שוּב רוֹעֵם בַּכְּבִישִים מִצְעָדֵנוּ
וּמַגְבִּיר הַתַּרְמִיל טִלְטוּלָיו,
שוּב הָעֵמֶק נִפְרָשֹ לְצִדֵּנוּ
וְהָרֶכֶס נִשָֹּא מֵעָלָיו,
אַךְ אַשְרֵי שֶצָּעַד עִמָּדֵנוּ
וְיָכוֹל לִשְנֵיהֶם – בְּרַגְלָיו!
 
כִּי צְחוֹק פִּרְחֵי-הַבָּר כְּבָר מִתְגַּלְגֵּל בַּמִּדְרוֹנוֹת
וְנָסוּ הַגְּשָמִים וְהַשַּלֶּכֶת
וְאֶלֶף מִזְמוֹרִים בַּמֵּימִיּוֹת וּבַגְּרוֹנוֹת
קוֹרְאִים, קוֹרְאִים לָנוּ לָלֶכֶת...
 
שוּב, כְּאָז, כַּבִּירִים הֵם הַמַּיִם
הַגְּמוּעִים בְּסִתְרֵי חֲנָיוֹת,
שוּב, כְּאָז, מְשַגְּעִים אֶת הָעַיִן
הַדְּשָאִים בְּעֻמְקֵי גֵּיאָיוֹת,
כִּי פִּי שֶבַע אַרְצִי נִפְלָאָה הִיא
לַמּוֹדֵד אֶת יָפְיָהּ בִּפְסִיעוֹת.
 
כִּי צְחוֹק פִּרְחֵי-הַבָּר כְּבָר מִתְגַּלְגֵּל בַּמִּדְרוֹנוֹת
וְנָסוּ הַגְּשָמִים וְהַשַּלֶּכֶת
וְאֶלֶף מִזְמוֹרִים בַּמֵּימִיּוֹת וּבַגְּרוֹנוֹת
קוֹרְאִים, קוֹרְאִים לָנוּ לָלֶכֶת...
 
שוּב גַּם נֶגְבָּה פָּרְצוּ, גַם גָּלִילָה
כָּל צִבְאוֹת הָאָבִיב, פִּרְחָחִים,
שוּב תְּמִימוּת הָרָקִיעַ הִכְחִילָה
וְהַחֶבְרֶה עוֹבְרִים בַּדְּרָכִים
וְחוֹזְרִים עַל הַזֶּמֶר חֲלִילָה
וְהוֹלְכִים,
וְהוֹלְכִים,
וְהוֹלְכִים.
 
כִּי צְחוֹק פִּרְחֵי-הַבָּר כְּבָר מִתְגַּלְגֵּל בַּמִּדְרוֹנוֹת
וְנָסוּ הַגְּשָמִים וְהַשַּלֶּכֶת
וְאֶלֶף מִזְמוֹרִים בַּמֵּימִיּוֹת וּבַגְּרוֹנוֹת
קוֹרְאִים, קוֹרְאִים לָנוּ לָלֶכֶת...
 
(הלחן: אפי נצר)