* מופע האימים של פריימריסט הביטחון – מפקד פיקוד המרכז אבי בלוט, איש הציונות הדתית, קצין מצטיין, שכאלוף הוביל בהצלחה מלחמה עקשנית ורציפה בטרור ביו"ש, הוא גם תומך גדול בהתיישבות ביו"ש. הוא הבונה הגדול של החוות החוקיות באזורי C, שלא היו קמות לא רק ללא אישורו, אלא ללא סיועו ותמיכתו, מתוך הבנת חשיבותן הביטחונית.
אבל אבי בלוט הוא אוייב המחבלים היהודים ובתור שכזה, הוא מושא לרדיפה בזויה של הבןגביריסטים ועוזריהם.
פריימריסט הביטחון ישראל כ"ץ, שח"כית ה[---]ת גוטליב נושפת בעורפו בפריימריז, יודע שבין מתפקדי הליכוד יש בןגביריסטים רבים שלא יצביעו לליכוד, אך הם התפקדו בהמוניהם כדי להשפיע על הרשימה. כדי להחניף להם, הוא פוגע בעליל ובמודע בביטחון המדינה, החל מהחלטתו השערורייתית לחבל במלחמה בטרור – החלטתו הראשונה בתפקידו, למנוע מעצרים מנהליים של מחבלים שנולדו לאימהות יהודיות. וכעת, הוא הדיח בשידור חי את האלוף בלוט במופע אימים בערוץ התעמולה. עמית סגל כתב בתגובה: "לפני שמונה חודשים אמר כ״ץ באותה תוכנית על אותו אלוף: 'שתדעו לכם, אבי בלוט אלוף הפיקוד אני חושב הטוב ביותר שהיה מאז שאני זוכר, 20-30 שנה שאני פעיל'." אבל הפריימריז קרבים, ואם המעשה הנואל הזה עשוי להניב לו ולו קול אחד בפריימריז, הוא לא יהסס רגע וידיח במופע משפיל את האלוף הטוב ביותר שהוא זוכר. כי אם יש דילמה בין ביטחון מדינת ישראל לבין אינטרס הפריימריז של כ"ץ – אין דילמה.
* סר הביטחון – טל ינון דרדיק אזק באזיקון ילד פלשתינאי באיבר מינו.
לדרישת ראש השב"כ זיני, אלוף הפיקוד אבי בלוט הוציא נגדו צו הרחקה מנהלי, בשל מסוכנותו. כיוון שהנ"ל הפר את הצו הוא נעצר. פריימריסט הביטחון, שמנסה להתחבב על הבןגבירסטים ועוזריהם שהתפקדו לליכוד, ביקר את המחבל הנ"ל וביקש מהאלוף לא לערער על החלטת בית הדין הצבאי על ביטול צו ההרחקה. האלוף, בהתאם לסמכותו, ערער על ההחלטה, ולכן הפריימריסט השתולל, ובמופע אימים סהרורי בערוץ התעמולה, הדיח מעל ראשו של הרמטכ"ל את האלוף המעולה, שגם בעשרה מחזורי חיים ישראל כ"ץ לא יתרום למדינת ישראל כפי שהוא תורם בכל יום בתפקידו, במלחמה בטרור ובמיזם החוות החוקיות.
סר הביטחון בפריימריסט הביטחון.
* מגלגל עיניים – עוכר הדין של דרדיק מטעם "חוננו" –הזרוע המשפטית של כנופיית בן גביר, מגלגל עיניים בראיון רדיו, ומדבר על הפגיעה בדמוקרטיה ובזכויות האדם במעצרים מנהליים וצווי הרחקה מנהליים.
אילו ראיינתי אותו, הייתי שואל אותו אם בעיניו נכון לשחרר 5,000 עצורים מנהליים פלשתינאים. אם תשובתו חיובית, זו עמדה עקרונית ושווה להקשיב לו. אם היא שלילית, ברור שטענת זכויות האדם היא תירוץ, והוא פשוט תומך באזיקת ילדים ערבים באברי מינם.
* מחמת אי כשירות – אם היה לישראל ראש ממשלה, הוא היה מפטר שלשום בלילה את שר הביטחון.
