אוקטובר-נובמבר 2007
יום 12. גרנדה-מדריד
פרטים סידוריים
9.11.07. יום שישי. בוקר בגרנדה. הסעה במכונית מגרנדה לשדה התעופה במלגה. טיסת ספאנאייר מלגה-מדריד 6299JK יוצאים 19.30 – מגיעים למדריד 20.30.
ספנאייר כרטיס אהוד 117-2113124754. כרטיס יהודית 117-2113124755.
מזג אוויר כפי שנחזה באינטרנט ב-29.10 – 15-17 מעלות. קדימה 21.
מלון אמפראדור. 4 לילות. נגיע מאוחר בערב.
Hotel Emperador, Gran Via 53, 28013, Madrid, ES,
Tel: 915472800, Fax 915472817
E-mail:hemperador@emperadorhotel.com
 
יומן מורחב
יש לנו בוקר וצהריים חופשיים עד לנסיעה למלגה, לשדה התעופה, כדי להמריא משם למדריד. אחרי ארוחת הבוקר אנחנו אורזים הכול ושמים בקומת הקבלה למטה, ויוצאים לביקור נוסף בעיר. בקפלה המלכותית ובאוצרות והקבר של פרדיננד מאראגון ואיזבלה מקסטילייה. על הקירות תמונות חוזרות לעייפה של נושאים מוכרים מהברית החדשה וזאת מציירים שלא מן השורה הראשונה. פשוט משעמם. גם הבגדים והכתר לא מרשימים במיוחד. המערה ובה ארונות הקבורה של פרדיננד ואיזבלה מזכירה את ההצצה ללנין החנוט במאוזולאום בכיכר האדומה במוסקבה. בעיני הספרדים יש ערך היסטורי ודתי רב בקברות המלכים שאיחדו את מדינתם ושיחררו את הארץ מעול המוסלמים. שלא לדבר על תמיכתם של השניים במסעותיו של קולומובוס. ואילו לנו כיהודים מזכירים פרדיננד ואיזבלה גירוש היהודים מספרד, אנוסים, רדיפות, עינויים, ואינקוויזיציה
יוצאים ולוקחים, ב-12 יורו לאיש, סיור באוטובוס תיירים, על הגג, למשך שעה וחצי, בלי לרדת בתחנות. הסיור נותן מבט כללי על גרנדה, אם כי בסופו אני קצת נרדם. ההסבר ניתן דרך אוזניות באנגלית. בין השאר עולים שוב לגבעה של אלהמברה ובדרך עוברים את האזור שהיה הרובע היהודי אך לא נותר ממנו דבר.
לשמאלנו, במושבים הראשונים של קומת הגג, יושב זוג כהה-עור אמיד, הגבר המבוגר וגדל-הגוף עם משקפיים ולבוש היטב. איכשהו נקשרת שיחה של כלום, אולי בעניין חיבורי האוזניות, והוא שואל אותנו מניין אנחנו. עונים, "ישראל." לרגע משתררת שתיקה ואני שואל אותו אם הם מפקיסטאן. "לא," הוא עונה קצת נעלב, ובגאווה, "אנחנו מלונדון." (ואולי "אנחנו אנגלים.") וממשיך ומספר שיש לו הרבה ידידים יהודים, וכמו שחיים יהודים ונוצרים ומוסלמים בשלום בלונדון – כך צריך לקוות שיחיו בשלום גם במקומות אחרים. אנחנו כמובן מצטרפים ומאשרים מצידנו את תשוקתנו העזה לשלום נוסח לונדון. בדרך-כלל אינני חולק עם לא-יהודים את הערכת המצב האמיתית, הפסימית שלי, בקשר לסיכויי השלום, אלא מעדיף לשלם את מס המלל הכללי על השלום.
חוזרים למרכז, ליד הקתדרלה. צהריים לא רעים בקפה-מסעדה ברחוב המלכים הקתוליים שהוא אחד משניים או שלושה הרחובות הראשיים בעיר. פרטים בתלוש. מרק עוף של סבתא לי, פאייה ליהודית, ולי ספגטי בולונז עם אבקת גבינה שטעמה כגבינת כבשים והיא ניתנת בשפע בקערית. כל ארוחה כזו עולה כאן כ-45 יורו שהם כ-225 שקל לשניים. למזלנו הכפלנו את היורו ב-5 ולא ב-5.7 שאז היה יוצא 256 שקל.
2 בקבוקי סודה, 3.38 יורו.
1 יין שרי חרס מתוק. ליהודית. 2.62 יורו.
2 מנות של Sopa de la Abuel, מרק עוף של סבתא, 11.21 יורו.
1 לחמניות, 1.64 יורו. זיתים ושמן זית, חופשי.
1 פאייה ליהודית ("עם שרצים", רשמתי בתלוש), 11.68 יורו.
1 ספאגטי בולונז עבורי, 12 יורו. הספאגטי מגיע עם חתיכות עוף, מיץ עגבניות ולימון צמוד לצלחת.
1 אספרסו, 1.31 יורו.
מיסים 2.23 יורו, ס"ה לפני טיפ 46.05 יורו. ס"ה כ-250 שקל שזה בערך כמו המחירים של תל אביב לארוחה דומה.
El Campanario, Agustin Mayo Carbajo, C\ Reyes Catolicos, 42 bajo
Tel. 958.220426
 
