עמד בראש "העלייה הראשונה" האמיתית של ה"רומנים"
שחיפשו זהב ולא כרמי גפנים
(מבוסס על רשימה של מרדכי ארבל)
 
בחוברת "עתמול" מנובמבר 2000, במדור "עת-בול" מאת מרדכי ארבל, מצאנו סיפור מרתק שיכול לשמש בסיס לרומאן או לליברית של אופרה עברית מקורית עם ספרדים אבל בלי שואה וסקס נלוז.
יוליוס פופר נולד בשנת 1857 בבוקרשט, רומניה. אביו היה מנהל בית הספר היהודי הראשון ברומניה. אימו, יהודייה ספרדייה מטורקיה, לימדה את בנה לדינו.
פופר סיים את לימודיו בהצטיינות באוניברסיטה בפריז וקיבל את התואר מהנדס מכרות. הוא פיתח מכרות בסיביר ובקווקז והפך לבעל שם עולמי. הודות למחקריו הגיע למסקנה שבארץ האש, הנמצאת בקצה המרוחק של אמריקה הדרומית, יש אפשרות לפתח מכרות זהב. אזור זה היה כמעט ריק מאוכלוסייה, וחיו בו רק אינדיאנים בודדים. ארגנטינה וצ'ילה, המדינות השכנות לארץ האש, לא גילו בה עניין בשל האקלים הקר והסוער בקרבת הקוטב הדרומי.
פופר הגיע לארץ מבודדת זו ב-1882(*) כשהוא מלווה ב-50 מתיישבים, שסייעו בידו להפעיל מכונות מיוחדות שהמציא לכריית זהב. האזור הפך לאבן שואבת להרפתקנים, שבאו בעקבות הידיעה כי "ארץ האש" הופכת ל"ארץ הזהב – אלדורדו".
בשנת 1886 הכריז על עצמו פופר כ"שליט ארץ האש". הוא חיבר חוקה, ערך מערכת צווים ותקנות והקים יחידות משטרה כדי להגן על היישות המדינית החדשה. כן יסד פופר שירות דואר עצמאי והנפיק בולים. במרכז הבול בלטה האות הלטינית P, האות הראשונה של שמו.
ממשלת ארגנטינה, שעקבה מקרוב אחר ההתפתחויות בארץ האש, התרשמה בעיקר מהפקת הזהב, והכריזה כי האזור הוא חלק משטחה הריבוני. בשנת 1893 תקפו ספינות מלחמה ארגנטיניות את ארץ האש, כבשוה ולקחו את יוליוס פופר כשבוי מלחמה.
פופר בן ה-36 מת באותה שנה בבית הסוהר, עוד בטרם עמד למשפט. מותו אפוף מיסתורין: יש הגורסים שחוקריו חששו שהטיעונים להגנתו בספרדית הרהוטה שבפיו יוכלו לשכנע את שופטיו בצדקתו, על כן העדיפו להמיתו בהיותו במעצר.
ממשלת רומניה, הרואה בו גיבור לאומי ואחד מגדולי חוקריה, הנפיקה בשנת 1986 בול דואר עם דיוקנו והעתק אחד הבולים שהנפיק, לציון מאה שנים לייסוד היישות המדינית "ארץ האש", שהתקיימה שבע שנים (1886-1893).
פופר השאיר אחריו מיפוי מדוייק ומפורט של הגיאוגרפיה והגיאולוגיה של ארץ האש. כמו כן מצויים בין כתביו פרקי שירה הנלמדים עד היום בבתי הספר ברומניה.
ואכן, באותו עמוד 30 בחוברת "עתמול" מופיעים צילומים צבעוניים של בול ארץ האש של פופר משנת 1891 ובול רומניה משנת 1986 לזכר יוליוס פופר ומדינתו "ארץ האש" בשנים 1886-1893 עם דמות דיוקנו, קרח במקצת לגבי גילו ועטור זקן קצר ונמרץ. עד כאן מהחוברת.
