בנושא ההתנתקות
(בגיליון מס' 33)
 
שלום אודי,
אם לא היתה מלחמת ששת הימים, אף אחד לא היה מסכים לגבולות 67'. עם כל הצער יש לפנות כל המתיישבים מרצועת עזה. תסתכל במפה ותדע מה לחשוב. ישראל חייבת להיות מדינה יהודית ולא כל כך דמוקרטית אם חפצת חיים היא. שמתיישבי עזה יהודה ושומרון לא יקראו להחלפת מקום מגוריהם גירוש – יש הרבה מתיישבים בכל הארץ – אפילו אני, שישמחו להחליף מקום מגוריהם בתנאים שניתנים להם (למפונים במסגרת ההתנתקות).
גדעון אור
 
*
 
מר בן-עזר הנכבד,
בקשר למאמרך "אינני יודע מה לחשוב": מעבר לעובדה שהמהלך הזה מטורף לחלוטין (6000 כתבים מכל העולם כבר תיאמו עם לשכת  העיתונות הממשלתית את בואם), יש בו משהו מוזר, ומוזרה עוד יותר תגובת הציבור. שמת לב שהממשלה לא אומרת לנו מה תכליתה של ההתנתקות? שמת לב שראש הממשלה אינו מספר מה אנחנו אמורים להרוויח מכך?! נכון שלשכת ראש הממשלה שיחררה הרבה חצאי-ידיעות, רמזים וכדומה אבל למה לא מבטיחים לנו שלום? למה לא מבטיחים לנו רווח כספי? (בפועל ההתנתקות תעלה כ-23 מיליארד ₪, כולל כל ההוצאות מסביב). למה לא מבטיחים לנו שקט? למה לא מבטיחים לנו סוף הלחץ הבינלאומי? למה לא מבטיחים לנו הקטנת העומס הביטחוני ובמקום זאת מתקינים בימים אלה באשקלון מערכת להתראה נגד קאסאמים?! כי לאור תשובתה של הממשלה אפשר יהיה לבחון את כישלונה של ההתנתקות. את זה שרון לא רוצה...
עמנואל גרטל
emate@walla.co.il
 
 
בסתיו הם ישובו בחזרה
 
מר א. בן עזר הנכבד,
לפי שאני קוראת בעיתונים, המסתמכים על דברי הרמטכ"ל ושר הביטחון – הגבול בין ישראל למצרים, מאילת ועד רפיח, פרוץ להברחות נשק לגדה המערבית, וזאת בין היתר בסיועם של בדווים ישראלים. מדובר בנשק "מפר איזון": טילים נגד טנקים, טילים נגד מטוסים, חומר נפץ תקני ואמצעים לייצור רקטות קסאם.
אני מציעה אפוא לתושבי גוש דן לנקות היטב לקראת הסתיו הקרוב את מקלטיהם, לחזק את גגות הבתים בתקרות ביטחון, להדביק רצועות בד גזור טבול בעיסת קמח ומים על השמשות, ולסיים את טיסותיהם לחו"ל ובחזרה עד ספטמבר 2005, שאז ייכלל נתב"ג בזירת הנפילות של הקסאמים, ואילו מטוסי הנוסעים החגים מעל הגדה לקראת נחיתתם – יעמדו בסכנת הטילים נגד מטוסים.
ושאלה אחת לי לאדריכלים ולקבלנים: מתי כבר תפסיקו את הטרוף של בניית רבי-קומות שמרבית קירותיהם עשויים זכוכית? זה לא רק מטומטם לגמרי ובזבזני באקלים הישראלי, אלא שהבניינים האלה ייראו רע מאוד כאשר יחלו הקסאמים ליפול בלב גוש דן – ברמת-גן ובתל-אביב, וקירות הזכוכית הפלצניים שלהם יתנפצו.
ועוד דבר רציתי לומר – כולכם שבים ומזכירים בצער-מעושה את התפטרותו של הנשיא ויצמן בעקבות פרשת קשריו עם ידידו המיליונר סרוסי. מה, האם שכחתם כיצד היא התחילה? לפי מיטב זיכרוני התפרסם בשעתו כי מישהו ביקש בפגישה עם הנשיא ויצמן חנינה לבנו שישב בכלא, הנשיא סירב, המישהו כעס, ופתאום לאחר זמן לא רב פירסם עיתונאי פרטי אחד את פרשת סרוסי. אזרחי ישראל, במקום להלל את ויצמן על יושרו ואומץ ליבו לעמוד בלחצים גם כאשר חשש כי מעמדו ייהרס – הוא נהפך לנרדף ולמגונה בעיני התקשורת ודעת הקהל המטומטמת שלכם שמוסיפה בקריצה ובשמחה-לאיד גם אותו לרשימת המושחתים הציבוריים שנסלח להם.
שְׁלוּ נעליכם מעל רגליכם בטרם אתם מעזים להטיל רפש בזכר האיש האמיץ והישר הזה עזר ויצמן!
ד"ר חיה צִ'ימָרוֹזָה