קרא בחשאי והביא, מר סופר נידח
 
10.2.73. ח' באדר א' תשל"ג. שבת. אתמול בערב הייתי אצל אימא ומשה [בעלה] בפתח-תקווה. אימא עשתה ארוחה גדולה ומצויינת. היו ארון ותמר בן עזר, מרים ואברהם גיסין, יואל ויהודית סימקין, שלמה וחוה וולפברג, אבשלום רוצקין (כרמלי) ולאה אשתו, רחלה ושמחה זילברווסר. יואל סימקין ואבשלום רוצקין, בני המושבה, סיפרו מעשיות ובדיחות, מן הפולקלור של פתח-תקווה.
 
סיפור של יואל סימקין על פרץ פסקל
 
פסקל היה מספר כי לכל אדם קצוב מיספר ימי חייו מראש. כיצד יודעים אותם? למעלה, בשמיים, יש מקום שבו ניצבות צלוחיות זכוכית מלאות שמן ובהן פתילות של צמר-גפן. הפתילות בוערות, והשמן כלה. וככלות השמן – האדם מת.
לילה אחד, מספר פסקל, חלמתי שאני בשמיים ורואה את כל הפתילות הבוערות. והצלוחיות, חלקן מלאות וחלקן הולכות ומתרוקנות. אני מחפש את הצלוחית שלי והנה, מה אני רואה – היא ריקה כמעט לגמרי, ועל ידה הצלוחית של אשתי, ובה השמן רב.
מה אני עושה? מסתכל הנה והנה, וכשאני רואה שאף אחד לא רואה אותי, אני טובל את האצבע בצלוחית של אשתי ומעביר טיפת שמן לצלוחית שלי, טובל ומעביר (ויואל מראה באצבעו את תנועת ההטפה, כמו בקריאת מכות מצרים בסדר פסח), טובל ומעביר, ופתאום אני מתעורר מחלומי ושומע את אשתי אומרת (באידיש):
"לא די שהשתנת בתוכי אתה עוד טובל את האצבע שלך כל פעם בחור שלי!"
 
[אם אינני טועה, הסיפור על פסקל הוא עיבוד של מעשייה עממית באידיש, ואודה לקוראים אם ישלחו למכתב העיתי, במקור ובתרגום לעברית – את הנוסח המקובל של המעשייה. משום-מה הסוף לא נראה לי הגיוני ואולי מר בן עזר החסיר משהו ממה ששמע וכתב מזיכרונו. – ס.נ.]
 
 
סיפור על הדודה אסתר ראב, גם הוא מפי יואל סימקין
 
כשהיתה צעירה אהבה אסתר מאוד את אברהם איכר. היתה לו הצלחה רבה אצל נשים והיה נשוי במרוצת חייו לנשים אחדות. כניראה שהדוד ברוך והדוד אלעזר [אחֶיהָ של אסר], דעתם לא היתה נוחה מכך שהוא [שהיה פועל] מתעסק עם אחותם. מה עשו? לילה אחד התעטפו בעבאיות רחבות והתחפשו לערבים, ארבו לו והתנפלו עליו והיכו אותו מכות נאמנות.
[על כך כתבה לימים אסתר ראב את הסיפור: "כיצד שדדו העזתים את הפלרינה שלי" המופיע בכרך "אסתר ראב / כל הפרוזה". עד סוף ימיה לא ידעה את האמת שמאחורי הסיפור].
 
ועוד סיפור מפי יואל סימקין
 
זוג צעיר מראש פינה נסע לירח הדבש לטבריה. הלכו לראינוע וביקשו את המקום הטוב ביותר – בשורה הראשונה! נכנסו וישבו, ולפתע הם רואים כי פרידמן, פקידו של הברון, יושב באחת השורות האחוריות.
"איך אנחנו יכולים לשבת עם הגב אליו?" – אמר הבעל הצעיר, ומיד הסתובבו כדי שלא להעליבו.