לֹא לְהִתְבַּיֵּש לְהַבִּיט בָּרְאִי
בִּשְעַת הַגִּלּוּחַ, כְּמוֹ לוּחַ
מָלֵא חֲרִיצִים שֶל כְּאֵב אַךְ אֲפִלּוּ
לֹא כֶּתֶם אֶחָד שֶל בּוּשָה.
לָדַעַת שֶרַבִּים מְאֹד בָּגְדוּ בְּךָ, אֲבָל
אַף פַּעַם לֹא בָּגַדְתָּ בְּאִיש שֶכֵּן יָדַעְתָּ
שֶאִם תִּבְגֹּד בְּמִישֶהוּ תִבְגֹּד בָּהּ-בַּשָּעָה
בְּזֶה שֶבָּרְאִי, שֶלֹּא יִסְלַח וְלֹא יִשְכַּח.
 
קַל זֶה וַדַּאי לֹא הָיָה. רְאָיָה
חוֹתֶכֶת לְכָךְ הִיא הַכְּתָב עַל הַמַּיִם:
זֶה קַל, נְטוּל-מִשְקָל וְלֹא פּוֹצְעִים בּוֹ שוּם יָדַיִם
שֶלֹּא כְּמוֹ הַסִּתּוּת הַחַד בְּאֶבֶן סַרְבָנִית.
גְּרָנִיט, כָּל מַעֲנִית שֶהַמַּפְסֶלֶת, עַד זוֹב דָּם
חוֹרֶצֶת בּוֹ הִיא כְּמוֹ קְרִיאַת-תִּגָּר עַל חֻלְשוֹתֵינוּ,
עַל בּוּרְסַת הַפְּשָרוֹת וְהַזִּיּוּף וְהַבְּעֵרֶךְ
אַךְ מָה שֶנֶּחֱרָת בָּהּ לֹא נִכְרָת בָּהּ לִזְמַן רָב.
 
וְלֹא רַק לַבְּגִידוֹת יֵש מְחִירוֹן, גַּם לִשְמִירַת-
הָאֱמוּנִים עָלֶיהָ מְשַלְּמִים כָּל קְשֵי-הָעֹרֶף
בִּמְזֻמָּנִים שֶל בּוּז, שֶל עֶלְבּוֹנוֹת, שֶל בְּכִי בַּחֹשֶךְ
רַק מִשּוּם כָּךְ שֶרַק מֵאִיש אֶחָד הֵם פּוֹחֲדִים:
זֶה שֶרוֹאֶה לָהֶם אֶת הַלָּבָן שֶבָּעֵינַיִם
כָּל בֹּקֶר, בַּקָּבוּעַ שֶבְּתוֹךְ הָאֲרָעִי
שֶהוּא הַהַבְטָחָה הַזֹּאת רַק לְעַצְמָם, בְּלִי הֶרֶף
שֶלֹּא לְהִתְבַּיֵּש מִלְּהַבִּיט בּוֹ, בַּרְאִי.