אוקטובר-נובמבר 2007
יום 3. מלגה-קורדובָּה
פרטים סידוריים
31.10.07. יום רביעי. מלגה. רכבת לקורדובה. קורדובה 3 לילות. מלון גונסאלס. בלב הרובע היהודי הישן של קורדובה. קרוב למסקייטה (המסגד הגדול).
Hotel Gonzalez, Calle Manriques, 3, 14003, Cordoba, Tel: 957479819.
לברר: האם חוגגים הערב את חג ההלואין? תחזית מזג האוויר בתחזית שבדקנו ב-29.10 – 20 מעלות.
 
יומן מורחב
בוקר אחרון במלגה. ארוחה נהדרת במלון. אחר כך יוצאים לסיבוב. קונים יין מוסקטיל מתוק בחנות קטנה וזולה שעליה המליץ חוסה. נעליים ליהודית. נשאר עוד זמן לרדת לגן המרהיב על שלל הצמחייה שבו, עצים, שיחים ופרחים וגם פינות מוזאיקה צבעוניות, לרגלי גבעת האלקאסאר, מערבה מהמבצר, ומהגן דרומה ומערבה רואים את הנמל שממש גובל איתו.
בצער אנחנו נפרדים מהמלון הנחמד הוטל לאריוס, 4 כוכבים, שאנחנו ממש ממליצים עליו לכל מי שרוצה לבלות ימים אחדים במלגה במלון מצויין, גם מבחינת מיקומו, ולא יקר מדי, ובכלל מלגה היא עיר מאוד שקטה וגם אם אתה גר על המדרחוב המרכזי, כמונו לילותיים, אין רעש גדול מדי ויש הרגשה שהחיים מתנהלים בנחת.
נוסעים במונית לתחנת הרכבת של מלגה. מנהל הרכבת או הדייל הראשי של הנסיעה הזו, בקו מלגה-מדריד, העוצר גם בקורדובה, לבוש טוב יותר ועושה רושם יותר רציני וחשוב יותר משר ישראלי ביום עבודה רגיל.
ההתרשמות מן הדרך ברכבת החשמלית: הפרדסים במצב רע מאוד. צהובים ואין רואים פירות בין העלים. הנחלים יבשים. בצורת קשה שכמותה לא היתה משנת 1968, כך לדברי המדריך חוסה מאתמול. בשורה טובה לפרדסנים בארץ. הפרדסים שאנחנו רואים הם קטנים ומפוזרים ומעובדים באופן גרוע. נמוכים. יש קצת השקאה בצינורות שחורים שמשוקעים חלקם באדמה, לפי הפטנט הישראלי.
צריך להוסיף גם את שיחי הצבר ואת האקליפטוסים הרבים וכן שדות כותנה עם שיחים נמוכים יבשים ופקעות לבנות.
לעומת זאת הזיתים נראים הרבה יותר מאוששים ונושאי פרי רב. כמויות עצומות של כרמי זיתים. וכל מה שחדש, גם הפרדסים, נטוע בצורה מסודרת יותר. שורות ישרות. אין כנראה גבול לתצרוכת של שמן הזית בספרד, וגם לייצוא.
צפונה יותר מצידי המסילה רואים רק זיתים. אין בי שום קינאה לפוטנציאל הענק של שמן הזית שהם מגדלים, מאחר שאני יודע שחרף כל הנטיעות החדשות של זיתים, עדיין ישראל אינה מצליחה לספק את כל תצרוכתה השנתית בשמן הזית, ואין מה לדבר על ייצוא עד שלא יתרחבו כרמי הזיתים בארץ הרבה יותר.
בדרך קטע ארוך של מנהרות שחוצות רכס הרים מסולעים ובעלי צורות של פיתולי מוח קפוא וכמו אחרי מהפכה שהעלתה אותם בקיר זקוף כלפי מעלה. הקירות הגבוהים מתנוססים.
מגיעים לקורדובה אחרי השעה שלוש, אחרי שעתיים ומשהו של נסיעה נוחה ומהירה. דומני 130 או 140 קמ"ש לשעה. הרכבת עממית. הכיסאות זזים. ספרדי קשיש לא הפסיק לנאום באוזני בחורה צעירה עם הרבה סבלנות כלפיו. היא ירדה בקורדובה והוא עם אשתו, שישבה קודם בספסל מאחור, המשיך למדריד.
בדרך, הרכבת עלתה על הקצה הדרומי של קו המסילה הבינלאומי החדש הנמצא עדיין בבנייה ועתיד להגיע עד מלגה ולקצר מאוד את הנסיעה מהקצה הדרומי של ספרד לכל חלקי אירופה.
מגיעים במונית למלון גונסאלס הנמצא בלב הרובע היהודי לשעבר. שני כוכבים. אכזבה. חדר בקומה השנייה. קצת חשוך. אין מקרר. אין כיסאות. אין פריטי אמבט. אין מערכת קפה. הכול מאוד פשוט. אכזבה. אך הסביבה מעניינת. מצידה השני של הסימטה נמצא קפה "יודה לוי".
