אוקטובר-נובמבר 2007
יום 6. קורדובה-סבילייה
פרטים סידוריים
3.11.07. שבת. קורדובה-סבילייה. נסיעה ברכבת לסבילייה. סבילייה, 3 לילות. מלון מונטקארלו במרכז העיר ליד הנהר, וחמש דקות מהקתדרלה.
Hotel Montecarlo, Calle Gravina, 51, 41001, Sevilla. Tel: 954217501.
מזג האוויר בתחזית 29.10 24 מעלות, קדימה 26.
 
יומן מורחב
בוקר בקורדובה. עוד יש לנו יותר משעה להסתובב ואנו פונים לכיוון העיר החדשה. מאכזב. גן מאוד מלוכלך. דוכנים חסרי ערך. שותים קפה ב"רולדן". המקום מלא. קפה אלגנטי. חוזרים למלון תוך קניית קערת טרה קוטה יפה עם שש קערות קטנות ב-9 יורו בלבד. נפרדים מהמלון בקורדובה ונוסעים במונית מרחק די קצר לתחנת הרכבת הגדולה והמשוכללת של קורדובה.
אני קונה בתחנת הרכבת בקורדובה בקבוק קטן רבוע של של רבע ליטר שמן זית מקומי ב-3 יורו, למזכרת, וזאת בקיוסק הזכוכית נחמד של בית-הבד "קרבונל", הנמצא ברציף של התחנה. זהו שמן מסיק ראשון מעונת 2006-2007. בית-הבד Carbonell נוסד בשנת 1866 כך שכיום הוא כבר בן 141 שנה! – הסמל המסחרי שלו, על תוויות הבקבוקים וגם קופסאות הפח, הוא של צעירה לבושה רדיד, פרח לבן גדול באוזנה הימנית, והיא יושבת בידיים מורמות, פסוקת בתסרוקתה, מחזיקה ענף מעץ זית שגזעו לימינה, ולשמאלה שתי קופסאות מתכת מעוצבות של שמן זית. הציור גם מוטבע בעדינות על אחת מדפנות הבקבוק הרבוע בטכניקה הדומה לזו של ציור על זכוכית! ממש שכיית חמדה! – ולבקבוק מצורף בחוט-גומי חום גם עלון קטנטן ויפה בספרדית, בגווני חום וצהוב, ובו פרטים רבים על תהליך אצירת השמן ועל תולדות בית הבד.
בתל אביב אני פותח את הבקבוק הדקורטיבי, שחלקו העליון עטוף בנייר מתכת נצמד כמו בקבוק יין, ויש בו גם פקק פנימי שיש למשוך ולפתוח כדי לקרוע את החותם. ומה יש להגיד – טעמו נפלא. אין בו שום חומציות והוא מחליק בגרון כמו דבש. זה עולה לי בבריאות לשבח שמן זית ספרדי כי אני פטריוט של שמן הזית הישראלי, אבל אין מה לעשות, הם מקצועיים במאה אחוז, ואין זה בית-בד של חובבים וגם לא של מוהלים...
 
בפחות משעה מגיעים לסבילייה. הרכבת מאוד נוחה, עם שולחנות וטלוויזיה, ואוזניות. הנוף הנשקף בחוץ – מאות אלפי עצי הדר, רובם קטנים, חדשים, וגם זיתים, אך פחות, וגם הם מאוד צעירים. לפרדסנים בארץ אולי יש פחות מה לדאוג השנה בגלל הבצורת בדרום-ספרד, אבל בשנים הבאות הם יעמדו בפני כמויות עצומות של פרי עץ הדר ספרדי שצומח ועודנו צעיר עכשיו. גם עצי זית רבים חדשים.
 
מגיעים למלון מונטקרלו בסבילייה. שני כוכבים. כניסה יפה. חדר מרווח גבוה עם מרפסת נפרדת, רק שאין אמבטיה, וזה מרגיז מאוד. יוצאים לערוך סיבוב באזור הקרוב. מגלים את חנויות הכלבו הגדולות של "קורט דה אנגלס". עיר מאוד עשירה והומה, לעומת קורדובה. נשים עם שלל כובעים וגברים בחליפות יוצאים מכנסייה, שנערכה בה כנראה חתונה. גם הילדים הקטנים בחליפות, כמו בהצגת תיאטרון.
קונים כמה מצרכים ב"קורט אנגלס" וחוזרים לישון.
 
