אַתְּ הֲרֵי פְּצָצָה גַם בָּאָבִיב וְגַם בַּחֹרֶף,
אַתְּ הֲרֵי יוֹדַעַת גַּם בַּסְּתָיו כַּמָּה יָפִית,
אֶלָּא שֶבַּקַּיִץ אַתְּ גּוֹרֶמֶת לִי סְחַרְחֹרֶת
וְהַמַּחְשֹוֹפִים שֶלָּךְ גּוֹמְרִים אוֹתִי סוֹפִית.
 
וְלָכֵן, עִם תִּירָס חַם בַּפֶּה (בִּמְקוֹם שְֹפָתַיִךְ)
וְעִם אוֹפַנַּיִם בְּיָדִי (בִּמְקוֹם מָתְנֵךְ)
כָּאן אֲנִי מַמְתִּין לָךְ כְּבָר שָעָה אוֹ שְעָתַיִם
שֶסּוֹפְסוֹף תּוֹאִילִי לְהַקְדִּיש לִי מִזְּמַנֵּךְ.
 
קַיִץ עַל הָעִיר וְאַל נָא תְנַסִּינִי:
מִישֶהוּ הֲרֵי מֻכְרָח כָּאן לֶאֱהֹב.
בּוֹאִי וְנִרְקֹד לְקֶצֶב הַחַמְסִינִים
טַנְגּוֹ שֶיַּדְלִיק אֶת פָּנָסֵי הָרְחוֹב.
 
בּוֹאִי, כִּי בַּלֵב הָאַהֲבָה מוֹלֶכֶת,
בּוֹאִי, כִּי אָבִיךְ יוֹצֵא אֶל הַבַּלְקוֹן,
נוּ, וְאֵיזֶה אָב יַרְשֶה לָךְ כָּאן לָלֶכֶת
סְתָם, עִם פִּרְחָחִים כָּמוֹנִי לַיַּרְקוֹן?
 
סְתָם לְהִסְתַּחְרֵר עִם כָּל רוּחוֹת הַקַּיִץ,
סְתָם לִשְאֹב מֵעָל דְּלָיִים שֶל מֶרְחָבִים.
אִמָּא'לֶה שֶלִּי, כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה שָמַיִם,
לוּקְסוּס שֶכָּזֶה שֶל טַל וְכוֹכָבִים...
 
מָה אִתָּךְ? תַּגִּידִי: כַּמָּה זְמַן אַתְּ מִתְלַבֶּשֶת?
מֶה חָשוּב הַבֶּגֶד? הָעִקָּר מַה שֶבִּפְנִים...
עוֹד מְעַט וְהַשְּכוּנָה כֻּלָּהּ תִּהְיֶה חֵרֶשֶת
מִן הַצִּפְצוּפִים שֶלִּי, אַךְ מָה הֵם מְבִינִים?
 
כָּל הַבָּרוֹמֶטְרִים בַּנְּשָמָה עוֹלִים לְמֵאָה,
כָּל הַתִּזְמוֹרוֹת בַּלֵּב נוֹתְנוֹת הָעֶרֶב "בִּיס".
בּוֹאִי וְנָזוּז מִכָּאן כִּי כְּבָר אֲנִי שוֹמֵעַ
אֵיךְ אָבִיךְ עִם דְּלִי בַּיָּד פּוֹתֵחַ אֶת הַתְּרִיס...
 
קַיִץ עַל הָעִיר וְאַל נָא תְנַסִּינִי:
מִישֶהוּ הֲרֵי מֻכְרָח כָּאן לֶאֱהֹב.
בּוֹאִי וְנִרְקֹד לְקֶצֶב הַחַמְסִינִים
טַנְגּוֹ שֶיַּדְלִיק אֶת פָּנָסֵי הָרְחוֹב.
 
אֵיךְ לוֹהֵט, מֵעָל, יָרֵחַ כְּתַפּוּחַ
שָמָּה, בֵּין צַמְּרוֹת הַחֹשֶךְ הֶעָשִיר.
אֵיךְ הַלַּיְלָה רָץ בְּצַוָּארוֹן פָּתוּחַ
בֵּין בָּתֵּי-הָעִיר וּבֵין בָּתֵּי-הַשִּיר.
 
אֵיךְ, אַחְרֵי חֲצוֹת, כְּשֶאַתְּ אוֹתִי נוֹשֶקֶת
כָּל יוֹנֵי-הַלֵּב לַשּוֹבָכִים שָבוֹת.
אֵיךְ מִבַּנְק-הַדָּם, בִּמְזֻמָּנִים שֶל שֶקֶט,
מִישֶהוּ נִפְלָא מַחְזִיר לָנוּ חוֹבוֹת...
 
(הלחן: סשה ארגוב, הבּיצוּע: יהורם גאון)