 
(*) 1882 היא השנה בה משפחות יהודיות מרומניה הגיעו לארץ-ישראל, ומתוך חוסר ידע או נטייה שלא לומר אמת – חשבו שהן העלייה הראשונה ולא ידעו שפתח-תקווה נוסדה כבר ב-1878 ומייסדיה רובם "עולים חדשים" (שרובם בא מהונגריה) והיא קיימת חרף הכורח לנטוש אותה בשנת השמיטה, ושדותיה מעובדים בידי מתיישביה, הגרים זמנית ביהוד בגלל הקדחת.
לכתבנו סופר נידח נודע כי "ארץ האש" עומדת לכרות ברית תאומות עם זיכרון יעקב וראשון לציון, שנוסדו אף הן ב-1882, ואילו אריזונה תכרות ברית תאומות עם פתח-תקווה כי שתיהן נוסדו בשנת 1878. אזרחי אריזונה מתקנאים מאוד בתושבי פתח-תקווה שהצליחו בתקופת 127 השנים שחלפו מאז ייסודה לעשותה לא רק מושבת הפרדסים הגדולה בארץ אלא גם העיר שאין בה כיום אפילו עץ תפוח-זהב אחד, וכל פרדסיה – בתים, קניונים או חנויות פרוביזוריות גדולות שמשמשות בין השאר גם בתור מלכודות-אש.
עוד נודע כי ליוליוס פופר יש נינה ארגנטינאית אדומת-שיער בשם ליברטאד פופר-סנטוס שאביה נעלם בתקופת שלטון הקולונלים והיא כוכבת טלנובלות ידועה מאוד בעלת זוג שדיים מפואר ופנים מתוקות והיא אינה מסתירה את יהדותה. שנים חלמה לבקר בישראל ולתקן את העוול ההיסטורי שנעשה לארץ האש שאליה הגיע סבא-רבא שלה בשנת 1882 ואשר לא נכללה במניין מושבות העלייה הראשונה. היא פגשה כאן את הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא, שגם מושבתו פתח-תקווה לא נכללה במניין מושבות העלייה הראשונה, ואשר על כן מעולם לא הוזמן להופיע בכנסים האקדמאיים העוסקים בעלייה הראשונה, מה עוד שאין לו תואר דוקטור, וגם דחו את הצעתו לשלוח חומר לספר העלייה הראשונה שהוציא מוסד יד יצחק בן צבי.
הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא ציפה בקוצר רוח לבואה של היפהפייה ואף העתיק למענה משירי סבא-רבא שלה, שתירגם עבורו שרלטן תל-אביבי אחד ממוצא פולני שאינו דובר רומנית אבל מתרגם בעל-פה משבע שפות ומתפאר בשרלטנותו. אלימלך, חגור באבנט, ערך עימה סבב הופעות משותף ומוצלח מאוד בכל רחבי הארץ (למעט ראשון, זיכרון, האוניברסיטאות, יד יצחק בן צבי ומשכן הנשיא) בנושא: "פּוּאֵרְטוֹ דֶה לָה אֶסְפֶּרָנְצָה, טְיֵירָה דֶל פוּאֵגוֹ אִי לָה פְּרִימֶרָה עלייה" כלומר, פתח תקווה, ארץ האש והעלייה הראשונה.
את הלילות הם בילו בצריף הדל שלו שעל גדת הירקון הדרומית ושם עברו עליהם חוויות מסעירות שנבעו מהתורשה שנושאת איתה ליברטד פופר-סנטוס מסבא-רבא שלה יוליוס פופר מארץ האש, ומן האור ששופעות שערותיה האדמוניות. די אם נאמר כי הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא לא היה צריך כלל להשתמש בגפרורים. כל נגיעת אצבע של ליברטד הציתה אש בפתילייה, בפרימוס או במדורה שבחצרו, שעליה הוא צולה דגים שהוא שולה בירקון, שלא לדבר על אזורים אינטימיים ארכיאולוגיים בגופו-שלו שהתעוררו לחיים חדשים למגע אש האצבעות של נינת יוליוס פופר הארגנטינאית היפהפייה, שמחזיקה ביומן של סבתא-רבא שלה.