נוהג הוא בעיתונות הכתובה שמנהלי מדורים חסרי השכלה מספקת, אשר העברית שלהם לקוייה (נחותה) – עורכים ומשנים רשימות, תגובות ומכתבים למערכת של כותבים בעלי אי.קיו, השכלה כללית (בייחוד ידע בהיסטוריה) וכושר ניסוח עברי טובים פי כמה משלהם.
 "חדשות בן עזר" ישתדל להתנהג באותה צורה סאדיסטית מטומטמת בתגובות הנשלחות אליו, ורק מי שיסתכן ויציין הסכמתו במפורש, יופיע שמו המלא על דבריו המסורסים
 
עוד על ה"טמבל"
 
מתוך המילון האנגלי-עברי של ר. אלקלעי:
Dumb – אילם, דומם, שקט, ובשפה המונית: טיפש.
Dumbbell – משקולת יד, ובשפה המונית: שוטה.
אסוציאציות נוספות, שיבושי מילים בלעז, כגון Jigsaw  – משור מיכני – ג'קסון. השפעות המנדט הבריטי שלא פגו עד היום. מדוע לאיש ברמזור ובתמרור יש כובע? מישהו פה הולך עם  כובע? השפעות השלטון העות'מאני שלא פגו עד היום  –רישום בטאבו.
חג שמח
אורון יהלום
 
מר אלימלך שפירא מעיר: אם אינני טועה הרי שבתקופה בה החל בארץ השימוש במונח טמבל לא היתה השפה האנגלית כה נפוצה ומשפיעה כך שנראה לי שהמקור הוא תורכי, ערבי או גרמני.
 
 
הצעירים בנפשם אותנו קוראים!
 
לאהוד שלום,
תודה על "חדשות בן עזר". כבת למשפחה ותיקה בארץ, יבנאל וירושלים, אני מוצאת המון דימיון לעולמי במה שאתה כותב, ואני מעבירה הכול לאימי בת השמונים וחמש, שמתמוגגת, בעיקר מהמילים ומהביטויים שנס ליחם!
חג שמח לך ולכל משפחתך,
חנה ליבנה
 
 
הגדת נחום גוטמן
 
מכל ההגדות של פסח שאני מכיר אני מחבב את זו שהזכרת, ועודני משתמש בה. היא ממש מימי ילדותי, מן הסדרים הראשונים שאני זוכר בחיי. הזכרת שאנו מתקרבים לשבעים, אני במרחק חודש בלבד. גם הערב ישבתי וקראתי מתוכה...
לא שהציורים כל כך יפים, הם בקו שחור על רקע חום, וזו כל הצבעוניות. הם גם די קטנים, אבל להגדה הזאת יש חן שמעביר אליי את ילדותי, את התקופות היפות של חג האביב, חג הפסח שלנו, בבית שומר מסורת.
ההגדה הזאת, החביבה עליי כל כך, מקווה שאזכה להשתמש בה עוד ועוד.
א.ד.
 
מר סופר נידח מעיר: ההגדה המקורית הראשונה של מר נ. גוטמן שנמצאת בידך היא ודאי בהוצאת "אמנות", תל-אביב, 1930, והיא כיום ממש פריט אספני רב-ערך ונדיר. שמור עליה מכל משמר. ואילו ההגדה שמר א. בן עזר חידש בהוצאת "יבנה" (כריכה כחולה) אינה זו שבידך אלא הוא לקח ציורים צבעוניים של מר נ. גוטמן מהספר "יציאת מצרים" שכתבו בחרוזים מר חנניה ריייכמן, והוסיף אותם לטקסט מצולם מוגדל של הגדה רגילה מאלה שהיו נמכרות בחמישה מיל, ובשעתן לא היו אחרות אלא הן, ובנוסף לכך כתב לאותן תמונות ולא בחרוזים את "סיפור יציאת מצרים" (כריכה אדומה, עם רמזים ברורים בטקסט למה היה קורה אילו כל הפועלים הזרים היו עוזבים יום אחד את ישראל). ואלה הם שני ספרים תאומים אך לא נדירים, ומדי פסח הם שבים ונזכרים.
 
 
שערורייה במערכת "חדשות בן עזר"
חבריה מאוהבים בפּוּפִּיק של עצמם!
 
חברי מערכת "חדשות בן עזר" הנחצצים והמאוהבים בעצמכם ובבשרכם,
מאחר שמכתבכם העיתי איננו מתקרב אפילו למדרגת עיתון, אלא מסתובב כל הזמן סביב הפופיק של משפחת בן עזר ראב לדורותיה ומשרת אותה – אני מציעה שתוציאו לאור "חדשוֹתוֹן בן עזר" שיסתובב כל הזמן סביב הפופיק של עורכי "חדשות בן עזר" לדורותיהם וישרת אתכם וידווח על פופיקכם לקוראים האחרונים שעדיין נותרו לכם ברשימת התפוצה ההולכת ומצטמקת – והלא ככה השתלטה המשפחה שלכם גם על תולדות המושבה פתח-תקווה!
בכבוד רב,
ד"ר חיה צִ'ימָרוֹזָה
(נינה של מייסד המושבה האמיתי דוד מאיר גוטמן).
 
מר סופר נידח משיב: את צודקת, צודקת, צודקת, אך למרבה הצער לא היו צאצאים למייסד המושבה, הגביר דוד מאיר גוטמן (שבכספו נקנו אדמותיה) – ולכן נשכח כמעט כליל. דב סדן היה אומר: "סופר בישראל צריך לשאת אישה ולהוליד ילדים, והם ידאגו להוציא לאור את ספריו גם לאחר אריכות ימיו (מושג משפטי) כדי שלא יישכח!"
דוד מאיר גוטמן לא זכה לכך.