במדריך שבידינו כתוב: כיכר יהודה הלוי קרויה על שם גדול משוררינו בספרד של ימי הביניים, ומחבר הספר "הכוזרי". יהודה הלוי נולד בטולדו בשנת 1075, התגורר גם בגרנדה, אבל בילה את מרבית שנותיו בקורדובה. בגיל 55 "עשה עלייה" עם בתו ונכדו. הוא הגיע למצרים ושם אבדו עקבותיו. לפנינו כיכר נעימה, מוקפת בחצרות פנימיות מלאות בעצים [תפוזים מרים, כזכור], אפשר לקחת כאן פסק זמן לשתייה קלה או לגלידה. ובאמת הכיכר מלאה שולחנות ואנשים, יומם וערב, אך המקום נסגר בשעה מוקדמת יחסית, ואינו מסעדה.
יוצאים לעשות סיור ראשון בסימטאות. פסל הרמב"ם. בית הכנסת. מול החומה מצד מערב מסעדה בשם "אל אוליבו" שאליה אנחנו חוזרים בערב ונהנים מאוד. פירוט נמצא בתוכנית הטיול כי הפנקס לא היה בידי. מגישים לשולחן בקבוק שמן זית וזיתים ולחמניות טריות, ומה אני צריך יותר? אחר-כך גספצ'ו קר מעגבניות נוסח קורדובה. וכן תבשיל זנב שור, קולה דה טורו, עם צ'יפס מעולה, מנה עיקרית אחת לשנינו. ומנות אחרונות. מצויינות. שני קולה, ונמנעים מכל משקה אלכוהולי למען ההרגשה הטובה. שמן הזית וירג'ין אויל אבל טעמו קצת צרבתי, כמו במלגה. 46 יורו כולל טיפ. כ-271 שקלים. בימים הבאים, ככל שאנחנו מצפינים, טעמו של שמן הזית משתפר. הצרבתי ביותר היה במלגה.
אוה, הנה מצאתי את תוכנית הטיול, ועליה רשמתי:
ארוחת ערב לשניים במסעדה "אל אוליבו"El Olivo בקורדובה. שמן זית חופשי. לחמניות חמות. זיתים.
1 גספאצ'ו קורדובֶּס, 5 יורו. כל עיר והגספאצ'ו שלה וכל אחד טעים מקודמו.
1 סלפיקון דה מריסקו, שזה פירות ים קצוצים ועשויים עם בצל ועגבניות בשמן זית.
Salpicon de marisco – Chopped sea food
1 רבּוֹ דה תורו שזה תבשיל קדרה מצויין של חוליות זנב שור, עצמות שעליהן בשר פריך ונמס בפה. 11.5 יורו. Rabo de toro .
1 מנה אחרונה בשם טוֹסִינְיוֹ דה סיֵלו (שמיים) – heavnly custard – 4.5 יורו.
1 סורבטה דה לימון אל קווה, גם כן 4.5 יורו.
Sorbete de limon al cava – Champagne lemon sherbet
מתברר שקאווה בספרדית אינה קהווה, קפה, אלא שמפניה, שמיוצרת בייחוד בצפון, באיזורי ברצלונה, ואולם מאז שהשם שמפניה מותר בשימוש רק לאלה המורשים לכך באותו חבל ארץ בצרפת, משתמשים הספרדים בשם Cava לשמפניה. והמנה הזו היא מאוד מיוחדת וכלל אינה דומה לגלידת הסורבט שמקבלים אצלנו לקינוח ארוחה. מדובר בגביע צר וארוך מלא נוזל לבן סמיך, שהוא ערבוב או עירבול של גלידת סורבט בטעם לימון עם שמפניה, ושותים אותו כמו מילק שייק רק שהכמות קטנה מאוד, וחבל, כי הטעם מדהים.
הלילה הוא ליל חג ההלואין. ואכן שתי קבוצות של ילדים מחופשים למלאכי מוות ולמכשפות, לבושי שחורים ועם מסיכות-פנים מבעיתות וקלשונים, נכנסות למסעדה והילדים משמיעים קצת קולות, אמנם בנימוס, ומקבלים מעין "משלוח מנות" מהבעלים, אולי סוכריות ואולי גם מטבעות, ואת השלל הם מכניסים לצרור שחור גדול המשותף לכל החבורה.
אגב, גם בשעות ש"אל אוליוו" אינו פועל כמסעדה נעים לשבת שם לכוס בירה או קפה כי המקום נטוע בפינת שני רחובות ומשקיף על אזור יפה כאשר חומת העיר העתיקה משמאל.
El Olivo restaurante, taberna, Avda. Doctor Fleming, 25, Cordoba
Tel 957-201-263
 
חוזרים לישון מוקדם. אני עדיין משלשל פעמים אחדות ביום. אולי ארוחת הבריאות המצויינת שרובה ירקות ופירות במטוס אל על השפיעה עליי, ואולי המיטבח הספרדי, שאי אפשר לקבל בו גבינת קוטג' תנובה 5%, לא בבוקר ובוודאי שלא במסעדות בערב, ויש בו כמות עצומה של פרי ים ובשר, והרוב מטוגן, ולדעתי גם קשה במקצת לעיכול. הייתי יכול לכתוב ספר בשם "געגועיי לקוטג'" ואין הכוונה למקום מגורים.
צלצול פעמונים של הכנסייה הגדולה הסמוכה למלון. אני מנסה לתאר לעצמי את הרובע כשהוא מלא יהודים. משדר עוצמה רבה. ואולם בסיור של יום מחר מתברר שלמעשה כמעט כלום לא נשאר אותנטי מהתקופה היהודית, אולי רק מתווה הסימטאות.
תם יום שלישי בספרד.
ט.ל.ח.