* עקף את ברלנד – האם ברלנד, המגלם באופן מגחיך את דמותו של פריימריסט הביטחון, היה מסוגל לדמיין ירידה לתהום פסיכוטית כמו מופע האימים של המקור בערוץ התעמולה?
* שר הביטחון הבא – ישראל ראויה לשר ביטחון שיילחם באוייב ולא בצה"ל.
* יצא פיתה – דוברו של פריימריסט הביטחון, שאני מכותב להודעותיו, עבד קשה למחרת מופע האימים של מעסיקו בערוץ התעמולה, כדי לנקות אחריו. כ"ץ התאים את עצמו לאספסוף המתלהם של התוכנית הפופוליסטית "הפטריוטים" וקהלה, שמגלם בעיניו את הבייס של הפריימריז, אבל למחרת חטף בעיקר מהנהגת המתיישבים ביהודה ושומרון, המוקירים את בלוט ומכירים לו תודה, ויצאו נגד דבריו. ובכלל, אין לו סמכות להדיח אלוף, והרמטכ"ל זמיר, בעל הסמכות, הבהיר חד-משמעית שלא יבצע כל מינוי של אלופים עד סוף 2026. כ"ץ יצא נלעג, וניסה בכל דרך להסביר שמה שהיה כלל לא היה. אבל מה שהיה, היה גם היה, והוא באמת יצא פיתה.
* עלילה נבזית – ברגע שפריימריסט הביטחון זיהה את התייצבות כל הנהגת המתיישבים ביו"ש לימין האלוף אבי בלוט (בניגוד לבןגביריסטים ועוזריהם שמכנים אותו העלוב בלוט) והבין שתרגיל ההדחה פגע בדבר היחיד שחשוב בעיניו – ישראל כ"ץ, הוא החל להסביר שלא, מה פתאום, הוא בכלל לא הדיח, זה פייק, זו השמצה של הקפלניסטים.
ומה נכתב באתר של ערוץ התעמולה, שבתוכנית תחתית-החבית שלו היה האירוע?
מיד לאחר מופע האימים, יצא הערוץ בכותרת עולצת: "חסר תקדים. שר הביטחון הודיע על הדחת אלוף פיקוד המרכז בשידור חי."
למחרת, אחרי שכ"ץ התקפל, הכותרת כבר היתה אחרת לגמרי: "מכונת הרעל הדהדה עלילה נבזית נגד כ"ץ – ומיהרה להזדעזע ממנה." מהי "העלילה הנבזית"? ש"שר הביטחון הודיע על הדחת אלוף פיקוד המרכז בשידור חי," כלומר אותה כותרת של הערוץ הגאה בהישגו ה"עיתונאי" הגדול.
* ראש ממשלת ההשתמטות – כאשר נתניהו מדליף דברים שאמר "בשיחות סגורות", ולפיהן בממשלה הבאה ישנה את דרכו ב-180 מעלות – צריך להיות פתי ופראייר בצורה קיצונית כדי להאמין לשקריו. נתניהו היה, נשאר ואם ייבחר, חלילה, ימשיך להיות, ראש ממשלת ההשתמטות.
במשך כמעט שלוש שנות המלחמה הקשה והעקובה מדם, כאשר מאות אלפי הורים לא עצמו עין מדי לילה, כאשר רבבות מילואימניקים קורסים תחת הנטל – הנזק הלאומי, החברתי והביטחוני של ההשתמטות לא הזיז לו. כעת, כאשר הנזק הוא אלקטורלי, פתאום הוא קופץ. את סיבוב הפרסה הוא החל בהימלטותו הפחדנית מההצבעות על חוקי ההשתמטות, כדי שיוכל לשקר שכלל לא תמך בהם, כפי שהוא משקר שלא תמך בהתנתקות (למרות שאז לא נמלט מההצבעות והקפיד להצביע בעד חורבן גוש קטיף).
נתניהו משקר. שוב משקר. אם ייבחר, הוא ימשיך לקדם את מדיניות ההשתמטות האנטי ציונית; את הברית המושחתת והאפלה של השתמטות תמורת שלטון.
