לידידי הסופר הצעיר אהוד בן עזר שלום רב,
החורף המתקרב על גדות הירקון מאוד מדאיג מאוד את עצמותיי הזקנות, מה עוד שעושים כאן הרבה עבודות מסריחות ומיותרות ומי יודע אם קטע הנחל שלי יישאר לי כמו בימים הרחוקים ההם.
אני לא מתפעל מכך שהגעת לגיליון ה-300, ואני מקווה לראות הישג מצויין מצידך כאשר תגיע לגיליון ה-3,000 ומיספר נמעניך יהיה לא 1,600 אלא לפחות כמיספר המנויים של עיתון "אל-ארד" במהדורתו העברית.
בינתיים רציתי לבשר לך כי יש סיכויים שנתגלה מחדש זן השמוטי-דם שגילה וטיפח דודך ברוך בן עזר ראב בפרדס אנג'ל מצפון לירקון. קרוב משפחתך דורון גיסין, נכדו של ברוך, טורח על כך רבות וגם ביקר אצלי. אם יחזור השאמוטי-דם לקדמת הבמה של ההדרים, הוא עתיד לכבוש את העולם ועימו שמה של שרה אהרונסון מזכרון יעקב!
שמת לב שדודך ברוך קרא את הזן החדש על שמה של שרה, שאותה אהב אך אך איתה כנראה לא שכב, ולא על שם מישהי אחרת מהמטרֵסות שלו וגם לא על שם אשתו רבקה ממשפחת שלנק המיוחסת מירושלים.
אני מציע לך בכל זאת להאט קצת את קצב המכתב העיתי החינמי שלך ולסיים לפחות את שני הרומאנים שלך, שאת פרקיהם הראשונים פירסמת בגיליונות אלה. אם אני הייתי מו"ל הייתי כבר מזמן מושיב אותך לסיים אותם ועושה מהם שני רבי-מכר!
סורה נא אליי באחד הימים הקרובים כי ברצוני לרשום על שמך את הפרדס שלי.
ממני הסופר העל-זמני,
אלימלך שפירא
חי על גדת הירקון הדרומית
בין הג'מוסים לבקעת הנרקיסים הפורחים
[ראו נא הערה בסוף הגיליון].