תוצאות האסיפה המיוחדת האחרונה נסתיימו בניצחון שלנו: ההנהלה המקצועית (המנכ"ל יוריק בן-דוד והסמנכ"ל ראובן רצון) נשארת על כנה ואילו הדירקטוריון הבעייתי, בן שבעה הדירקטורים הנבחרים, נתבע להקדים את הבחירות, ואכן בימים אלה קיבלו כל בעלי זכות ההצבעה באקו"ם הודעה על סדר הגשת מועמדותם והצבעתם בבחירות שתתקיימנה בקרוב.
חברים רבים פנו אליי שאגיש את מועמדותי להיבחר כנציג הסופרים בדירקטוריון (ממילא משוריין לנו רק מקום אחד מתוך שבעה) והשאלה היא רק מי מהסופרים ייבחר לדירקטוריון ומי יהיה השני, כחבר המועצה.
אני יודע שאם אציג את מועמדותי אזכה במרבית קולותיכם ואין לי אפילו צורך ב"מערכת בחירות" לשם כך. ועם זאת, ולאחר לבטים לא קלים, החלטתי שלא אציג את מועמדותי לתפקיד חבר הדירקטוריון.
הנני כיום בעשור השמיני לחיי, בן שבעים ושתיים (אמנם, בעזרת השם והשמן זית – מרבית אבריי מתפקדים לא רע), ואם איבחר אהיה ודאי זקן החברים אך נציג של מיעוט, מצב קצת מתסכל שעלול להביא להתרגזויות רבות ולפגוע בבריאות, כפי שקרה לשמאי גולן.
ייצגתי בשנות ה-80 וה-90 במשך תריסר שנים את סקטור הסופרים בהנהלת אקו"ם יחד עם ידידי שלמה טנאי ז"ל, שהיה כל אותה תקופה, ובצורה יוצאת מן הכלל – יו"ר הנהלת אקו"ם (הדירקטוריון כיום), ונראה לי כי מילאתי בנאמנות את מכסת שירותי הציבורי למען הסופרים.
אם חבריי באקו"ם מלאים כל כך הערכה כלפיי וגם דואגים לעתידי, הם יכולים להביע זאת בהענקת פרס אקו"ם על מפעל חיים בספרות. אבל אין הצדקה רבה לכך שבגילי המתקדם, ובעוד שכלי מאפשר לי להיות נתון כל-כולי בכתיבה – אשב שעות ארוכות בישיבות הדירקטוריון והוועדות, חשובות ומתוגמלות ככל שתהיינה (אף כי איני מזלזל בערכו של התגמול הנאה עבור ההשתתפות בישיבות, לתקציב המשפחה).
אני ממליץ לבחור כנציגת הסופרים במשוררת מרגלית מתתיהו, שכחברת מועצה באה בחודשים האחרונים על מקומו של שמאי גולן בדירקטוריון, והוכיחה בצורה הטובה ביותר את מסירותה לענייני אקו"ם והסופרים באקו"ם ואת יכולתה לייצג אותנו בדירקטוריון.