חוזרים למלון. יש בשורה טובה, שנהג אחד מחברת המוניות הודיע שמצא טלפון נייד, אבל טרם יצרו עימו קשר ולא יצליחו ליצור לפני חמש בערב, כלומר לפני שניסע מכאן. אנחנו משאירים את כתובתנו בתל אביב ומיספר כרטיס האשראי ויזה בארץ כדי שמן המלון ישלחו לנו את מכשיר הטלפון הנייד, אם אכן יגיע עד הערב.
בערב יהודית מטלפנת מהנייד שלי, כבר ממדריד, ומתברר שהטלפון שנמצא לא היה שלה.
 
לקראת השעה ארבע בא נהג נעים בשם חכים ממלגה. אביו מרוקאי ואימו גדלה בספרד וילדותו עברה עליו בבלגיה, ויש לו אנגלית טובה, שלדבריו קלט מהאוויר, מעבודתו עם תיירים. הוא מצליח להגיע במונית לסמטאות הרובע שלנו מלמעלה, בעזרת מכשיר ניווט לוויינים, ועדיין עליו לסחוב את מזוודותינו מהלך ניכר כלפי מעלה, בסימטה הקרובה ביותר למלון שאליה ניתן להגיע במכונית ולחנות בה. אנחנו יושבים מאחור ומשוחחים עימו כמעט כל הדרך. מגיעים עם חשיכה לשדה-התעופה במלגה ומחכים עוד כשעה לטיסה למדריד שהיא פחות משעה.
בעלייה למטוס במלגה מבקשים ממני להוריד גם את החגורה לבדיקה, ומיהודית לזרוק את בקבוק המים שלקחנו לדרך, וכן קופסית גבינה לבנה רכה שנותרה אצלנו בתא הקירור במלון, לאחר שאכלנו פעם בחדר – אולי מחשש שהיא משחת טי.אן.טי. לבנה.
בטיסה מנמנמים קצת. יהודית, שחששה מהטיסה מניסיונה הקודם, לקחה ואבן.
מגיעים במונית מנמל התעופה הארצי הישן של מדריד למלון אמפרדור הנמצא בלב מדריד, בגראנד קאייה, קומה תשיעית, חדר שקט עם כל הנוחיות. אפילו קופסית סוכריות מנטה זעירות עם לוגו של המלון, לאורחים מצוננים כמוני. אנחנו עייפים מאוד וכבר מאוחר לרדת לחפש מסעדה בחוץ, ובייחוד שכבר אכלנו צהריים. מזמינים ארוחה לחדר. מותר לנו פעם להתפנק. כריך לחמניה גדול עם המבורגר עבורי, וכריך גבינה והַאם ליהודית, עם קקאו חם עבורה ואילו אני משלים עוד בקבוק של חצי ליטר של "אקווה מינרלה נאטורל קון גז"! – לאחר שהגעתי למסקנה כי זה המשקה הטוב ביותר עבורי. מרווה. טעים. לא נותן מכה בראש כמו יין או בירה. לא מריר כמו יין או בירה. מרווה מאוד, לא משמין וגם לא יקר. שמפניה מן הטבע. מהחלונות נשקפים גגות מדריד, חלקם מוארים וכך גם השמיים, כי אנחנו באיזור מרכזי בעיר.
נרדמים.
תמה חוויית אנדלוסיה. האם נחזור אליה אי פעם? ספק. חוץ מהארמון בסבילייה מיצינו את מרבית האתרים החשובים. אם כבר ניסע אז ניסע לאזור אחר בספרד, לברצלונה וסביבותיה בקטלניה.
תם יום שנים-עשר בספרד.
ט.ל.ח.
 
המשך יבוא