ממש"ק חינוך בנח"ל למחנך המדינה
שיתוף או שוויון?
סיימתי לקרוא את הספר המדובר "נתן ועמוס" מאת אסף בורנשטיין-ענברי. ספר קריא מאוד ללא תובנות כלשהן, או עם מידע חדש שלא הכרתי. עם זאת בספר יש כמה דברים הראויים לציון המלמדים משהו על השינוי שחל בחברה הישראלית.
הנער בן ה-14 עמוס קלויזנר-עוז הגיע כילד חוץ לקיבוץ חולדה – קיבוץ של תנועת גורדוניה, ואומץ ע"י משפחת המורה והמחנך עוזייר אובז'נסקי-חולדאי (אביו של רון לימים ראש העיר ת"א). שש שנותיו בקיבוץ הפכוהו לאידיאולוג קיבוצי. (לאו דווקא מבית המדרש של א"ד גורדון. הוא לא הושפע לא מזיקתו ליהדות, ולא מגישתו הטולסטויאנית-מיסטית לטבע ולעבודה. מה שכינו אז "דת העבודה").
בגיל 18 התגייס עמוס קלויזנר-עוז לצה"ל ושירת כמש"ק חינוך בנח"ל. בתפקידו זה ניסה לחנך לא רק את חיילי הנח"ל, אלא את החברה הישראלית כולה. כתומך בחבר קיבוצו ואחד ממייסדיהּ פנחס לוביאנקר-לבון בפרשת "עסק ביש", ומתוך רצון לתקוף את יריבו – דוד יוסף גרין-בן גוריון לאחר שהוחלט במרכז מפא"י להדיחו מראשות ההסתדרות, הוא שלח לעיתון "דבר" בטאון מפא"י, מאמר תגובה למאמרו של בן גוריון על ערכי הקיבוץ. בן גוריון טען שהאידיאל המרכזי של הקיבוץ הוא השיתוף ולא השוויון – ובכלל השאיפה לשוויון אינה מציאותית.
עמוס קלויזנר-עוז טען כנגדו שקהילה שיתופית שאינה שוויונית היא מזויפת מיסודה. השאיפה לשוויון היא שאיפה ערכית מפני שאינה מציאותית, וכאלה הם רוב הערכים האנושיים אינם ניתנים להגשמה מוחלטת. הקיבוץ שואף להגשים את מותר האדם ולא את טבע האדם. האידיאל הראשי של הקיבוץ אינו השיתוף אלא השוויון. מי שגרם לקיבוץ לשכוח את יעדו האוטופי רמז עמוס, הוא בן גוריון עצמו שהפך את הקיבוץ לקבלן ביצוע של משימות לאומיות. כפי שכתב אלתרמן בשירו חצרו של קיבוץ "אם היתה מימיו לו שפחה חרופה – אני שפחתו הייתי". אולי הגיע הזמן להפסיק להתייחס אל הקיבוץ כאל מכשיר להגשמת האינטרס הלאומי אלא כערך בפני עצמו. (ע"מ 85)
בן גוריון פינה יום שלם מענייני המדינה לענות לו.
האידיאל של הקיבוץ, הזכיר בן גוריון לחבר עוז, הוא: "לכל אחד לפי צרכיו, ומכל אחד לפי יכולתו." זה מנוגד לשוויון. הקיבוץ מכיר בכך שאנשים אינם שווים לא בצורכיהם ולא ביכולותיהם. למשל חבר קיבוץ שיש לו כישרון לספרות האם ראוי שהקיבוץ ימנע ממנו לעסוק בכתיבה? ובאשר לערכים השאיפה להשיג את הבלתי מושג זו מליצה שאין בה תוכן אמיתי. יש להגשים רק את הניתן להגשמה. כמה אנשים האמינו באפשרות של מדינה יהודית בארץ ישראל? והמדינה קיימת. השוויון שהחבר עוז מדבר עליו אינו בר הגשמה. השוויון כערך אמיתי בר-הגשמה הוא רק השוויון בפני החוק. "לצערי," כותב בן גוריון, "במדינת ישראל של ימינו, אפילו אלו המכנים עצמם בשם 'אנשי רוח', אינם מבינים עדיין שבפני החוק כולם שווים."
למחרת פירסום המאמר קיבל עמוס עוז מכתב מבן גוריון המזמינו לפגישה בקריה. (שם עמ' 87).
במושגים של ימינו קשה לתפוס. ראש הממשלה, ולא סתם ראש ממשלה – ראש היישוב ומייסד המדינה, המבוגר 53 שנים מהחייל מש"ק החינוך עמוס קלויזנר -עוז, מזמין אותו לשיחה על עתיד החברה הישראלית. אין לתאר דבר כזה בימינו.
