שליטה זו.
ד. בניגוד לטרנד הלעג של סרבני ההתפתחות[?] על כיבוש הבופור כ"זיקפה לאומית" ושאר סיסמאות ההבל העבשות של 6 באוקטובר – מדובר ברכס חיוני ביותר, שחייב להיות בשליטתנו.
* והמחדל נמשך – כבילת ידי צה"ל בלבנון היא המשך ישיר של מחדל 7 באוקטובר.
* זלזול באוייב – לפני כשנה כתבתי; "נעים קאסם עדין חי." קיבלתי תגובות של זלזול בקאסם, החלש, האפור, טוב שהוא בראש, עדיף ככה.
עכשיו מתברר שהוא אינו קוטל קנים. רחוק מכך.
לעולם אל נזלזל באוייב.
* התנאי למימוש ההסכם – רוחות טובות נושבות מלבנון. מסרים כמו אלה של הנשיא עאון וממשלתו, בנוגע ליחסים עם ישראל ולחיזבאללה, לא שמענו מעולם. ההסכם המתגבש, אם נכונים הפרטים המודלפים, סביר בהחלט. מי יודע? אולי יש הזדמנות לשלום עם לבנון? אינשאללה.
אבל כדי שתהיה היתכנות להסכם כלשהו עם לבנון, לא כל שכן שלום, יש צורך לפרק את חיזבאללה מנשקו. את זה, למרבה הצער, ממשלת לבנון אינה יכולה לעשות וצבא לבנון אינו יכול לעשות, כיוון שהדבר יביא למלחמת אזרחים קשה, שבה חיזבאללה ינצח כי צבאו חזק לאין ערוך יותר מצבא לבנון.
לכן, אם חפצי שלום אנחנו, הדרך לשלום, או אפילו להסדר ביניים ביטחוני, או להפסקת אש קבועה, עוברת במיטוט חיזבאללה. ואת זה רק צה"ל יכול לעשות. לשם כך יש צורך בכמה שבועות של כתישה ללא הרף מן האוויר ובאש ארטילריה, לצד תמרונים מפתיעים אל מרכזי השליטה והפיקוד של הארגון.
פעולה כזו עשויה ליצור מצב של חיזבאללה מוחלש, שצבא לבנון יוכל לפרקו מנשקו ולהשליט את ריבונות לבנון על שטחה.
* היום שאחרי והיום שלפניו – מאז 7 באוקטובר ועד היום, הממשלה לא קיימה אף דיון אסטרטגי על כוונותיה ליום שאחרי ברצועת עזה. הסיבה לכך היא שנתניהו יודע שסמוטגביר לא ייתנו את ידם לשום פתרון מלבד טרנספר וכיבוש כל הרצועה והוא יודע שזה לא פתרון ושזה לא יקרה. אז אין לישראל אסטרטגיה, ובינתיים חמאס הולך ומתעצם ומעמיק את שלטונו בעיר עזה ובכ-40% משטח הרצועה.
את דעתי על הפתרון הראוי ליום שאחרי כתבתי כבר בשבוע הראשון אחרי 7 באוקטובר. יש להקים פרימטר בשליטת ישראל, שבו הנקודות השולטות על יישובי הנגב המערבי יהיו בשליטתנו וכן ציר פילדלפי והתוחמת הצפונית. ברוב רחבי רצועת עזה יהיה שלטון אזרחי של רש"פ עם חופש פעולה מלא לצה"ל ולכוחות הביטחון, כפי שקורה באזורי A ו-B ביו"ש.
הדבר החשוב ביותר הוא חופש הפעולה, וכדי שהדבר יתאפשר, עדיף שלטון הרש"פ, עם כל הבעיות הכרוכות בו, על כל פתרון של כוח רב לאומי / בין ערבי וכד'. ואם הממשלה טיפסה על העץ הגבוה של שלילת הרש"פ, נקרא לזה "ממשלת טכנוקרטים פלשתינאים."