* בירת שבטי ישראל – למה דוד מלך ישראל בחר בירושלים, עיר קטנה ושולית באותם הימים, לבירת ממלכת ישראל?
הרי הוא כבר משל 7 שנים בחברון, בירת השבט שלו, בירת הבייס שלו, אזור הנוחות שלו. הרי השבט שלו לא סלח לו על כך.
דוד בחר בירושלים כיוון שלא היתה בנחלה של שבט זה או אחר. הוא הבין, שרק עיר שאינה שייכת לשבט אחד בישראל, תוכל להיות הבירה של כל שבטי ישראל.
גם היום, ירושלים תהיה בירת ישראל והעם היהודי, רק אם תהיה שייכת לכל העם היהודי ולא לשבט אחד. רק אם היא תהיה עירם של כל גווני הקשת החברתית, הפוליטית והדתית בישראל ובעם היהודי.
אם יצליחו המשתמטים לכפות באלימות את דרכם ולהפוך את ירושלים לעיר חרדית, הם ימיטו אסון לא רק על ירושלים אלא אסון לאומי.
ירושלים היא נכס של עם ישראל כולו, והיא חייבת להיות כזו, שכל חלקי העם יוכלו וירצו לחיות בה, לעבוד בה, לסחור בה ולבקר בה.
צביונה הייחודי של ירושלים הוא היחד של כל שבטי ישראל. דמות השבת בפרהסיה הירושלמית צריכה להיבנות בהסכמה רחבה וכבוד הדדי בין כל הגוונים והזרמים.
* חילול שבת – ניתן להכתיר את ההתפרעויות האלימות של משתמטים ביריונים מדי שבת בבית קפה "הסימטה" בירושלים בכותרות שונות.
אחת המדויקות שבהן היא חילול שבת.
* לוקח אחריות – גם לי יש אחריות מסוימת להתעמרות השיטתית המבזה והגזענית נגד עובדי מעון ראש הממשלה, מהשכבות המוחלשות ביותר. כי הזוועה הזאת נעשית בכספי המיסים שאני משלם.
זו לא בעיה פרטית של נתניהו ואשתו המרשעת. זו בעיה לאומית. מעונו של ראש הממשלה הוא נכס ציבורי וככזה הוא צריך להיות מופת של העסקה הוגנת ואנושית.
כך יהיה כאשר בראש הממשלה יעמוד מנהיג; אדם הלוקח אחריות ומשמש דוגמה אישית.
ב-27 באוקטובר אקח אחריות ובפתק שבידי אחליף את נתניהו במנהיג.
* מה לכהן בבית קברות – אני מעריך מאוד, מאוד, את אבידע בכר מקיבוץ בארי. אופן התמודדותו עם השבר הנורא, רצח אשתו (שבילדותה גדלה שנתיים באורטל - הוריה, חברי גשר הזיו, התגייסו לשנתיים לעזרת קיבוץ צעיר), רצח בנו ואבדן רגלו, מעורר השראה.
נחישותו לחזור מיד ולנהל את החקלאות ולשוב לבנות את ביתו בבארי, מתוך אמונה יוקדת בצדקת הציונות ובמחויבותנו לדבוק באדמתנו, לפתח הר געש, בכל מחיר, היא תמצית האף-על-פי-כן החלוצי.
הייתי בביתו החרב ושמעתי מפיו את סיפורו המצמרר, ויצאתי אופטימי ומלא תקווה בזכות עוז רוחו.
כאשר שמעתי שנתניהו הציע לו שריון ברשימת הליכוד, תהיתי – מה לכהן בבית קברות? הם לא ראויים לו. הרי הם, במחדלם הנורא, המיטו עליו ועל כולנו את האסון. ברור שעדיף שנראה בכנסת דמות מופת כמותו, על חשבון עוד איזו נמושה מן הזן של גוטליב או ואטורי. אבל שהוא יילך איתם?! איתם?!
לא הופתעתי שהוא השיב בשלילה.
בינתיים אני שומע רק על סירובים שנתניהו מקבל. טוב, איזה אדם הגון ירצה להתלכלך במדמנת הגוטליביאדה?