ומי צדק בוויכוח? האם עקרון השיתוף או עיקרון השוויון? כמובן בן גוריון. מעניין לציין שגם יריבו הגדול של בן גוריון – פרופסור ישעיהו ליבוביץ תמך בו בוויכוח זה:
ב-1938, כמעט ברגע האחרון, הצליח מרטין בובר להימלט מגרמניה. הוא השתקע בירושלים. בעמל רב קיבל תקן באוניברסיטה העברית למשרת פרופסור ל"סוציולוגיה של התרבות". בובר התעמק ברעיון "הקיבוץ". האם הקיבוץ הוא הפתרון לבעיה החברתית בעם היהודי ובעולם כולו?
לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה, פרסם בובר את הגותו בספר – "נתיבות באוטופיה". הניסיון הקיבוצי, הגדיר בובר, הוא: "אי כישלון למופת." לא "הצלחה למופת" – "אי כישלון למופת."
המרצה לכימיה אורגנית, פיזיולוגיה, ונוירולוגיה, באותה אוניברסיטה – הפילוסוף ישעיהו ליבוביץ, לעג לבובר, וכינה אותו: "a ladies` philosopher" – "פילוסוף לנשים". בובר, הוא קבע, "אינו פילוסוף מקצועי." לגבי הקיבוץ היתה לליבוביץ דעה שונה לחלוטין מזו של בובר:
"אם ציפה מישהו שהקיבוץ יביא את גאולת האדם הריהו שוטה. הקיבוץ מילא את משימתו. הוא היה אותה צורת התיישבות שאיפשרה את כיבוש הארץ בתנאי קיומו של הרוב הערבי והשלטון הזר. לא א"ד גורדון ולא שלמה לביא נתכוונו לכך, אך בפרספקטיבה היתה זו האפשרית היחידה להשתלט על הארץ בהתיישבות כמעט צבאית בדומה למושבות שהיו הרומאים מקימים. מכאן השאלה האם היום יש עוד זכות קיום לקיבוץ או שהוא גידול פרזיטי בגוף המדינה והעם... בעייתו של הקיבוץ היא גם בעייתו של רעיון הסוציאליזם כאידיאולוגיה חינוכית וכגורם מושך יהודים. הדרגה הגבוהה של שחרור האדם הושגה בארצות המשטר 'הקפיטליסטי' דווקא במשטר קולקטיבי האדם חופשי פחות."
"האידיאולוג הקיבוצי" עמוס קלויזנר-עוז עצמו הוכיח זאת במעשיו. כשהחל להרוויח כסף הוא לא אבה יותר לחלקו בין חברי הקיבוץ בוותרו על "ערך השוויון". כך גם יחסו לגרמניה השתנה לאחר הררי המרקים שקיבל לכיסו ומירקו את עוונם לפי מצפונו.
על "הנביא" עמוס עוז כבר כתבתי" ("חדשות בן עזר", 1750 7.19).
https://hbe.mifgash.com/a_lnk/1408/12?author=4
(תודה רבה לאלי ארגון על הכנסת אינדקס חיפוש לחדשות בן עזר).
לפחות ניתן לומר על קלויזנר-עוז את האימרה הישנה שיוחסה לרבים: "אם אינך סוציאליסט כשאתה צעיר אין לך לב, ואם אתה עדיין סוציאליסט בזקנתך – אין לך שכל."
ואם הזכרנו את אלתרמן, אז 78 שנים בדיוק אחרי ניסיון הפוטש של אלטלנה הנה השיר שכתב אלתרמן על הפרשה.
אהבת ישראל ושריפת הנשק
נתן אלתרמן
טוֹב לִהְיוֹת מִלְּמַפְרֵעַ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל.
טוֹב לִקְבֹּל עַל צָרַת הַפֵּרוּד הַטּוֹרֶפֶת,
טוֹב לִשְׂנֹא כָּל מַחְלֹקֶת מֵאִישׁ אוֹ מֵאַל,
וּלְמַרְאֵה
בַּקִּיר לְהָטִיחַ קַרְקֶפֶת.
אַךְ מוּזָר
אֵם בִּזְמַן מַגֵּפָה בַּמַּחֲנֶה
צוֹעֲקִים לֹא עַל חֹלִי מִנֶּגֶד,
אֶלָּא רַק עַל עִנְיַן הַפֵּרוּד הַמְּשֻׁנֶּה
אֲשֶׁר בֵּין אֶמְצְעֵי הַחִטּוּי וְהַנֶּגֶף.