אולם כדי שיהיה היום שאחרי, חייב להיות קודם היום שלפניו. היום שלפניו הוא פירוק חמאס מנשקו ופירוק שלטונו. בלי התנאי הזה, אין היתכנות לשום פתרון. שני התנאים הללו הם חלק מתנאי עסקת טראמפ. וכיוון שהסעיף הזה בהסכם לא התממש במסלול הדיפלומטי, לא יהיה מנוס מאכיפתו במסלול הצבאי.
* הגנה אקטיבית – השבוע, ב-7 ביוני, מלאו 45 שנים להפצצת הכור העיראקי. פעולה זו היא מופת של הגנה אקטיבית. לא להמתין בחיבוק ידיים לאוייב שיבצע את זממו, אלא להסיר את האיום לפני שיתממש.
* צער לאידנו – טענתו של נעמן כהן שאני שמח לאידו של נתניהו בעקבות שיחת הקללות עם טראמפ, שצרח עליו, שבזכותו הוא לא יושב בכלא, והתקשר מיד לדווח על כך לברק רביד, מופרכת מעיקרה.
שמחה?! לאידו של נתניהו?! נהפוך הוא. צער כבד – לאידנו. בושה גדולה. בושה נוראית. וגם כעס. כעס על כך שנתניהו גייס את הפריץ לחלצו מאימת הדין, ובכך התנקש בריבונות ישראל, וכפי שאנו רואים – פגע פגיעה קשה בביטחון המדינה ובהרתעה הישראלית.
והטענה המגוחכת של נעמן כאילו טראמפ לא התכוון לכלא הישראלי אלא להאג... נו, באמת. נו, באמת.
* עיר מקלט – ביום הקשה של ירי טילים, אזעקות, מקלטים, יום אחרי הלוויות קשות, מה מעסיק את הח"כים? דיון בבקשתה של ח"כית ה[---]ת רעש גוטליב לקבל חסינות על פשעיה החמורים נגד ביטחון המדינה, מתוך תפיסת עולם אנרכיסטית של הרחבה מוחלטת של חסינות הח"כים, שמשמעותה שמותר לח"כ להיות פושע פלילי או ביטחוני ללא כל הפרעה.
יותר משצריך להקדים את הבחירות כדי לקצר את ימי ממשלת 7 באוקטובר, צריך להקדים את הבחירות כדי להוציא את הכנסת לפגרת בחירות ולבלום את מתקפת הטרללת נגד האינטרס הציבורי.
* פרשנות אנרכיסטית – אם נאמץ את פרשנותה האנרכיסטית של רעש גוטליב לחסינות הח"כים, המרגל עזמי בשארה היה צריך ליהנות מהחסינות.
* מעשה נבלה – אחרי מופע האימים של רעש גוטליב בוועדת הכנסת; מופע הנביחות, הנהמות והצווחות החוליגני, כדאי להזכיר במה הדברים אמורים.
ה[---]ת ישבה בנחת בביתה, ובדתה מליבה עלילת דם נוראית על לוחם שב"כ, שכביכול שיתף פעולה עם חמאס ב-7 באוקטובר.
בנוסף לכך, היא חשפה את שמו של לוחם השב"כ, מתוך כוונה בזדון לסכן את חייו.
הסיבה היחידה לעלילת הדם ולסיכון חייו, היא העובדה שהוא נשוי למתנגדת משטר.
וכעת היא מנסה להסתתר מאחורי פרשנות אנרכיסטית גורפת של החסינות, כדי לא לשלם את מחיר פשעיה.
[אהוד: מדבריך אני מבין שאתה תומך בעמדת יועמ"שית ה[---]ת!]
* במה לעלילת דם –– ערוץ 13 יורד לזנות. הוא אירח את החכ"לית ה[---]ת קרן ברק, שישבה באולפן והעלילה עלילת דם נוראה על ראש אמ"ן לשעבר חליווה, כאילו הוא בגד ושיתף פעולה עם חמאס ב-7 באוקטובר.