* מדליית הכסף באליפות הקקיסטוקרטיה – אני מתנגד ליאיר גולן ולדרכו, וכתבתי על כך פעמים רבות. דעותיו המדיניות רחוקות משלי, ואני סולד מהקיצוניות שלו ומהלוחמנות שלו כלפי פנים, המנוגדת לאינטרס הלאומי והיא תמונת ראי של הממשלה הנוכחית – גישה של להרוס, לעקור, לפטר, לסגור, לנתץ ולשבור. התבטאויות שלו במהלך המלחמה היו נוראות וגרמו נזק מדיני, ביטחוני ומוסרי עצום למדינת ישראל.
אבל יש דברים שאי אפשר לקחת ממנו, ושגם מי שמתנגד לו צריך להיות איש קטן ולא ישר אם לא יודה בהם – תרומתו רבת השנים לביטחון ישראל כלוחם ומפקד והתייצבותו ההירואית ב-7 באוקטובר וסיועו לחילוץ ישראלים רבים. אלה לא דברים שיגרמו לי לתמוך בו או להתלבט על תמיכה בו, אך אלה דברים שאדם הגון חייב להעלות על נס.
והנה, הקרעי – אפס מאופס ואיש קטן ועלוב נפש, מטיל דופי בהתייצבותו של גולן ב-7 באוקטובר, בהתפרצות של שנאה ושקרנות שאפילו במדמנה הביביסטית היא חריגה. כאמור, אי אפשר לקחת מיאיר גולן את הישגיו ואת תרומתו. לעומת זאת, מקרעי – אין מה לקחת. הוא אפס. שר כושל, עוכר התקשורת, שכל פועלו כשר, שתפקידו לקדם את התקשורת, היה להילחם בתקשורת ולנסות להשתלט עליה. הוא אנרכיסט פרוע, המטיף לפריעת חוק ממוסדת ולפוטש של הממשלה נגד מדינת החוק. אין אפילו דבר אחד טוב שהוא עשה אי פעם בציבוריות הישראלית. רק רע, רק רעל, רק נזק.
הוא מתחרה עם מאי גולן, עידית סילמן, ישראל כ"ץ, אמסלם ויריב לוין על מדליית הכסף בתחרות הקקיסטוקרטיה של שרי ישראל. מדליית הזהב בתחרות המפוקפקת הזאת שמורה לגנגסטר, ראש הכנופייה, המופקד על ביטחון הפנים בישראל, שקרס בתקופתו לתהום חסרת תקדים, וגרם לנזק שיידרשו אולי עשרות שנים לתקנו.
* הבטחות של בן גביר – ההבטחה שהביאה את בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי היתה החזרת המשילות. בפועל, בקדנציה שלו התפוררה המשילות והידרדרה לשפל שלא היה כמותו.
אבל לא הייתי מסיק מכך מסקנה גורפת שהוא אינו מקיים הבטחות. הנה, חודש לפני רצח רבין, בשבתו כמנהיג הכהנא-יוגנד, הוא נופף לעיני העיתונאים בסמל שהם תלשו ממכוניתו של רבין והבטיח: "בפעם הבאה נגיע אליו."
* פיגוע במלוא מובן המילה – מחבל שנהרג בפיגוע – טוב שנהרג. גם אם זה מחבל יהודי. אם בפיגוע או פוגרום של מחבלים יהודים נגד כפר ערבי ייהרג אחד המחבלים, זו תהיה תוצאה חיובית. הדבר הטוב היחיד באירוע הנורא – הטבח ההמוני במערת המכפלה, היה העובדה שהמחבל, רוצח ההמונים, ברוך גולדשטיין, מורו ורבו של ראש הכנופייה בן גביר, חוסל בפיגוע.
המקרה של כפר תל שונה בתכלית, וכל ניסיון למסגר אותו אחרת הוא שקר מוחלט. את המידע שדרכו גיבשתי את התמונה לא קיבלתי ממי שיש להם אינטרס לגונן על מחבלים יהודים, אלא להיפך, מאנשי יו"ש שמובילים את המלחמה במחבלים היהודים ואף משלמים על כך מחירים אישיים כבדים. הם האחרונים שיש להם אינטרס לגונן על אותם קנאים.