הֲלֹא כֵן? אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל אָח יַקִּיר
מַתְחִילָה לִפְעָמִים לְטַפֵּס עַל הַקִּיר
וְעַל כֵּן
מוּל עַמּוּד הֶעָשָׁן מוּל הַיָּם,
מוּל סְפִינַת הִתְחַמַּשְׁתְּ בָּאֵשׁ עַל הַמַּיִם,
אַל יַכְהֶה אֶת עֵינֵינוּ עֲשַׁן כְּתִיבָתָם
שֶׁל קוֹרְאֵי הַבּוּשָׁה
וְסוֹפְקֵי הַכַּפַּיִם!
יַעֲמֹד נָא הָעָם לְלֹא נִיעַ–עַפְעָף
וְיֵדַע לְמַרְאֵה השרֵפָה הַעֹומֶמֶת
כִי הַּנֶֹשֶק הַזֶּה
לֹא לַהֶבֶל נִשֹרַף...
הּוא מִּלֵא שֵׁרּותֹו לָאֻמָּה הַּלֹוחֶמֶת!
הוּא שֵרֵת! שְׂרֵפָתוֹ פֵּרוּשָה נִצָּחוֹן
לְיִצְרָהּ שֶל אֻמָּה
עַל יִצְרוֹ שֶל עֵדֶר.
הוּא שֵרֵת! שְׂרֵפָתוֹ פֵּרוּשָהּ הַנָּכוֹן
הוּא קִיוּם הַמָּרוֹת
וּשְמִירַת הַסֵּדֶר!
בְּקִצּוּר, פֵּרוּשָׁהּ הוּא דְבָרִים פְעּוטִים,
שֶׁתָּלוּי בָּהֶם עָתִיד מְדִינַת הַּיְהּודִים.
וְלָכֵן שָוְא יָרִיעּו פְלַקָטִים בָעִיר:
יֹום חֶרְּפָה הּוא יֹומָּה שֶל שְֹרֵפָת הַּנֶֹשֶק!...
לֹא! בְעַב הֶעָֹשָן מִסְּתַּכֶלֶת קָהִיר!
וְהֵיטֵב מִסְּתַּכְלֹות בֹו
עַמֹון וְדַמֶֹּשֶק!
כִּי הַנּשֶק הַזֶּה
לא לַהֶבֶל נִשרַף...
הוּא מִלֵּא שֵרוּתוֹ לָאֻמָּה הַלּוֹחֶמֶת!
וְעוֹבֵר בָּהֶן רַעַד בִּצְפּוֹתָ בָּן מֵעָב
פְּנֵי-הָאֶבֶן שֶׁל עַם מְיֻגָּע אַךְ בּוֹטֵחַ,
הַמַּבִּיט בִּשְׂרֵפַת הַיְקָרִים-בְּכֵלָיו
וְזוֹכֵר רַק אֶת סוֹף חֶשְׁבּוֹנוֹ: לְנַצֵּחַ!
ותְּכוֹפֶינָה קָהִיר וְדַמֶּשֶׂק רֹאשָׁן:
עוֹד תִּקְוָה שֶׁטִּפְּחוּהָ עוֹלָה בֶּעָשָׁן!
("דבר" 25 ביוני 1948)
https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1948/06/25/01/article/28/?e=-------he-20--1--img-txIN|txTI--------------1
השיר פורסם בעיתון "דבר" ב-25 ביוני 1948, ימים ספורים לאחר חילופי האש סביב האונייה. בשיר זה הדגיש אלתרמן את קדושת הריבונות הממלכתית ואת החובה של שלטון מרכזי אחד ואחיד על פני פלגנות צבאית, תוך שהוא מציג את השמדת הנשק כצעד הכרחי וכואב למען עתיד המדינה:
ריבונות אחת: אלתרמן טען כי מדינה אינה יכולה לשאת שני צבאות או "ריבונות מפוצלת".
מסר לאויבים: הוא כתב כי על אף שהאירוע נראה כ"יום חרפה", אויבי ישראל בקהיר, עמאן ודמשק ראו דווקא אומה חזקה שמוכנה להקריב את "היקרים בכליה" כדי לשמור על האחדות והחוק, ובכך תקוותם לראות את המדינה הצעירה קורסת מבפנים "עולה בעשן".
עיקרי המסר החברתי-פוליטי בשיר:
שבירת האשלייה הציבורית: אלתרמן יוצא נגד הכרוזים ("פלקטים") שנתלו בתל אביב וקראו לאירוע "יום חרפה" וטבח.
