צַנְחָן צָעִיר-לְשֶעָבָר חוֹזֵר עִם לַיִל
עִם זִכְרוֹנוֹת מ"א שְנוֹת חֲלוֹף, מֵאָז
שָטַף כְּרוּחַ אֶת סִמְטוֹת יְרוּשָלַיִם
הָעַתִּיקָה, אוֹתָהּ שִחְרֵר בִּשְנַת תַּשְכָּ"ז.
 
וְהוּא זוֹכֵר אֶת הַגִּבְעָה וְהַתַּחְמֹשֶת
וְאֶת הַמָּוֶת רָץ זִיג-זָג בַּחֲפִירוֹת
וְאֶת רִגְעֵי הָאֵין-בְּרֵרָה שֶל אוֹ שֶ, אוֹ שֶ
יוֹקְדִים בִּפְנֵי הַחַיָּלִים הָאֲפֹרוֹת.
                   
וְהוּא זוֹכֵר אֵיךְ נִחֲתָה עָלָיו בְּכֹחַ
מַכַּת הַדָּם הַנּוֹרָאָה וְהַטְּרִיָּה 
וְהוּא זוֹכֵר אֶת מַה שֶאִי אֶפְשָר לִשְכֹּחַ:
אֶת עֲקֵדַת רֵעָיו עַל הַר הַמֹּרִיָּה.
  
אֲנִי זוֹכֵר בָּךְ כָּל סִמְטָה, יְרוּשָלַיִם,
אֲנִי זוֹכֵר בָּךְ אוֹר שֶל שַחַר שֶאָדַם
וְאֵיךְ הָרֵי מוֹאָב נָגְעוּ בּוֹ בַּשּוּלַיִם
כְּמוֹ אֶצְבָּעוֹת שֶל נְבוּאָה נוֹגְעוֹת בְּדָם.
 
עֲרוּץ הַוַאדִי נֶהֱפַךְ לְגֵיא צַלְמָוֶת
וְהַדְּמָמָה קָרְסָה כְּמִין בִּנְיַן קְלָפִים
וְלֹא אֶחָד מִנַּעֲרֵינוּ שֶאָהַב אֶת
יָפְיֵךְ וּשְמֵךְ נִקְצַר בְּאֵש הַצַּלָּפִים.
 
יְרוּשָלַיִם הַנִּכְבֶּשֶת לְלֹא הֶרֶף
מִדּוֹר לְדוֹר בִּידֵי כָּל מִי שֶבָּא הֲלוֹם,
עַמִּים, צְבָאוֹת וּמַמְלָכוֹת, בְּאֵש וָחֶרֶב –
מָתַי יִכְבֹּש אוֹתָךְ סוֹפְסוֹף גַּם הַשָּלוֹם?
 
אֲנִי זוֹכֵר בָּךְ אֶת הַקְּרָב, יְרוּשָלַיִם,
אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַצְּרוֹרוֹת הַמִּתְפַּצְּחִים,
אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַפְּרִיצָה לְהַר-הַבַּיִת
וְאֶת הַשֶּקֶט שֶל תּוּגַת הַמְּנַצְּחִים.
 
וְאַתְּ הָרִים סָבִיב סָבִיב לָךְ, עִיר הַנֵּצַח,
וְאַתּ אֵימַת הָאֵש עַל אֶרֶץ עֲשֵנָה
שֶאִחֲתָה בָּךְ אֶת הַחֶתֶךְ וְהַפֶּצַע
אֲשֶר בִּתֵּר אוֹתָךְ לִתְשַע-עֶשְֹרֵה שָנָה.
 
אֲנִי זוֹכְרֵךְ, יְרוּשָלַיִם, גַּם בְּרַעַם
הַפִּצּוּצִים בַּכִּכָּרוֹת וּבַשְּוָקִים.
לֹא, יְמִינִי לֹא שָכְחָה אוֹתָךְ אַף פַּעַם
וּלְשוֹנִי אֵינָה נִדְבֶּקֶת לְחִכִּי.
 
וְהִיא אוֹמֶרֶת בָּךְ תְּפִלָּה יוֹמָם וָלַיִל
לְאִחוּיָם שֶל פְּעָרִים וּתְהוֹמוֹת.
אֲנִי רוֹצֶה אוֹתָךְ שְלֵמָה, יְרוּשָלַיִם,
עִיר שֶחֻבְּרָה לָהּ מִגְּשָרִים, לֹא מֵחוֹמוֹת.
 
יְרוּשָלַיִם הַנִּכְבֶּשֶת לְלֹא הֶרֶף
מִדּוֹר לְדוֹר בִּידֵי כָּל מִי שֶבָּא הֲלוֹם,
עַמִּים, צְבָאוֹת וּמַמְלָכוֹת , בְּאֵש וָחֶרֶב –
מָתַי יִכְבֹּש אוֹתָךְ סוֹפְסוֹף גַּם הַשָּלוֹם?
 
(הלחן: אריה לבנון)