מדובר בקבוצה שכבר כעשור וחצי עורכת טיולים ברחבי יהודה ושומרון. הם אינם מעוניינים בחיכוך ואינם יוצרים מצבי חיכוך. במהלך הטיול הם הותקפו במטחי אבנים. לוחם כיתת הכוננות בחוות גלעד בניה מלט וחיילים באזור הוזעקו להגן על המטיילים המותקפים, והותקפו בידי מחבלים, שחטפו נשק ורצחו ישראלים. היה זה פיגוע חבלני במלוא מובן המילה.
זו גם מסקנת התחקירים של הפרקליטות הצבאית ושל השב"כ, שאומצו בידי היועמ"שית, שאישרה בשל כך את הריסת ביתו של המחבל.
מבירוריי בנושא תאום הטיול, לא הצלחתי לגבש תמונה באשר לרשומון הזה. אם הטיול לא תואם כראוי, זו רשלנות פושעת. בוודאי היא אינה פשע שהעונש עליו הוא גזר דין מוות, ובטח לא של מי שבאו לחלץ את המותקפים.
כל אלה שהפכו את המותקפים לתוקפנים וחגגו את נפילתו של מלט הם נבלים מנוולים, שהשנאה עיוורה את עיניהם, טמטמה את מוחותיהם ובעיקר – אטמה את לבבותיהם.
* פיאסקו מדיני מליגה אחרת – זו התמונה המצטיירת לנגד עינינו. נתניהו נתן את הסכמתו, על דעת עצמו, להסכם כניעה בעזה. לקבינט הוא מכר תמונה כוזבת וקיבל את אישורו (אגב, גם התמונה הכוזבת הזאת היתה של הסכם הראוי לדחייה). בזכות האישור הוא קיבל ביקור אצל טראמפ, אך לא קיבל ממנו את מה שרצה – מחוות עם פוטנציאל אלקטורלי.
בינתיים מועצת החלום פירסמה את הסכם הכניעה. נתניהו מתכחש לו. סביר להניח שהקבינט ידחה אותו, בצדק. אבל כל ההתנהלות הזאת גרמה לנזק מדיני כבד. אנחנו נואשם בסיכול ההסכם.
* מתנגדת למדינה יהודית – נועה לימונה, "הארץ", תקפה את יואב סגלוביץ' על כך שהתנה את הצטרפותו לרשימת רע"ם בכך שתכיר בישראל כמדינה יהודית דמוקרטית ותתמוך בשירות לאומי אזרחי של ערביי ישראל. היא הזכירה שמי שמעמיד תנאים הוא המפלגה למי שרוצה להצטרף אליה ולא להיפך.
כמובן שזה קשקוש. אם מפלגה מציעה למישהו להצטרף אליה, אך טבעי שיוודא שעמדותיה תואמות את שלו. האמת היא שלימונה פשוט מתנגדת למדינה יהודית, וטענתה היא סתם תירוץ.
* רק בחקירה – לאחר הפריימריז במפלגת הדמוקרטים, פירסמתי ב"חדשות בן עזר" (צרור הערות 22.7.26) שורה של הערות ביקורתיות על הנבחרים ברשימה שנבחרה. בין השאר כתבתי על נעמה לזימי: "נעמה לזימי, המנצחת הגדולה בפריימריז של הדמוקרטים, היא מראשי מפיצי עלילת הדם הנוראה ביותר על תנועת העבודה – עלילת חטיפת ילדי תימן." איך מגדיר אהוד בן עזר את ביקורתי על לזימי? תמיכה בלזימי. כבר שלושה גיליונות רציפים הוא מעיר לי הערה "קצת" מוזרה, שאני תומך בלזימי. איך בדיוק? לבן עזר והערותיו ה"קצת" מוזרות פתרונים.
לעומת זאת, הוא עצמו סוגד ללא סייג לנשא עלילת הדם נתניהו. נו, אבל אם הוא סוגד למי שאחראי למחדל הנורא שהמיט על עמנו את טבח 7 באוקטובר, מה יש להתרגש מכך שהוא סוגד לנשא עלילת הדם?
והפעם הוא מאתרג את הפצת עלילת הדם בידי נתניהו, בטענה "קצת" מוזרה, שנתניהו אינו תומך בעלילה, אלא "רק" בחקירה.
אבל העלילה כבר נחקרה בשלוש ועדות חקירה, שכולן הפריכו אותה. הראשונה היא ועדת בהלול – מינקובסקי שהוקמה ב-1967, השניה היא ועדת שלגי שהוקמה ב-1988 והשלישית היא ועדת חקירה ממלכתית, ועדת כהן-קדמי שהוקמה ב-1995.
שלוש ועדות החקירה הוקמו לפני בחירתו של נתניהו לראשונה לראשות הממשלה (1996). אז באיזו חקירה הוא תומך? חקירה רביעית של מה שנחקר והופרך? נתניהו יודע שזאת עלילת דם, אבל הוא נבנה ממנה כעוד אמצעי להסתה נגד תנועת העבודה. תעשיית השקרים וההסתה שלו היא המפיצה את הרעל הזה. אילו רק רמז – העלילה הייתה יורדת לתהום הנשייה. אלף לזימיות לא יתרמו להפצת העלילה כמו נתניהו.
אגב, המפיץ הראשי בפוליטיקה הישראלית של העלילה, הוא ראש הכנופיה בן גביר, האיש החזק בממשלה שאהוד בן עזר תומך בה בהתלהבות עיוורת כל כך. ב-2022, הוא היה הדובר המרכזי בכנס בכנסת להעלאת עלילת הדם על סדר היום הציבורי. כשבן גביר נכנס לכנס, דווח באתר של ערוץ 14, הח"כית, היום השרה, גילה גמליאל, ממפיצות עלילת הדם, עצרה את נאומה, "לתרועות הקהל שקיבל את בן גביר באהדה רבה... הקהל החל להריע ולשיר לו." לאחר הכנס צייץ בן גביר בחשבון הטוויטר שלו: "אירוע המודעות לחטיפת ילדי תימן, מזרח והבלקן – כאשר הגעתי, הרגשתי את האהבה והחום ואת השליחות הכה חשובה לחשוף מה קרה שם באמת. לא נשכח."
ראש הכנופייה הוא מראשי היוזמים של "יום המודעות הארצי להיעלמות ילדי תימן, המזרח והבלקן". בנאום בכנסת ב-21.6.2022 הוא אמר: "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, היא הפצע המדמם, הכואב והפתוח ביותר של החברה הישראלית. במשך עשרות שנים נעשה כאן ניסיון שיטתי, מכוון וממוסד להשתיק, לטייח ולהעלים את האמת הכל-כך כואבת הזו. דורות שלמים של אימהות ואבות נשאו את עיניהם אל השמיים ואל מוסדות המדינה, ושאלו שאלה אחת פשוטה, זעקה שבוקעת מן הלב: 'איפה הילד שלי?' ובמשך עשרות שנים, התשובה שהם קיבלו מהממסד הייתה התנשאות, הכחשה, והאשמה כאילו הם מדמיינים... העוול הזה הוא לא רק עוול היסטורי, הוא עוול שנמשך כאן ועכשיו... הממסד פשע כאן פשע חמור כלפי עולים, אחים שלנו, רק בגלל צבע עורם ומוצאם. הייתה כאן גזענות, הייתה כאן התנשאות של השלטון של אז, של מפא"י ההיסטורית... אנחנו לא נשקוט ולא ננוח... הגיעה העת להכרה רשמית, מלאה וחד-משמעית בפשע שנעשה כאן."
בן עזר מקפיד בכל גיליון להזהיר באובססיביות מפני מסוכנותה של לזימי, כי היא תומכת בעלילת הדם, אך מתעלם מהתמיכה של נתניהו, בן גביר, גמליאל ושות'.
* מחבל בחליפה – הפרק האחרון בסדרה המצוינת ב"כאן 11" – "אויבים" הוקדש לנשיא סוריה אחמד א-שרע, המכונה אל-ג'ולאני.
מה למדנו בתוכנית על א-שרע (רוב האפיונים הם ציטוטים מהתוכנית)? אדם כריזמטי מאוד, דמות של רב מרצחים, פסיכופט, אכזרי בצורה בלתי רגילה, מי שהחניכה שלו הייתה באל-קאעדה ודאעש, אדם שהסתובב באופן קבוע עם חליפת נפץ עליו (כבר אז הוא היה מחבל בחליפה), שארה"ב הציבה פרס של 10,000 דולר למי שייתן מידע כלשהו על ראשו, בעל רובד אידיאולוגי מאוד נוקשה, מאיים ומסוכן, חותר להגשמת חזון סוריה הגדולה (הכוללת את שטחי סוריה, לבנון, ירדן וישראל), ניצב בשורה אחת עם בן-לאדן (מייסד אל-קאעדה) ואל-בגדאדי (מייסד דאע"ש) "הרבה יותר קיצוני מאל-קאעדה," סיפורי זוועות, הגרוע ביותר שיכול להיות, רוצה לשלוט מדמשק על האימפריה האסלאמית.
ומצד שני (או כביכול מצד שני) - ג'יהאדיסט פרגמטיסט. כותרת המשנה של הסרט היתה: "הזיקית מדמשק." שועל בעור של כבש, מוכן לעשות תפניות חדות ולשנות את עמדותיו כדי להשיג את מטרתו, "אמר את כל מה שנכון לומר," "משחק אותה כדי לקבל כסף" מהמערב.
אבל... "הג'יהאדיסט קפץ לא-שרע" – בטבח הנורא בדרוזים, שהיה חמור וקשה יותר מטבח 7 באוקטובר, ועד היום יש מאות חטופים ובעיקר חטופות מקרב הדרוזים ובטבח בעלאווים. והמעשים הללו כביכול לא בשליטתו המלאה של א-שרע (אשרי המאמין).
סוריה היום היא מערב פרוע, חייליו קוראים קריאות אנטישמיות ואנטי ישראליות. א-שרע: "אני רוצה לכבוש את ירושלים," עלול לסכן את מדינת ישראל. אוייב של העולם המערבי.
עד כאן הציטוטים.
מיד אחרי שתפס את השלטון וישראל היתה באופוריה של הפלת משטר אסד-חיזבאללה-ציר הרשע האיראני, פירסמתי מאמר שכותרתו: "מן הפח אל הפחת." אכן, הפלת משטר אסד, בעל הברית של חיזבאללה וחולייה משמעותית בציר הרשע האיראני, השיעי, היא חדשות טובות. אולם אויבו של אויבי לא תמיד הוא ידידי. א-שרע הוא אוייב לא פחות מסוכן מקודמו. לא בכדי, ישראל השמידה את תשתיות צבא אסד בטרם נפלו בידי א-שרע והקימה אזור חיץ או רצועת ביטחון בבשן ובכתר החרמון. א-שרע הוא אבן הראשה של ציר הרשע הארדואני קטארי הסוני, המסוכן לא פחות מציר הרשע האיראני השיעי. יש לזכור, שחמאס וגא"פ הסוניות מקורבות לארדואן ולקטאר יותר מאשר לאיראן.
אסור לנו להסתנוור מהחליפה של המחבל בחליפה, מהעניבה של הג'יהאדיסט בעניבה ומהזקן המטופח של הקנאי עם הזקן המטופח. התדמית הזו היא טקטיקה לקידום מטרתו הג'יהאדיסטית הקנאית.
אין מקום למו"מ איתו על הסדר ביטחון. המטרה שלו במו"מ הזה היא לסלק את צה"ל מהבשן, כקרש קפיצה ללחץ להסיג את ישראל מהגולן בדרך להשמדת ישראל.
על ישראל להבהיר, שתנאי מוקדם לכל מו"מ עם סוריה, תחת כל שלטון שיהיה, גם על הסדר ביטחון, הוא הכרה סורית בריבונות הישראלית על הגולן וויתור על כל תביעה טריטוריאלית ממנה. הדיפלומטיה הישראלית צריכה להתמקד בחתירה לברית עם הדרוזים והכורדים בסוריה, ולניסיון לייצר שתי אוטונומיות פרו-ישראליות חזקות בסוריה, של העדות הללו; ברית שעשויה להוות בסיס לשלום אמת.
