הוא לא היה שומע לעצה ממין זו
אהוד היקר, 
קראתי את ההערה שלך בסוף מאמרי על תרגומו של אשר רייך לשירי אנצנסברגר [גיליון 373], ואנא, הרשה לי להגיב:
א. אני פשוט לא מאמין שאתה מתקשה להבין מונחים כמו "קולאז'", "אנאפורה", "אפיפורה". בבקשה, אל תעבוד עליי. ועוד דבר, כשמשורר חוזר על תבנית שירית אינספור פעמים – המבקר צריך להתייחס לזה – האם אתה עדיין חושב שזה היה מיותר?
ב. אתה צודק בעניין השיר "עובדות חסויות" – זה באמת מקומם שאשר רייך נכנע ל"הנחיות" של המשורר, ותירגם "ישראל" במקום "גרמניה", מבלי לחוש אילו קונוטציות נוראות זה מעורר. לדעתי, זה הנו"ן של המתרגם, ורציתי בהחלט לכתוב על זה, אבל חשבתי שאזדקק לעוד 2-3 עמודים, ומאחר שעברתי על המכסה – ויתרתי. אתה צודק שזאת טעות מצידי – הייתי צריך לכתוב, ולהשאיר את מלאכת העריכה והגזירה בידיך. מכל מקום, בפתיח אני מציין שאין בכל הקובץ הזה זכר לתחושה לא נעימה של המשורר לנוכח עברו של עמו (אני כבר לא מעז לדבר על הכאה על חטא). לפחות הוא לא אנטישמי כמו גינטר גראס, שאם קוראים בין השורות של כתביו, נדמה לך שהיהודים אשמים באסונות שנחתו על גרמניה בסוף מלחמת העולם השנייה.
אני, לעומת זאת, מכה על חטא: הייתי צריך להצליף באשר רייך על חוסר הרגישות שלו. מוטב אם היה כותב בשיר "גרמניה", ובכוכבית למטה מציין שהתנגד להנחיות של אנצנסברגר לכתוב במקום "גרמניה" – "ישראל". אבל אם אני מכיר היטב את אשר רייך, הוא לא היה שומע לעצה ממין זו.
שלך,
משה גרנות
 
אהוד: אני לא "עובד" עליך. אני באמת לא למדתי ספרות באוניברסיטה, וגם כאשר למדתי ספרות ב"תיכון חדש" אצל יעקב בהט וטוני הלה, התרכזנו בתוכן ולא בצורות, ואני באמת לא מבין דבר בכל הצורות הללו שאתה מזכיר, וכמה שניסו להסביר לי, (למשל בני, כשלמד בתיכון ופיטמו אותו במונחים האלה) – זה לא נקלט אצלי, אולי משום שאני אדם קצת פרימיטיבי בקריאת ספרות. שְׁאל אותי על חליבת עיזים ואני מבין בה יותר.
נדמה לי שגם ידיעותיה של דודתי אחות-אבי אסתר ראב לא היו מרובות משלי בתחומים האלה, ואת מרבית המחקרים הנכתבים עליה בשנים האחרונות, חלקם על פי תיאוריות מוזרות, היא לא היתה מבינה, או שהיתה מבינה רק באופן כללי את המגמתיות שלהם.