במקום לעצור את השידור, לגרש את ה[---]ת מהאולפן, ולהתנצל בפני הצופים על שניתנה במה לעלילה השפלה, השידור נמשך כאילו לא קרה דבר.
כל עלילות הדם האנטישמיות בתולדות עמנו מתגמדות לעומת עלילת הדם האוטואנטישמית המעלילה על צה"ל ועל שב"כ שיתוף פעולה עם הטבח. עלילת הדם החלה להירקם כבר ב-7 באוקטובר, ותכליתה אחת – כיסתוח ואיתרוג מר מחדל – נתניהו, האשם הראשי במחדל הנורא. הכול כשר בעיניו, כולל עלילת הדם הנבזית. הוא, נתניהו, האחראי למחדל, הוא האשם בעלילת הדם.
לא היתה כנבלה הזו בישראל.
* בעד – החל משאל חברי תנועת הרבעון הרביעי, על השאלה האם להקים מפלגה ברוח הרבעון.
הצבעתי.
ההחלטה היתה אמורה להימסר בכנס רב משתתפים בת"א ביום שני. הכנס נדחה בשל המצב הביטחוני וההצבעה הדיגיטילית הוארכה במספר ימים נוספים.
* ההחלטה תכובד – מה ההבדל בין משאל חברי הרבעון הרביעי למשאל חברי הליכוד על ההתנתקות?
תוצאות ההצבעה ברבעון, תהיינה אשר תהיינה – תכובדנה.
* משמעות הפתק – אוקיי, הבנתי. אתה לא מסוגל להצביע אחרת. היד שלך אינה יכולה להטיל פתק אחר.
אוקיי.
אבל אתה מבין שכאשר מצביע לנתניהו אתה מצביע ל-7 באוקטובר, כן?
* אנרכיה – דיווח של ינון מגל: "חייל מתקשר לרב אליקים לבנון [רב המועצה האזורית שומרון א.ה.] באמצע שיעור. 'רוצים שנעלה לסיור עם נהגת. המ"מ מאיים לשפוט אותנו.'
הרב לא מאשר: 'תודיעו שאתם לא עולים לסיור עם נהגת. אנחנו נגבה אתכם. מ"מ טיפש'."
הרב החצוף מעז לדחוף את פרצופו אל תוך שרשרת הפיקוד, ו"להורות" ללא כל סמכות לחייל שלו לסרב לפקודה מבצעית בעיצומה של פעילות מבצעית במלחמה. זו חבלה בפעילות מבצעית. זו אנרכיה בצה"ל.
והאיש הזה הוא עובד מדינה, שאנו מממנים את שכרו במיסינו.
אגב, כמה צביעות יש בסיפור הזה. הנוער הדתי לאומי והחרד"לי מצוי עמוק בתרבות הטרמפים (שלא כמו הנוער החילוני היום, בניגוד לימי נעוריי). כיוון שהגולן והכינרת הם מוקדי הטיול המועדפים על הנוער הזה, בחופשות מהלימודים הטרמפיאדות עמוסות בבני נוער עם כיפות בוכריות גדולות, גזומבות ענקיות נופלות אל כתפיהם וציציות עד גובה הברכיים מתבדרות ברוח. הם עולים על כל רכב שעוצר להם, ומעולם לא שמעתי על נער כזה שלא עלה על רכב כיוון שאישה נהגה בו או נסעה בו.
לא מן הנמנע שהחייל הטיפש שהתקשר לרב לבנון היה בשנה שעברה אחד הטרמפיסטים הללו.
אני מקווה שגם אם החייל היה מספיק טיפש כדי להתקשר לרב, הוא לא עד כדי כך טיפש כדי לבצע את הוראתו.