מבחן הריבונות מול האויב: הוא טוען שדווקא השמדת הנשק הבלתי-חוקי מוכיחה לערי הבירה של מדינות ערב כי ישראל היא מדינת חוק בעלת שלטון מרכזי אחד, ולא אנרכיה של מליציות.
הקרבה למען החוק: המילים "המביט בשריפת היקרים בכליו" מתייחסות לכאב הלאומי על אובדן הנשק שהיה נחוץ כל כך לחזית, אך הוקרב למען השמירה על אחדות הפיקוד.
כישלון
78 שנים עברו וטרם הונצחו שלושת חיילי צה"ל שנהרגו בפרשת ניסיון הפוטש של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין ואנשיו מהאצ"ל על אנדרטת חללי הפרשה בתל אביב.
מחסידיו כיוסף גסינוביץ-אחימאיר הרואה ברבין רוצח, ובמורשתו "רצח אנשי אלטלנה", אין לנו אשליות, אבל קשה לנו להבין את ראש עיריית תל אביב רון אובז'נסקי-חולדאי (שמשפחתו אימצה את עמוס קלויזנר-עוז) מקיבוץ חולדה של גורדוניה, שמטרפד תמיד את הנצחת חיילי צה"ל.
תיק"ו.
חוש הומור
היעדר חוש הומור זו מגבלה קשה. אורי הייטנר המלא כל כך רצינות בעצמו אין לו שמץ הומור עד שאינו מבחין שהמשפט "כרומני הוא בקי בשטיקים פולניים" נכתב בהומור, והוא נעלב ומכריז כי אינו רומני. ("חדשות בן עזר", 2170) ובינתיים הוא מצליח להתעלם מההמשך שהוא שמחה לאיד על נתניהו שכדי להחליפו הוא פועל להקים ממשלה אפילו עם רע"ם התנועה האיסלמית התומכת והמממנת מקופתה את החמאס.
בכל מקרה גם אם הוא נטול לחלוטין חוש הומור, יש בכתיבתו אלמנטים קומיים. למשל המשפט הבא: "בעיניי, היריב האמיתי הוא מחנה 6 באוקטובר..." כלומר הוא היריב של עצמו שכן הוא הוא השואף להקים ממשלה עם רע"ם הוא – היריב ממחנה ה-6 באוקטובר שלא למד דבר ולא שכח דבר.
תמיהני גם על משה גרנות שנעלב גם הוא. אז לידיעתו כשאומרים בארץ "רומני" או "פולני" אין הכוונה לגויים, אלא רק יהודים ואין צורך לציין שרומניה משלמת פיצויים לניצולי השואה...
אחת הבדיחות הקלאסיות הנודעות של הקומיקאים דז'יגאן ושומאכר במערכון שהוצג אחרי השואה במחנות העקורים ובארץ, הוא כזה:
דז'יגאן פונה אל הקהל או אל דמות על הבמה ושואל מאיפה הוא.
כשהאיש עונה: "איך בין פון רומעניע" (אני מרומניה), דז'יגאן משיב לו מיד ביידיש:
"איך פרעג נישט וואס איז דיין פראפעסיע, איך פרעג פון וואנען דו ביסט!" (אני לא שואל מה המקצוע שלך, אני שואל מאיפה אתה!)
הבדיחה היהודית הקלאסית זיהתה "רומני" עם גנב (סטיגמה שהיתה נפוצה מאוד במזרח אירופה). איפיונים שליליים היו לגבי הכול, ואף אחד לא זיהה יֶקֶה למשל עם גרמני גוי.
חסרי ההומור אנא קראו:
https://www.ruvik.co.il/פינת-עיון/2019/הומור-לשוני.aspx
הסכם ורסאי 2026
בעוד שהסכם ורסאי המקורי נחתם ב-28.6.19 עם גרמניה לאחר הפסדה במלחמה, הפסד ורסאי 2026 נחתם ב- 17.6.26 עם איראן לאחר הפסדה במלחמה, וניצחונה המדיני. בהסכם ורסאי המקורי המפסידה חויבה לשלם פיצויי למנצחות. בהסכם ורסאי הנוכחי המנצחות חויבו לשלם פיצוי למובסת.
מיזכר ההבנות המלא בין ארה"ב לאיראן
האורניום לא יוצא מאיראן: הרפובליקה האיסלאמית מתחייבת לדלל בשטחה את החומר המועשר, ותקבל פטורים מסנקציות על ייצוא נפט. ארה"ב מתחייבת במזכר להבטיח את שלמותה הטריטוריאלית של לבנון, ולפתח תוכנית שיקום בסך 300 מיליארד דולר. 14 סעיפים, בזה אחר זה, מפרטים את ההסכמות בין וושינגטון וטהרן. המילה ישראל לא מוזכרת.
