אוקטובר-נובמבר 2007
יום 15. מדריד / יום 16. מדריד-תל-אביב
 
12.11.07. יום שני. מדריד. מלון אמפראדור.
 
יומן מורחב
ארוחת-בוקר כרגיל. יום אחרון במדריד לפני מחר, יום הנסיעה חזרה. יוצאים ברגל לחנויות של קורט אנגלס וקונים פנס כיס, מכונה חשמלית לתספורת (כי את הסופר מספרים כל השנים כשהוא יושב ערום על הדופן האמבטיה בביתו, זאת כדי שלא יסבול מעקצוצי השיער הקצוץ בדרכו הביתה מן הספר, שאותו לא פגש כבר זה כ-34 שנים) וקונים גם ז'קט סריג מבית טוב ליהודית. מסע הקניות מתפרש על פני שתי חנויות הרשת שבמרכז העיר. בסיבוב הראשון קונים בעיקר מצרכי מזון מקומיים שאין כמותם בארץ: חמון סרנו (זה ז'מבון, או פרושוטו) וגבינה – קְוֵוסוֹ מָנְצֶ'גוֹ, אלה חריצי גבינה ממש חלומיים וכדאי לנסוע בשבילם ובשביל הפראדו פעם נוספת למדריד.
[לאחרונה מצאנו דוכן ב"שוק האיכרים" בימי שישי לפני-הצהריים בנמל תל-אביב המתמחה בייצור גבינת מנצ'גו לפי המתכון הספרדי, לא זול אבל טעים כמו המקור!]
חוזרים לחדר במלון כדי לאחסן את דברי המזון בתא המקרר הקטן, ורק אז יורדים שנית וקונים את הסוודר ליהודית. אני, חוץ מפנס הכיס, לא היה נחוץ לי דבר לקנותו בספרד, בייחוד לא בביגוד ובהנעלה. ממילא אנחנו הולכים כל הזמן בנעלי ספורט של מותגים בינלאומיים.
מגיעה שעת צהריים ואנו נופלים, במרכז מדריד, באזור הפוארטה דל סול – על "מוזיאו דה חמון", מוזיאון החמון, ברחוב מאיור 7. אתמול ראינו את חזיתו גדושת קותלי חזיר ענקיים תלויים באוויר – קורצת לנו כמעט ממול לתיאטרון שבו ביקרנו בערב.
מחכים קצת בתור כי המקום גדוש ומלא, עד שמתפנה שולחן בקומה השנייה הצופה למטה אל הראשונה, שהיא קומת האיטליז. וכרגיל, נופלים בפח בארוחה גדולה מדי בצהריים למרות שמחפשים רק לאנץ'.
קונסומה: מרק צח עבורי מבשר חזיר. סוֹפָּה קשטלנה: מרק קשטליאני ליהודית, חתיכות נקניקים, חמון, מרק וביצה שנראית כביצת עין לא מבושלת דייה.
אחר כך Pollo asado: תרנגולת או פרגית, לא יאומן – שלימה במחיר של מנה לא יקרה אחת, מטוגנת בשמן עמוק כך שכל בדל עור טעים לנו כשוויסק, גריבנז. אנחנו לא מתגברים על הכמות הענקית של המנה, שלא ציפינו לשכמותה (למרות שעכשיו עולה ריר בפי לזכר השוויסקים שהותרתי בצלחת ולא יכולתי להתגבר עליהם!) – ובנוסף, שני בקבוקי סודה של חצי ליטר, מזכוכית שקופה וכבדה, ושתי לחמניות גדולות, פריכות וטריות.
הכול יחד 18 יורו (כ-106 שקל) ללא הטיפ. הנה דוגמה לחשבון ביורו, ובספרדית:
Consome 1.80
Sopa castellana 4.30
Pollo asado 7.90
2 Agva 3.00
2 Pan 1.00
Total E 18.00
הכתובת: Museo del Jamon, CL Mayor, 7, 28013 Madrid
בצהריים צריך לחכות קצת בתור למקום פנוי. השירות לא מי-יודע-מה. אבל אם רעבים מאוד, מומלץ, טעים וגם זול. ובעיקר האווירה!
אחרי הארוחה אנחנו יורדים מקומת היציע הפנימי, שעכשיו היא כבר פחות גדושה ואין עומדים בתור להיכנס לאכול בה – אל קומת הקרקע, שם עומדים בתור עשרות אנשים לקנות פרוסות דקות של חמון במשקל. יש לחמון טעם גן עדן של חזירים מעושנים, ורק לי יש בעייה איתו. אמנם כל השיניים שלי עדיין בפי בגיל שבעים ושתיים, מחוץ לשן בינה אחת מיותרת שנעקרה – ויש לי כוח לעיסה, לפחות זה – אבל החמון, אפילו הוא דק ושקוף כנייר חום-אדמדם, נלעס לי בטוחנות המקוריות כמו מסטיק ואינו נגמר והוא לעיתים לא לפלוט ולא לבלוע.
לוקחים פתק של מיספרים לתור, כמו בבית מרקחת של קופת חולים. אבל עכשיו, כשאנחנו יורדים, כבר שקט יותר. אחרי שלוש בצהריים. יהודית קונה לבן הגרגרן שלנו פרוסות של חמון טרי, הוא לא מסתפק בחמון באריזת ואקום שקנינו במחלקת המזון המדהימה של ה"קורט אנגלס". גם קודם היה הדלפק נתון בשדה הראייה שלנו מלמעלה, וממש היה מרתק לראות את המוכרים פורסים את קותל החזיר המעושן, כאשר מלמעלה, עד לתקרה, עשרות אם לא מאות קותלי חזיר בעלי אותה צורה תלויים כתפאורה. לדעתי רק אלה שליד דלפק-הפריסה הם אמיתיים, וכל השאר התלויים למעלה – ממולאים קש, אבל התפאורה יפה מאוד, ברויגליאנית. וכל כמה שקונים, ולא יקר, זה מתברר פחות מדי כאשר מגיעים ארצה. "למה לא הבאתם יותר?"
 