* בשביל מה אנחנו חיים – "אין דבר כזה יהודי ודמוקרטי", דיקלם העורך וחוקר הספרות פרופ' יגאל שוורץ בראיון למוסף "גלריה" של "הארץ". משום מה, כל מי שמדקלם את הקלישאה האינפנטילית הזאת, השחוקה עד דק, משוכנע שהוא אומר משהו מקורי.
ועוד מאותו ראיון. "כשאני שומע 'לנצח נאכל חרב,' אני מת מזה כי אם אין לך חלום על שלום, בשביל מה אתה חי? איך אתה יכול לחיות פה אם אתה מקבל את זה שתהיה ספרטה?"
אני מבין שאם היה מקבל, כעורך, טקסט עם ה"ציטוט" "לנצח נאכל חרב," הוא לא היה עושה את המתבקש מעורך ומנכש את העשב הלשוני השוטה הזה. מה זה לנצח נאכל חרב? איך אפשר לאכול חרב? הפסוק, שאותו אמר אבנר בן נר ליואב בן צרויה, הוא השאלה "הלנצח תאכל חרב"?! הוא לא שואל אותו, בגוף שני, אם הוא יאכל חרב לארוחת הצהרים. הוא שואל אותו בגוף שלישי אם החרב תאכל לנצח. תאכל = תהרוג (כמו מאכלת, ארץ אוכלת יושביה ועוד).
מעבר לבורות, המסר שלו הוא נורא. הוא אומר שאין טעם לחיים בלי חלום השלום, אבל לשלום דרושים שניים, והאוייב אינו חפץ בשלום. אז מה? בשל כך אין טעם לחיינו? האם יש לאוייב וטו על חיינו? או על טעם חיינו? השלום הוא משאת נפש, ואין לוותר על החלום, אבל זה החלום היחיד? חלום שהגשמתו תלויה בעיקר באויבינו? החלום שלנו הוא החזון הציוני, של שיבת העם היהודי לארצו, יישוב ארץ ישראל ובניינה, הקמת מדינה יהודית דמוקרטית (יש דבר כזה, טמבל) משגשגת, פורחת, מצליחה בכל תחומי החיים, מהווה חברת מופת. מימוש החלום הזה תלוי בנו. ועל כך עלינו להיאבק גם אם אויבינו אינם מוכנים להשלים עם קיומנו ואינם מוכנים לשלום וגם אם עלינו להילחם על קיומנו ועל ביטחוננו. יש טעם לחיינו, והוא המאבק על הגשמת החזון הזה. הלנצח תאכל חרב? איני יודע, אך ככל שיידרש, לא נניח את החרב, אם חפצי קיום אנחנו.
עיקר הריאיון הוקדש לרכילות מרושעת על סופרים שהוא ערך לאורך שנים, והם פתחו בפניו את סגור לבם, הפקידו בידיו את סודותיהם, ואחרי מותם הוא מועל באמונם מעל דפי העיתון. קצת כמו גניקולוג שיצלם בסתר את הפציינטיות שלו ויפיץ את תמונותיהן.
* ביד הלשון: פֶּן תִּנָּקֵשׁ – בפרשת השבוע, פרשת "ראה", נאמר: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם, אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ, וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם, לֵאמֹר: אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי (דברים י"ב, ל').
מה פירוש המושג "פֶּן תִּנָּקֵשׁ"? שמא תיפול בפח, שמא תסתבך. פן = שמא, כדי שלא.
המילה תנקש היא מלשון מוקש, כלומר מלכודת, פח.
משה, בנאומו האחרון לפני בני ישראל, מזהיר את עם ישראל, שמא יימשך אחרי העבודה הזרה של עמי הארץ, שמא הוא יסתבך ויחטא. הוא מציג את הפיתוי לעבודה זרה כמלכודת, שתסבך את עם ישראל ותמיט עליו אסונות.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 5.8.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר