ואין צורך בדמגוגיה זולה כדי להתנצל בפניהם –
כי הם – אנחנו!
ההתנצלות האווילית והדמגוגית בפני "ניצולי השואה", וכרכורי פוליטיקאים ורודפי פרסומת סביבם ומסעות יחסי הציבור היקרים הנעשים כביכול לעזרתם – מעוררים סלידה ובושה עמוקה אצל מי שגדל בארץ הזו ויודע את תולדותיה.
בפני מי עלינו להתנצל?! – הרי מאות אלפי העולים שבאו ארצה לפנֵי, במהלך ואחרי מלחמת העולם השנייה – אינם פֶּלח מסכן ואומלל באוכלוסייה הישראלית אלא הם עצם- מעצמה, הם חלק מהפלמ"ח ומצה"ל, אנשים שלחמו במלחמת העצמאות ובכל שאר מלחמת ישראל וגם הגיעו לדרגות פיקוד גבוהות ביותר, אנשים (גברים ונשים) שבנו את המדינה בכל תחום ותחום ולא ראו את עצמם נבדלים במאומה מהיישוב הוותיק אלא חלק מן האומה הישראלית החדשה שקמה כאן ואשר בשמחה הצטרפו אליה.
אנחנו, הוותיקים, הננו מיעוט לעומתם. בתחומים מסויימים אפשר לומר שהם קלטו אותנו ולא אנחנו אותם. אז מה פתאום עושים מהם כולם שברי אדם ועניים, כאילו זה היה גורל כל "הניצולים" שהגיעו ארצה מארצות שיהודים סבלו והושמדו בהן במלחמת העולם השנייה? סיפורה המדהים והמרגש של נעמי (מקודם מרתה) שדמי מסמל את ההפך הגמור.
נכון, יש בישראל לפי הערכה כשבעת אלפים וחמש מאות יהודים קשישים, מעוטי אמצעים וזקוקים לסיוע, שהם גם "ניצולי שואה", ויש ודאי עוד כמיספר הזה אלפים, אם לא יותר, של יהודים קשישים, חולים ועניים מיוצאי עיראק, תימן, ארצות צפון-אפריקה וגם חבר העמים, שאינם נופלים תחת הקטגוריה של "ניצולי השואה" המיוחסים, אבל גם הם זקוקים לסיוע סיעודי ציבורי וממלכתי לא פחות ולפעמים אולי גם יותר!
היש לנו זכות מוסרית לבוא לממשלת גרמניה ולקרנות השילומים ולבקש סיוע נפרד רק עבור הזקנים והעניים שלנו העונים להגדרה "ניצולי השואה" – זאת כאשר חובתה של ישראל ושל מערכת הסעד שלה לטפל בכל זקנינו ובכל חולינו ובכל עניינו, ולא חשוב מה הביוגראפיות שלהם ומה היו זכויותיהם וסבלם בעבר?!
נכון, כספים רבים מקרנות התביעות והפיצויים של השנים האחרונות מעשירים גם עורכי דין ומוסדות להנצחת השואה – וחלק ניכר מהם אינו מגיע לניצולי השואה עצמם. אבל אין לכך שום קשר למצבם הכלכלי של "ניצולי השואה" – כי כאשר מדובר בפיצוי ולא בסעד לסוגיו (סוציאלי או רפואי) – אזיי דין אחד לעשירים ולעניים! – הכספים הללו אינם מעשה חסד אלא השבת הגזלה לבעליה החוקיים – גם אם לעיתים אין אפשרות להחזירם אחד לאחד ויש להחזיר כספים לפי ממוצעים ואומדנים.
ואולי "מגיע" מהכספים האלה גם ליהודי צפון-אפריקה שהיו תחת הכיבוש הנאצי וליהודי עיראק שסבלו מה"פרהוד" בימי ראש הממשלה ראשיד עלי אל-כיליאני הפרו-נאצי!? – וגם לילדיהם של החיילים היהודים הארצישראליים שנהרגו במלחמת העולם השנייה במלחמתם נגד הגרמנים, כל אלה – גם אם הם כיום עשירים כקורח וכנועם לניר.