סבילייה (סֶבִיָה בלשון הספרדית), בירת אנדלוסיה, שוכנת באיזור שהוא פסיפס צבעוני של גידולים חקלאיים, כך נאמר עליה במדריך העברי. מיקומה, על גדות נהר גואדאלקיוויר, ממש נפלא. בסביבות הנהר מרוכזים ברים רבים ומסעדות. ברחובות ובכיכרות נטועים עצי תפוזים לרוב, ובעונה הם ממש כורעים תחת עומס הפרי המריר במקצת. העצים הם בבעלותה הבלעדית של העירייה ולאחר הקטיף מייצרים מהתפוזים מרמלדה, ריבה, מרירה, המכונה "המרמלדה של סיבילייה".
בסבילייה נולדו הציירים דיאגו ולאסקס וברתולומה אסטבאן מוריו. בקתדלרה טמון אפרו של כריסטופר קולומבוס (קריסטובל קולון בספרדית). מעיר זאת יצא מגלאן בשנת 1519 למסע במטרה להקיף את כדור הארץ. כרמן היא גיבורת האופרה של ביזה. בומארשה וריסיני קבעו בעיר זו את מקום מגוריו של פיגארו, הספר הכי מפורסם בעולם. מעל לכולם עשה כאן חיים משוגעים דון חואן, שכפרפר עליז נתענג ועינג את בנות סיבילייה החטובות. דון חואן חזר בתשובה ובנה בעיר את בית החולים קארידאד.
בעקבות מסעו של קולומבוס וגילוי העולם החדש, פקד את העיר מהפך כלכלי. עושרה גדל לאין שיעור משנת 1503, כאשר המלכה איזאבל יסדה את בית החוזים, בורסת הסחורות – קאסה דה קונטראקטסיון, שתפקידו היה לשלוט ולהסדיר את הסחר עם אמריקה.
מונופול זה, שהמטיר גשמי זהב על העיר, נמשך עד לשנת 1717. באותה שנה מנע סחף זמני של נהר גואדאקיוויר את מעבר הספינות, והבורסה הועברה לקאדיס ובכך ניחתה על העיר מכה כלכלית קשה.
לנהר החוצה את העיר יש חשיבות עליונה בחייה הכלכליים של סבילייה. הוא זורם מערבה ובתום 100 קילומטר בערך נשפך לאוקיאנוס האטלאנטי. הוא הנמל החשוב ביותר והיחיד בספרד הבנוי על גדות נהר.
 
לפנות-ערב יוצאים שוב לאכול, כשהכוונה לאכול ב"קורט אנגלס" הגדול, אך מתברר שאין בו מסעדה, רק קפטריה שעיקרה קפה ועוגות. בזיכרוננו חיה ארוחת-צהריים של מזנון חופשי משגע מלפני כשלושים שנה בחנות הרשת בברצלונה. אך מתברר שמסעדות חלומיות כאלה אינן מצויות כיום בחנויות הגדולות של הרשת, אלא רק קפטריות צנועות.
חוזרים לכיוון המלון ומוצאים מסעדה מומלצת לארוחה לא רעה שמתחילה ב-8 במקום ב-9 כשאר המסעדות. קודם לכן תופסים גביע נייר עם ערמונים בקליפה מלוחה ברחוב. ריח הערמונים הקלויים ממלא את פינות רחוב. קצת משעמם, בינתיים. מחר יום חופשי.
המסעדה היא "לאס פילטאס", קוסינה אנדלוס א מדיטרנה (מיטבח אנדלוסי וים-תיכוני), לא רחוק מהמלון. מקבלים אותנו יפה. 2 גביעי יין דה מנסאני על הבר עד שיפתחו את אזור המסעדה, 3.6 יורו. מוגש עם זיתים ביין, טעימים מאוד. יהודית ממש מתיידדת עם המלצר גבריאל ללא כל בעיות שפה.
לאחר שמתיישבים – צלחת לנגוסטין ליהודית, 9.6 יורו. מרק פיקאדילו עבורי – חמון, ביצה קשה, פתיתים, קצת תירס ועוד כמה ירקות, חם, 5 יורו. מנה קולה דה טורו, זנב שור, לשנינו, 13 יורו. סודה 1.5 יורו. פלאן 2.8 יורו. הכול יחד 37.5 יורו + 5 טיפ. שירות נחמד. יפהפייה צרפתייה צעירונת עם אב אם ואח. משהו מדהים ועגול. שיערה בלונדי חלק, פניה עגולות, עיניים גדולות ועור חלק משגע. כולה עיגולים עיגולים. יופי שלא מן העולם הזה. ממש יצירת אמנות, יושבת ואוכלת. מלחמת פרים אין בעונה הזו אבל אנחנו מחסלים זנבות של פרים. גראסיאס פור סו ויסיטה. תודות על ביקורכם, כתוב בתחתית החשבון.
Restaurnte Las Piletas, C\Marques de Paradas, 28. Tel. 954-220404.
תם יום שישי בספרד.
ט.ל.ח.
 
המשך יבוא