* חוק נגד היהדות – חוק יסוד השתמטות הוא אחד החוקים הנואלים בתולדות הכנסת. חוק אנטי מוסרי, אנטי יהודי, המבזה את התורה וגורם לחילול השם נורא.
אחרי שנתיים וחצי עקובות מדם, שבהן איבדנו את מיטב בנינו, ומאות אלפי ישראלים חירפו את נפשם על הגנת המולדת, והמילואימניקים משרתים כבר מאות ימים –– ממשלת הפיגולים, ממשלת 7 באוקטובר, מחוקקת חוק המגדיר את ההשתמטות מצה"ל, העריקה ממלחמת מצווה, כשוות ערך לשירות בצה"ל, מחייבת את המדינה לתגמל את המשתמטים על השתמטותם כמו את החיילים על שירותם.
זה חוק טפילי, המעודד פרזיטיות ותוקע סכין רעילה בגבו של כל לוחם צה"ל, ושל כל משפחה שכולה. זהו חוק פלגני הקורע את החברה הישראלית.
החוק הזה הוא כתם על ספר החוקים של ישראל. הממשלה שמקדמת אותו היא ממשלת קלון.
* המחנה הלא לאומי – הצעת חוק: מפלגה שתיתן את ידה לחוק ההשתמטות, ייאסר עליה להתהדר בשם "לאומית".
מחנה שייתן את ידו לחוק ההשתמטות לא יורשה להיקרא המחנה ה"לאומי".
הליכוד, שהיה מפלגה לאומית ליברלית, הוא היום מפלגה אנטי לאומית ואנטי ליברלית.
* כצאן לטבח – ומי תומך נלהב של אנשי "נמות ולא נתגייס"?
גדעון לוי.
בפשקוויל ב"הארץ" הוא כתב שהסיסמה של הישראלים החילונים היא "נתגייס ונמות", והיא פחות מוסרית מהסיסמה החרדית. וחייל ישראלי הוא פושע מלחמה ולכן הוא פחות מוסרי ממשתמט חרדי.
מבחינתו הוא צודק. הם בעלי ברית טבעיים – אלה פרה-ציונים, אלה פוסט-ציונים. אלה ואלה שוללים את מדינת ישראל, דוגלים בגלות ובהשקפת עולם של הליכה כצאן לטבח.
* בראייה היסטורית – הסופר ראובן מירן: "בראייה היסטורית חפה מהיסטריה, מתברר שהבונדיסטים צדקו."
גאון.
מה שהכי אהבתי זה את ה"בראייה היסטורית."
וואלה, נכון. הם צדקו. ראינו זאת בשואה. ראינו זאת ברדיפת היהודים בבריה"מ.
במה עדיף רשע על טיפש?
הרשע יכול לתקן את דרכיו ולחזור בתשובה.
* ביד הלשון: קוניסליירֶה – בתגובה לפוסט שבו הגדרתי את מבקר המדינה הנבחר "קונסיליירי של נתניהו," כתב לי דורון ארזי, שאני סומך על ידיעותיו ובפרט בכל הקשור לדיוק לשוני:
אנא הקפד לכתוב "קונסיליירֶה". זו המילה הנכונה באיטלקית –
consigliere
שמשמעותה "יועץ" (ובהשאלה: פרקליט של משפחת מאפיה; במובן הזה קיים רק בארה"ב בין איטלקים-אמריקאים ולא באיטליה עצמה).
Consiglieri היא צורת הרבים.
בתעתיק לעברית "קונסיליירי".
אינני מבין עד היום מתי והיכן נכנס השיבוש האידיוטי הזה – רבים במקום יחיד – לחיינו. מה כבר כל כך מסובך לבטא את תנועת הסגול, הקיימת גם בעברית? זו לא איזו תנועה אקזוטית מאיזו שפה מסובכת. קרוב לוודאי רשלנות בהגייה וסתם בורות.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 10.6.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר