מדוע איזנקוט זוכה לפופולריות גבוהה כל כך, שבעטיה הוא המועמד המוביל בסקרים לראשות הממשלה?

הסיבה לכך היא העובדה שהוא מגלם את ההיפך הגמור מכל הרע והמכוער שמייצג נתניהו, וככזה הוא סמל לתיקון המיוחל.

ממשלת נתניהו היא ממשלה שמרכיב מרכזי בה הוא משתמטים, שעיקר מעיינם בפוליטיקה הוא שמירה על ההשתמטות, הנצחתה ועיגונה בחוקה, והם יושבים בקבינט השולח את בנינו ובנותינו לשדות הקרב, שחלקם לא שבים מהם, וגאים בנכדיהם העריקים.

הילדים שנתניהו חינך ירדו מן הארץ. היורד לגולת התפנוקים והבטלה במיאמי, זורע משם רעל, הסתה, קונספירציות ועלילות דם נוראיות נגד צה"ל, השב"כ ומערכות המדינה. את, אתה ואני מממנים את אבטחת חיי ההוללות המושחתים הללו ממיסינו.

נתניהו מגלם שחיתות, שקרנות, נוכלות, נהנתנות, תחמנות, אגואיזם, תעופה עצמית על-קולית, נרקיסיזם, מגלומניה, אני ואפסי עוד, המדינה זה אני.

נתניהו מגלם בריחה מאחריות, הטלת אשמה על מחדליו וכישלונותיו, בעיקר כישלונו הגדול – המחדל שהביא ל-7 באוקטובר, על כל העולם וגיסתו, ורק הוא אינו נושא בשום אחריות. לעומת זאת, הוא האחראי הבלעדי, אין עוד מלבדו, לכל הצלחה, אמיתית או מדומה. בשתי מילים: אפס במנהיגות.

איזנקוט מגלם את ההיפך המוחלט. הוא מגלם יושרה, אמינות, אחריות, פשטות, אמת, דוגריות, צניעות, ענייניות; הוא מגלם מנהיגות של דוגמה אישית, של גולנצ'יק, לוחם בכל רמ"ח איבריו, מחפ"ש בגולני, דרך סולם הפיקוד עד הפיקוד על החטיבה ומשם והלאה עד תפקיד הרמטכ"ל. הוא חינך את בניו למסירות אין קץ למדינת ישראל, ואיבד במלחמה את בנו ושניים מאחייניו. הוא מודל המנהיגות הראוי.

האם די בכך כדי להיות ראש הממשלה?

לבטח די בכך כדי להיות טוב יותר מהנוכחי. אבל ספק האם הוא המתאים ביותר להנהיג את תיקון המדינה בעידן הפוסט-ביביסטי שיבוא, בע"ה (בעזרת הבוחר) בעוד חודשיים וחצי. אני מעריך מאוד את איזנקוט, אך מעדיף על פניו את נפתלי בנט.

בעייה אחת שמפריעה לי אצל איזנקוט הוא עמעום המסרים המדיניים. ברור שהוא לא אותו סס00מולן שמכונת הרעל הביביסטית מציגה. אבל מה דעותיו? בראיון עומק לדנה וייס בחדשות 12 הוא גיחך על התדמית שהיריב מייחס לדעותיו, ולפחות פעמיים חזר על המשפט: "אני יודע בדיוק מהן עמדותיי." יפה! אבל גם אני רוצה לדעת מהן עמדותיך. אתה רוצה לשכנע אותי לתמוך בך, הסבר לי מה אתה מציע. אני מניח שהאסטרטגים, התדמיתנים ויועצי התקשורת מייעצים לו לשמור על ערפל טקטי, כדי לא להרגיז אף אחד. ובינתיים זה עובד לא רע. אבל ממנהיג מצופה להתוות דרך, לא להסתיר אותה.

בנט, לעומתו, מציג את עמדותיו, והן קרובות מאוד לשלי. תמציתן: הירדן הוא גבולה המזרחי של מדינת ישראל. לא תהיה ריבונות זרה ממערב לירדן. שטחי A ו-B יישארו אוטונומיה אזרחית פלשתינאית. ישראל תעמיק את אחיזתה בשטחי C. תפיסת ביטחון יוזמת, נועזת והתקפית.

בעיה שנייה שמפריעה לי היא עמדתו של איזנקוט בנושא השתמטות החרדים. הוא מדבר על אחוזי פטור, כלומר צמצום תופעת ההשתמטות במקום מיגורה. הניסיון מלמד שאחוזי הפטור מנציחים את ההשתמטות. בנט, לעומתו, וכמוהו ליברמן, טרופר והנדל, מדברים על גיוס לכל. אני – בדעתם, ועל כך אכתוב בהרחבה במאמרי הבא.

בנט הוא פוליטיקאי מנוסה, שמילא בהצלחה תפקידים מיניסטריאליים משמעותיים, והעיקר – הוא היה ראש ממשלה מצוין, שהחל לנהל את המדינה, אחרי שנים רבות תחת נתניהו, שבהן המדינה אינה מנוהלת. שריו באו לעבוד למען מדינת ישראל ואזרחי ישראל באופן ענייני וקידמו את המדינה בכל התחומים. אני מאמין, שאילו נשאר בשלטון, לא היתה מתקפת 7 באוקטובר.

בנט היה ראש ממשלה מצוין בתנאים פוליטיים קשים ביותר, ללא עורף פוליטי של מפלגה גדולה, אלא בראש מפלגה קטנה עם חוליות חלשות כמו הנמושה זיבורית סילמן, היום שרת התנינים, ומול אופוזיציה-למדינה בהנהגת הצמד-לא-חמד ביביטיבי, שחיבלו במדינה כדי להפיל את הממשלה. טרור אישי ממוקד בחוליות החלשות הביא לנפילת הממשלה אחרי שנה וחצי. אפשר לומר שבנט ראוי לעונש על כך שהביא לחיינו את סילמן, אבל אנחנו איננו ראויים לעונש הזה. אין ספק שבעוד הוא הצליח מאוד כראש הממשלה בניווט המדינה, הוא נכשל בניווטה הפוליטי של הקואליציה. את הלקח הזה הוא למד, ואם ייבחר שוב, הוא ינהג אחרת.

ניצחון של בנט יהיה צדק פואטי, שבו מי שהצטיין והופל בשל רוע, שב להמשיך את מפעלו כראש הממשלה.

אני מודע לכך שהיום דומה שאין לו סיכויים, אך דברים עשויים להשתנות. אולי, למשל, חבירה של ישראל ביתנו אליו יכולה להביא לשינוי הזה.

אני מייחל לכך שנתניהו ייפול מהשלטון ובנט יחליף אותו.