סעיף 1
ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן ובעלות בריתן במלחמה הנוכחית, בחתימתן על מזכר הבנות זה, מצהירות על סיום מיידי וקבוע של המבצעים הצבאיים בכל החזיתות, לרבות בלבנון, ומתחייבות מעתה ואילך שלא ליזום כל מלחמה או מבצע צבאי זו נגד זו, ולהימנע מאיום או משימוש בכוח זו נגד זו, ולהבטיח את שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה של לבנון. ההסכם הסופי יאשר את הסיום הקבוע של המלחמה בכל החזיתות, לרבות בלבנון, והוראות נוספות של סעיף זה.
[האם ב"בעלות בריתן, הכוונה גם לישראל? האם איראן מתחייבת לא ליזום כל מבצע צבאי נגד ישראל?]
סעיף 2
ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן מתחייבות לכבד את הריבונות והשלמות הטריטוריאלית זו של זו, ולהימנע מהתערבות בענייניה הפנימיים של זו.
סעיף 3
ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן מתחייבות לנהל משא ומתן ולהגיע להסכם סופי בתוך 60 ימים לכל היותר, עם אפשרות להארכה בהסכמה הדדית.
סעיף 4
מיד עם החתימה על מזכר הבנות זה, ארצות הברית של אמריקה תחל בהסרת המצור הימי שלה וכל הפרעה או מכשול נגד הרפובליקה האיסלאמית של איראן, ותסיים לחלוטין את המצור תוך 30 ימים. במהלך תקופה זו, תנועת כלי השיט תהיה ביחס לנתוני התנועה שלפני המלחמה, אשר ישוחזרו על ידי הרפובליקה האיסלאמית של איראן. ארצות הברית של אמריקה מתחייבת בנוסף להרחיק את כוחותיה מסביבתה של הרפובליקה האיסלאמית של איראן תוך 30 ימים לאחר ההסכם הסופי.
סעיף 5
עם החתימה על מיזכר הבנות זה, הרפובליקה האיסלאמית של איראן תפעל ותעשה את מירב המאמצים להבטחת מעבר בטוח של כלי שיט מסחריים ללא תשלום למשך 60 ימים בלבד מהמפרץ הפרסי לים עומאן ולהיפך. תנועת כלי השיט המסחריים תחל באופן מיידי, ובהתחשב בצורך בהסרת המכשולים הטכניים והצבאיים ופינוי מוקשים על ידי הרפובליקה האיסלאמית של איראן, היא תוסדר במלואה בתוך 30 ימים. הרפובליקה האיסלאמית של איראן תנהל דיאלוג עם סולטנות עומאן כדי להגדיר את המנהל העתידי והשירותים הימיים במצר הורמוז, בדיון עם מדינות אחרות בעלות חוף במפרץ הפרסי, בהתאם למשפט הבינלאומי החל ולזכויות הריבוניות של מדינות החוף במצר הורמוז.
סעיף 6
ארצות הברית של אמריקה מתחייבת, יחד עם שותפות אזוריות, לפתח תוכנית סופית ומוסכמת במשותף עם לפחות 300 מיליארד דולר אמריקני לשיקום ולפיתוח הכלכלי של הרפובליקה האיסלאמית של איראן. המנגנון ליישום תוכנית זו יגובש כחלק מהסכם סופי בתוך 60 ימים. כל הרישיונות, הפטורים והאישורים הנדרשים לעסקאות הפיננסיות הרלוונטיות יוענקו על ידי ארצות הברית של אמריקה.
סעיף 7
ארצות הברית של אמריקה מתחייבת לבטל את כל סוגי הסנקציות נגד הרפובליקה האיסלאמית של איראן, לרבות החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, החלטות מועצת הנגידים של סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית), וכל הסנקציות החד-צדדיות של ארה"ב, הראשוניות והמשניות, בלוח זמנים מוסכם כחלק מהסכם סופי. הרפובליקה האיסלאמית של איראן וארצות הברית של אמריקה מכירות בחשיבות המכרעת של סוגיית ביטול הסנקציות המוזכרת לעיל, ומביעות את כוונתן לטפל באופן מיידי בסוגיות אלו במשא ומתן על מנת להגיע להסכמה הדדית לגביהן.