חוזרים לישון במלון. לא רק מפני שעייפים באמצע היום אלא שממילא אין מה לעשות בשעת הסייאסטה. רוב המקומות סגורים, מחוץ לחנויות הכלבו הגדולות.
לפנות ערב טיול לרובע ששכחתי את שמו, שנאמר לנו שמעניין לבקר שם ובעצם אין מה לראות, הכול חנויות של נעליים ובשׂמים.
משם, הכול ברגל, קילומטרים, אבל זה יום אחרון, וגומעים את העיר – לפלאסה סנטה אנה, כיכר אנה הקדושה, מעבר לפוארטו דל סול, שבו מתקיימת אותה שעה הפגנה כלשהי שגורמת ליהודית לרצות להתרחק מהר ככל האפשר. אני דווקא סקרן להידחק ולראות. אם איני טועה מדובר במחאה על זיהום האוויר. הרבה שוטרים אבל לא בעלי מראה מאיים. רחוק מאוד מהתקופה של פראנקו.
עוברים מכיכר פנימית אחת לבאה אחריה (ראה ההסברים מיום אתמול), ונופלים על מסעדה נעימה וטעימה בשם ויניָא פ' – Vina p. – הכתובת, מדריד, כיכר סנטה אנה:
 Vina P, Restaurante Taberna, Plaza de Santa Ana 3, Madrid 28012
זו מסעדה! דומה שלא יכולנו למצוא טובה ממנה לחגוג את הערב האחרון במדריד! מומלץ! מומלץ! מומלץ! – ולא יקר!
מקבלים סלסלת חלקי באגט טרי פריך, בקבוק שמן זית. מבקשים זיתים ומקבלים אותם שחורים מתובלים ברוזמרין.
יהודית לוקחת מנה של גבעולי אספרגוס בגריל עם שום ומלח ושמן זית. קריספי, כלומר פריך, מהטיגון. עם גבעת מיונז קטנה בטעם ביתי, שעליה מפוזרת אבקת פלפל לבן-אפור. מעולה. יהודית הרבה יותר נועזת במנות שהיא מזמינה ואילו אני משתדל ללכת "על בטוח" מחשש שלא אוכל לאכול את התבשיל שאינני יודע כלל מה טיבו.
מנה זנב שור, קולה דה תורו, או רָבּוֹ תורו, טעים מאוד ועשוי כמו באנדלוסיה. עם צ'יפסים. הבשר ממש מתפורר ברוטב חום מבושל היטב וטעים מאוד. זו מנת הדגל שלנו בבשרים בספרד. מומלצת מאוד!
כוס יין שרי מתוק ממלגה, יין הבית. 2 בקבוקי סודה של חצי ליטר כל אחד, עשויים זכוכית שקופה ועבה, כמו פעם.
 מנה אחרונה משקה לבן של סורבה לימון עם שמפניה ספרדית –cava con – ואפשר לקבל את המנה גם עם וודקה. מעולה. שותים בכוסית גבוהה. יחד 29.26 יורו, לפני הטיפ שהוא בדרך כלל עוד 4 או יורו. כ-196 שקל.
זוג מולי, יפהפייה מהמזרח הרחוק עם עור שחום, אולי בת תערובת. מקבלים גריל על השולחן, ומהו? קערת עץ גדולה ועליה מניחים קערת אבן או חרס שחוממה היטב במיטבח, ומעליה שמים הסועדים, בדרך כלל הגבר, נתחי בשר בפרוסות דקות שכמעט מיד נעשות ראויות לאכילה. ודאי היו קודם בתחמיץ אם כי נראים טריים לגמרי. סוגי הגריל-שולחן במסעדות הם ממש מרתקים, וכל זוג שסועד זוהי סצינה נוספת בתיאטרון האוכלים. והסעודה מגרה את יצר המציצנות אפילו יותר מהשדיים של הסועדות. מי שכבר אינו יכול ללעוס בשר מסתכל בזוללי הבשרים כמו בסרט פורנו או בתצוגה חיה.
החשבון (כולל 7% מיסים בסך 1.91 יורו ועליו נוסף הטיפ של כ-4 יורו):
Rabo toro 10.00
Pericos esparragos trigueros 8.00
2 pan 1.50
Aguas y gaseosas 1.50
Copa de vino de la casa 2.10
Sorbete cava 4.25
Toal euros 29.26
 
חוזרים ברגל למלון.
אני מחפש תנ"ך ספרדי בחנות לספרים ישנים וגם בחנות הספרים של קורט אנגלס, ואין. [לבסוף מצאנו בארץ, בחנות של מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, ספרון תהילים קטן דו-לשוני עברית וספרדית].
רושם ביומן: מחשבות על שיחה עם סרוונטס על דון קישוט. עוד חלומות ומחשבות רבות אבל העיניים נעצמות כל ערב, וגם בספרדית לא התקדמתי כלל ואפילו נסוגותי. מחר במטוס אשלים רשמים.
[אגב, בשובנו ארצה אני מנסה להתקין את המשקה הנהדר סורבטה קאוָה ומערבב סורבה לימון עם וודקה, ולא מצליח להגיע לסמיכות של המשקה הספרדי, כי הסורבה הישראלי כולו מים קפואים וכאשר מערבבים אותו עם הוודקה הוא פשוט נמס, ומה ששותים יש לו טעם של וודקה עם לימון מהולה בקצת מים].
תם יום חמישה-עשר בספרד.
ט.ל.ח.