משה איבגי, רבקה נוימן וישראל (פולי) פוליאקוב
לרוץ לראות את ההצגה!!!
אתמול, יום שלישי, צפינו באולם הלא-גדול-מדי של "מרכז הבמה" היפה בגני תקווה ב"מחזה עם פזמונים" הבלתי-נשכח של חנוך לוין – "סוחרי גומי", שאותו ראינו לראשונה בשנת 1977 בבימויו של חנוך לוין ובהשתתפות זהרירה חריפאי, אלברט כהן ויוסף כרמון.
והנה, תודות לשלושה שחקנים מעולים היה הביצוע החדש מוצלח לא פחות מן המקורי. משה איבגי, בתפקיד הרווק שמואל ספרול, ישראל (פולי) פוליאקוב בתפקיד הרווק יוחנן צינגרבאי, ועל כולם תרתי משמע רבקה נוימן בתפקיד הרוקחת הרווקה בלה ברלו – הגישו הצגה מרתקת, משעשעת, חכמה וקאמרית, שבנוייה כולה על טקסט ומשחק, ובלי פעלולים מיותרים. הסצינה הבלתי-נשכחת שבה רוכבת בלה על חלצי יוחנן, וחוזרת על שמו בכל מנעדי האורגזם העצמי – נותרה אחד השיאים של המחזה ולא נפלה מהתמונה שבה זהרירה עשתה את ה"יוחנן!" שלה ברוכבה על אלברט כהן בתפקיד יוחנן צינגרבאי: "אח, יוחנן, כן, יוחנן, / כן, יוחנן, אוי, יוחנן, / ככה, יוחנן, טוב, יוחנן, / אוי, יוחנן, כן, יוחנן..."
הנעבכיות של איבגי התאימה לדמותו של ספרול, שירש מאביו עשרת אלפים קנדונים ובמשך עשרים שנה אינו מצליח להיפטר מהם למרות שמדי פעם הוא מוריד את המחיר. המזרח-אירופאיות ה"גששית" של פולי התאימה לדמותו של יוחנן צינגרבראי פקיד העירייה המחוק, שאימו הורישה לו שישים אלף לירות מופקדות בבנק שאינו מוכן להיפרד מהן, ואשר צורך קנדונים בתור הכנה למשגל שלא יתקיים לעולם. שניהם מעולים במשחקם.
ואילו רבקה נוימן כפעמיים בלה ברלו, בהפרש של עשרים שנה – עושה תפקיד שהוא מעבר למשחק, ובצדק מביא לה שוב ושוב מחיאות כפיים ספונטאניות מהקהל. היא נפלאה. היא הרוקחת בלה ברלו מבלי שיורגש כלל שהיא משחקת כדי להיות בלה ברלו. היא הדמות. נקודה. וזו גדולתה.
הקנדונים במחזה מאבדים את נצחיותם בגלל הגלולה נגד הריון. לא שיער חנוך לוין לפני כשלושים שנה שהאיידס יחזיר את נצחיות השימוש בהם.
הבימוי של משה נאור מוצלח, חסכוני-מאוד ותופס נכון את האופי הקברטי-הנזירי של המחזה. כך גם התפאורה המינימליסטית להפליא של לילי בן נחשון, התאורה של אורי מורג, והמוסיקה המעולה של רן בגנו שאותה מנגנים נדב רובינשטיין (או גיורא ליננברג) בפסנתר ובקלידים, וסלעית להב המקסימה בכלי-נשיפה, בעיקר בסקסופון, ובאקורדיון.
אגב, אין חשש שהקהל יברח מההצגה ולכן אפשר לכתוב בתוכנייה כמה זמן היא נמשכת ואם יש באמצע הפסקה או לא (יש).