סעיף 8
הרפובליקה האיסלאמית של איראן מאשרת מחדש כי לא תשיג או תפתח נשק גרעיני. ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האסלאמית של איראן הסכימו לפתור את סוגיית הטיפול במלאי החומר המועשר בהתאם למנגנון שיוסכם במשותף, ובהתאם ללוח הזמנים המוזכר בסעיף 7, כאשר מתודולוגיית המינימום תהיה מהילה (דילול) באתר תחת פיקוח של סבא"א. שני הצדדים הסכימו גם לדון בסוגיית ההעשרה ובעניינים אחרים המוסכמים במשותף הקשורים לצרכים הגרעיניים של הרפובליקה האיסלאמית של איראן, בהתבסס על המסגרת החוקית (הסטטוטורית) שתסוכם בהסכם הסופי. ההסכם הסופי יאשר את הוראות סעיף זה. ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן מכירות בחשיבות המכרעת של הסוגיות הגרעיניות המוזכרות לעיל, ומביעות את כוונתן לטפל באופן מיידי בסוגיות אלו במשא ומתן על מנת להגיע להסכמה הדדית לגביהן.
סעיף 9
עד להסכם הסופי, ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן מסכימות לשמור על הסטטוס קוו. הרפובליקה האיסלאמית של איראן תשמור על הסטטוס קוו הנוכחי של תוכנית הגרעין שלה, וארצות הברית של אמריקה לא תטיל סנקציות חדשות ולא תפרוס כוחות נוספים באזור.
סעיף 10
ארצות הברית של אמריקה מתחייבת כי מיד עם החתימה על מזכר הבנות זה, ועד לביטול הסנקציות, משרד האוצר של ארה"ב ינפיק פטורים לייצוא נפט גולמי איראני, מוצרי נפט ותזקיקים, וכל השירותים הנלווים, לרבות עסקאות בנקאיות, ביטוחים, הובלה וכדומה.
סעיף 11
ארצות הברית של אמריקה מתחייבת להעמיד לשימוש מלא את הכספים והנכסים המוקפאים או המוגבלים של הרפובליקה האסלאמית של איראן עם יישום תזכיר הבנות זה. ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן יסכימו במשותף על הנהלים הקשורים לשחרור כספים אלו במהלך המשא ומתן. כספים כאמור, בין אם יישארו בחשבון המקורי ובין אם יועברו, יהיו ניתנים לשימוש מלא לצורך תשלום לכל מוטב סופי שיקבע הבנק המרכזי של הרפובליקה האסלאמית של איראן. ארצות הברית של אמריקה מתחייבת להנפיק את כל הרישיונות והאישורים הנדרשים בהתאם לכך.
סעיף 12
ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האיסלאמית של איראן מסכימות כי יוקם מנגנון ביצועי לפיקוח על היישום המוצלח של תזכיר הבנות זה ועל הציות העתידי להסכם הסופי.
סעיף 13
לאחר החתימה על מזכר הבנות זה ובכפוף לתחילת היישום של סעיפים 1, 4, 5, 10 ו-11 של תזכיר זה, והמשך יישומם של צעדים אלו, ארצות הברית של אמריקה והרפובליקה האסלאמית של איראן יפתחו במשא ומתן בנוגע להסכם הסופי באופן בלעדי על שאר הסעיפים.
סעיף 14
ההסכם הסופי יאושר בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם.
https://www.ynet.co.il/news/article/h1qyd8gzfx#autoplay
הנקמה
קאליבאף: "הדרך האמיתית לנקום את מותו של האימאם (חמינאי) היא שחרור ירושלים, 100 נתניהוהים לא שווים את השרוך של הנעל שלו."
https://rotter.net/forum/scoops1/953664.shtml
מה שווה אם כן החתימה הדיגיטלית שלו?
הבעת צער
טראמפ לאקסיוס: "לצערי פגעתי במנהיג העליון האיראני מוג'טבה ח'אמנאי והוא נפצע קשה ואין ספק שהוא אמיץ."
https://rotter.net/forum/scoops1/953945.shtml
האם צרפת תטרפד את הסכם ורסאי?
נשיא צרפת, עימם-אללה מקרון היה שושבין של ההסכם והעמיד לצדדים את ארמון ורסאי כמקום חתימה. והנה שר החוץ הצרפתי ז'אן-נואל בארו (יוחנן-חג המולד מוט קטן) מצהיר: "צרפת תטיל וטו על הסרת הסנקציות של מועצת הביטחון של האו"ם על איראן עד שהשיחות הגרעיניות יעמדו בציפיותיה ויטפלו בטילים הבליסטיים של טהראן וכוחות הפרוקסי שלה."
https://x.com/Osint613/status/2067966259761652109
ודוק: ההסכם הופך את לבנון למדינת חסות של איראן. הסעיף הראשון בהסכם מכיר באיראן ובלבנון כיחידה אחת. וזה בניגוד להחלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 2004, והחלטה 1701 משנת 2006 – שמחייבות את חיזבאללה להתפרק מנשקו.
לפי הסכם ורסאי יש לקבלו כהחלטה במועצת הביטחון של האו"ם, כומר, שכדי לקבלו יש לבטל את ההחלטות הקודמות על לבנון.
טיפול בטילים הבליסטיים. טראמפ הצהיר שאחת ממטרות המלחמה היא "להשמיד את מאגר הטילים הבליסטיים ואת יכולת הייצור של איראן." והנה הוא חזר בו ואמר שזה בסדר שאיראן תמשיך בפיתוח הטילים הבליסטיים, בגלל שגם למדינות אחרות יש. לפי ההיגיון הזה של טראמפ אם למדינות אחרות יש נשק גרעיני. אז שיהיה נשק גרעיני לכולם...
קשה להאמין שדווקא צרפת תטרפד את ההסכם.
דובר משרד החוץ האיראני בקאי כתב על הצהרותיו של שר החוץ הצרפתי על העם האיראני:
"אדוני השר, ככל הנראה צביעות ושחצנות נותרו מאפיינים בולטים של התרבות הפוליטית הצרפתית עד היום – אותה סאגה שמולייר אמר בצדק במחזה "טרטוף או הצבוע" בשנת 1664: 'צביעות הפכה לאופנתית'. שתקתם ולמעשה הייתם שותפים לתוקפים כאשר ערים איראניות הופצצו באכזריות ואיראנים חפים מפשע נטבחו באכזריות במינאב, טהרן, למרד, אספהאן ובמקומות אחרים; והיום, בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של משטרכם, מצפונכם התעורר לפתע באופן סלקטיבי ואתם מטיפים בחוצפה על זכויות האדם של האיראנים! איזו צביעות ושחצנות!"
https://rotter.net/forum/scoops1/953940.shtml
סביר שהוא צודק וצרפת הצבועה לא תטרפד את ההסכם היא תשחק בתפקיד טרטיף.
האם ההסכם יצור אנטישמיות חדשה?
המנצחת הגדולה של המלחמה היא קטאר, שמימנה במיליארדים את ליבוי האנטישמביות באוניברסיטאות ומכוני המחקר האמריקאים, ולחצה בכוח המיליארדים שלה על קבלת ההסכם.
טראמפ חנך את "הארמון המעופף" שקיבל מקטאר בשווי של כ-400 מיליון דולר, והודה "תודה אמיר קטאר תמים בן חמד אל-ת'אני. "הוא אדם פנטסטי, אמיץ."
https://www.ynet.co.il/news/article/by11fkgmzmg#google_vignette
כבר החלו להישמע חשדות שכסף קטארי רב שלפי ההסכם יגיע לשיקום איראן יעבור דרך הכיסים של סטיבן צ'רלס ויתקוף, ושל יֶרֶד קורי יואל חיים קושנר, המתווכים היהודים עם איראן דרך קטאר.
עוד לפני ההסכם כתב חבר הקונגרס ג'יימי רסקין לקושנר: "אינך יכול לייצג נאמנה את ארה"ב כשמיליארדי דולרים סעודיים ואמירותיים במזומן שורפים חור בכיס של כל חליפה שלך." רסקין טען שבכך שקושנר ממשיך בדרכו הוא קובע למעשה כי "הכללים הרגילים אינם חלים עליו."
(לינדה קינסטלר, "הפרטה של מלחמה ושלום: כך גוזרים ויטקוף וקושנר רווח מעבודתם כמתווכים", "ניו יורק טיימס", 10.5.26).
https://www.themarker.com/wallstreet/2026-05-10/ty-article/.premium/0000019e-0d9c-d222-a19f-5ddf39480000
קטאר היא מדינת אוייב. אוייב לא פחות מר מאיראן, קטאר משפיעה על העולם הרבה יותר. לאחר מימון האנטישמיות הגדולה בארה"ב, כשיתגלו פרטי ההסכם ומניעיו והסכומים שקיבלו המתווכים היהודים יש סכנה שהאנטישמיות תוכפל. הנה היהודים מוכרים בעד כסף (יותר מ-300 שקל כסף כפי שמכרו את ישו) את מדינת היהודים, ובד בבד מהצד השני הם מכרו את האינטרסים של אמריקה.
פרובוקציה איראנית
מתקפות חיזבאללה בלבנון הן פרובוקציה מכוונת של איראן המשתמשת בפרוקסי שלה כדי לקבוע את אחדות הזירות וליצור קרע בין ישראל לארה"ב.
משמרות המהפכה האיראניים יכולים להורות לחיזבאללה להפסיק ירי, ולכבד את תנאי הפסקת האש שנחתמה ב-2024. במקום זאת, הם מנחים את חיזבאללה להסלים. כאשר ישראל מגיבה הם מאשימים את ישראל והולכים ומאיימים על ארה"ב בעצירת המו"מ.
מטרת איראן ליצור משוואה שבה איראן נהנית מהקלת סנקציות תוך המשך המלחמה ע"י הפרוקסי שלה.
המערב הקורס אינו מבין זאת.
אסור לישראל לקבל את המשוואה הזו ויש להסביר בעולם את הסכנה שבה למערב.
ח''כ נעמה לזימי (הדמוקרטים), לאחר נפילת 4 החיילים: ''חייבים לסיים את המלחמה, להוציא את החיילים מרצועת ההקרבה ולכונן הסכם עם לבנון''
האסטרטגית החדשה החבֵרה לזימי, חסידת עוזי אזולאי לשעבר, פורשת את משנתה: "חייבים לסיים את המלחמה בלבנון, להוציא את החיילים מרצועת ההקרבה ולכונן הסכם מדיני עם ממשלת לבנון. הסכם שיבטיח ביטחון, את מיגור הטרור והצלת חיים. אין לנו ילדים למלחמות נצח, ללא תכלית וללא חתירה לסיום."
https://rotter.net/forum/scoops1/953866.shtml
האסטרטגית לזימי לא הסבירה רק איזה ערך יש להסכם עם ממשלת לבנון כשאין ממשלה כזו? היא פשוט רוצה לחזור לימים שלפני ה-7 באוקטובר שצה"ל ייסוג מעבר לגבול וחיזבאללה ישקם את כוחו. לעזאזל תושבי הצפון. החשוב זה רק הפריימריז במפלגת "הדמוקרטים".
"שואה? מחקתם הכול מעל פני האדמה": מתקפת נשיא בלארוס
אלכסנדר לוקשנקו הדיקטטור האנטישמי של בלארוס טען בריאיון שהעניק לרשת הטלוויזיה הסעודית "אל-ערבייה" כי "הלובי היהודי" התערב בפוליטיקה האמריקנית וגרר את ארה"ב למלחמה באיראן – ואף מנע ניצחון רוסי באוקראינה. בריאיון ל"אל-ערבייה" אמר שישראל לא יכולה לדבר על שואה, בזמן "שהרגה כל כך הרבה בני אדם, בעיקר נשים וילדים."
לדבריו, הניסיון להגיע להסכם בין רוסיה לאוקראינה בשנת 2022 סוכל בין היתר על ידי גורמים ישראליים ו"הלובי היהודי". "הכוחות הללו רימו פעם נוספת," אמר כשהוא מתכוון לתיווך של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. "זה היה הוותיקן, ובאופן מפתיע גם הלובי היהודי והישראלים. הם הצהירו בשם זלנסקי שהולכים לשלום ומסכימים להסדר." לדבריו, אילו רוסיה היתה ממשיכה במתקפה ולא עוצרת את התקדמותה לעבר קייב, המלחמה היתה מסתיימת במהירות. "הצבא הרוסי היה יכול להשלים את המשימה, אבל לאחר שהאמין להבטחות בדבר הסכם שלום, הוא עצר. בסופו של דבר ההבטחות לא קוימו והמלחמה נמשכה," טען.
משרד החוץ הישראלי מסר בתגובה: "הערותיו של נשיא בלארוס – מדינה שמכירה היטב את זוועות השואה שבוצעה על אדמתה – בריאיון שלו, אינן מקובלות ומטרידות מאוד. כל השוואה בין השואה של העם היהודי למלחמתה הצודקת של ישראל בטרור חייבת להידחות באופן נחרץ. מזעזע באותה מידה הוא חידושה של קונספירציות אנטישמיות נבזיות ומיושנות שמזמן היה עליהן להישכח מההיסטוריה."
https://www.ynet.co.il/news/article/syix3rcwme#google_vignette
לצערי הרב לוקשנקו הוותיק בהצהרות אנטישמיות צדק באחת מהן ממזמן כשאמר שהיהודים מלכלכים ולא שומרים על הניקיון הסביבתי.
נעמן כהן
נעמן כהן
עמוס קלויזנר-עוז
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר