על ספרו של רם אורן "השבועה – סיפור אמיתי"
קשת - הוצאה לאור, 2007, 311 עמ'
 
עיון ברשימת נמעני התודות והמוסדות המסייעים, המופיעה בעטיפה האחורית הפנימית של הספר ההיסטורי שלפנינו, מרמז על העבודה האדירה שהושקעה בחיבורו. מדובר במטלה שהיתה כרוכה בעיון במסמכים עלומים, בספרי היסטוריה, בביוגרפיות, בעשרות ראיונות עם אנשים ועל אנשים שהלכו לעולמם, בתחקירים ובהצלבת מידע; ועיקר העיקרים – כל המידע הרב שעבר תחת ידיו של הסופר לא הסיט את ליבו מן המטרה העיקרית – להגיש לקורא סיפור מרתק.
"השבועה" הוא באמת סיפור מרתק, שבמרכזו פולנייה קתולית, שעבדה אצל משפחה יהודית עשירה, ובמלחמת העולם השנייה, עם כל מוראותיה, נחשפה כבעלת אישיות מוסרית מדהימה. בעקבות הפרת נישואין מצד ארוסה, יוצאת גרטרודה בבילינסקה, מורה בעיירה קטנה במערב פולין, אל העיר הגדולה וארשה, במטרה להיעלם לאנשים שהיו עדים לבושה. היא מתקבלת לעבוד כאומנת בארמונה של משפחת סטולוביצקי היהודית – "הרוטשילדים של וארשה". תחת השגחתה הופקד הבן היחיד, מיכאל, שהוריו חיכו להיוולדו 12 שנה. מלחמת העולם השנייה מפוררת את המשפחה: האב נמצא בפאריז עקב עסקיו, ואיננו מצליח לחזור לפולין הכבושה, והאם הנאלצת לברוח מווארשה, וגם נשדדת בדרך לווילנה על ידי מי ששימש שנים רבות נהג המשפחה. האישה, שהיתה רגילה לחיי מותרות, איננה עומדת בתלאות הקשות של הפליטות, נופלת למשכב, ונפטרת. על ערש דווי היא משביעה את גרטרודה כי תשגיח על בנה יחידה ותביא אותו לארץ ישראל (עמ' 125). כל חייה של גרטרודה מרגע זה עומדים בצל אותה שבועה, שהיא מקיימת באדיקות, למרות סכנת הנפשות הנוראה שבשמירה על ילד יהודי, בימי הזוועה כאשר עצם העובדה שמישהו נולד יהודי היא עבירה שדינה מוות.
על גרטרודה עוברים ניסיונות מבהילים, והיא מצליחה לעמוד בהם ולהציל את מיכאל כל פעם מחדש בזכות התושייה שלה, בזכות המזל, וגם בזכות קצת אנשים שלא איבדו את צלם האנוש בימים הנוראים ההם. אנשים אלה היו מעין איים של תקווה בתוך אוקיאנוס של רשע. בין "האיים" האלה ניתן למנות את קרל רינק, קצין אס אס שברגע האחרון הוא "מוותר" למיכאל על החובה להוכיח את "האריוּת" שלו על ידי הסרת המכנסיים (עמ' 177-178); וכן הכומר אנדראס גדובסקי שמקבל את מיכאל תחת חסות הכנסייה שלו (עמ' 179-185). מסתבר ששניים אלה הוכיחו את אנושיותם גם בהזדמנויות אחרות: קרל רינק משתמט מהשתתפות בחיסול גטו וילנה (עמ' 191), מציל ילדים יהודיים ממוות ומתייחס בצורה אנושית אל היהודים שעבדו במפעל שתחת ניהולו (עמ' 193-196), ואילו הכומר גדובסקי, שבין בני חסותו בכנסייה היו עוד ילדים יהודים, מצליח להערים על ילד אנטישמי שלא ילשין על הימצאותם שם (עמ' 184-195).
המסירות של גרטרודה להציל את חייו של מיכאל הקטן, כנגד כל הסיכויים, גבתה ממנה קורבנות אדירים – פעמים רבות עמדה כשפניה ממש מול המוות, היא עונתה על ידי הגסטפו, נאבקה בבריונים, מלשינים ואנסים, שלא לדבר על כך שוויתרה על חייה הפרטיים ועל הסיכוי לבנות לעצמה משפחה – הכול כדי לשמור על היתום היהודי. היא הרי חונכה על ברכי הנצרות החשוכה הרואה ביהודי דמות דמונית, רוצחת אלוהים, רוצחת ילדים נוצריים כדי לאפות בדמם את המצה בפסח, והנה ניסיון חייה אצל משפחת סטולוביצקי האצילה הוכיח כי שקר נורא טפלו על העם הזה. מלבד משפחתו הנדיבה של מיכאל, הזדמן לגרטרודה לפגוש רופא אציל נפש כמו יוסף ברמן (עמ' 110, 131), וילד מְזֵה רעב מהגטו ששומר על צלם אנוש בגיהינום (עמ' 155-157).
הספר מתאר בקווים נטורליסטיים שקורעים את הלב את עולם הזוועות שנכפה על אירופה בימי הרייך השלישי; וכן, תוך כדי, וגם אחר כך, את האדישות והאטימות של עמי אירופה לסבלם של היהודים, ובעיקר רשעותם של הבריטים שהשקיעו מאמצים אדירים כדי למנוע מפליטי השואה למצוא מקלט בארץ ישראל.
לדעתי, יש לספר הזה גם מסר סמוי, והוא שעמי אירופה לא למדו שום לקח מהשואה – כפי ששנאו את היהודים לפניה, כך הם ממשיכים לשנוא גם אחריה. הספר עוקב אחרי יעקב סטולוביצקי באירופה המערבית, ואחרי אישתו לידיה, בנה מיכאל והאומנת המסורה גרטרודה בפולין ובליטא – ובכל מקום הם פוגשים את השנאה האטאוויסטית המטומטמת של העמים השונים כלפי היהודים. העמים האלה רק מחפשים תירוץ להוכיח את צדקת שנאתם. כך בפולין (עמ' 39), 206) כך בליטא (עמ' 134, 144-145, 147, 184), כך באיטליה (134). כך באנגליה (עמ' 276), ובוודאי שכך בגרמניה (282). פוגרומים נערכים באנגליה אחרי תליית שני הסרג'נטים על ידי האצ"ל, ובגרמניה סולדים ממחנה הפליטים היהודים שהוקאו מארץ-ישראל על ידי האימפריה הבריטית, והם מכריזים בריש גלי על צערם שהיטלר לא סיים את "המלאכה"...
בכותרת המשנה של הספר כתוב שמדובר ב"סיפור אמיתי", ובאמת הספר משובץ בתצלומיהם של גיבורי העלילה, אנשים בשר ודם שחוו על בשרם את מוראות מלחמת העולם השנייה ואת המאבק לעלייה חופשית. העלילה נארגת בתוך אירועים היסטוריים, כגון "ליל הבדולח", כיבוש פולין וליטא על ידי הגרמנים, ניצחונות הצבא האדום, סיפורה של "אקסודוס" (גרטרודה ומיכאל היו בין 4500 המעפילים), החלטת האו"ם מה 29.11.1947 ועוד. בין גיבורי הספר נמנים רחה פראייר שהעלתה נוער לארץ ישראל (עמ' 88), איציק ויטנברג, ראש מחתרת גטו וילנה שמסר עצמו לידי הגרמנים כדי למנוע טבח ביהודים (עמ' 149-151), אייק אהרונובץ', שהיה רב חובל "אקסודוס" (עמ' 209), יוסי המבורגר שהיה מפקד האונייה (עמ' 234), שאול מאירוב (לימים – אביגור), שהיה מפקד המוסד לעלייה ב' (עמ' 210) ועוד.
הספר איננו נמנע מלתאר את הכישלונות המוסריים של היהודים עצמם, כגון תליית הסרג'נטים כנקמה על הוצאתם להורג של אסירי אצ"ל בכלא עכו (עמ' 275-276); הניסיון למשוך את תשומת לב העיתונות על ידי הטמנת פצצות בנתיבם של מגורשי "אקסודוס" (עמ' 277-279, 282); כגון האטימות של מוסדות העלייה כשביקשו למנוע את עלייתה של גרטרודה הגויה עם מיכאל בן חסותה (עמ' 243-246), והצעתה "הנדיבה" של בת משפחתו של מיכאל בארץ שגרטרודה תחזור לפולין, מאחר שבעצם סיימה את תפקידה (עמ' 285).
גרטרודה, שוויתרה על חיי רווחה ועל אפשרות להקים משפחה (עמ' 197-199, 290) מתוך מסירות ללא גבולות ליתום היהודי, זכתה לכבוד ולאהבה גדולה מצידו, וגם המדינה הכירה בקורבן הגדול שלה והעניקה לה את התואר "חסידת אומות העולם" (עמ' 307).
צריך כישרון לא מבוטל כדי להפוך היסטוריה – שאיננה מסתדרת עם שום חוקים ותבניות – לעלילה ספרותית, שבה כביכול הסופר (ולא המקרה!) הוא האל המכוון את האירועים. הספר הזה הצליח לעמוד בשני התנאים – גם להיות צמוד לעובדות, וגם לרתק מבחינה ספרותית.
כצפוי, יש לי גם קצת הסתייגויות, כמו למשל הרמזים המטרימים הגלויים מדיי לטעמי (עמ' 16, 18, 113), או "הנבואה" של הקוראת לגרטרודה בכף היד, נבואה שמתגשמת במדויק (עמ' 140, 237), עניין שקשה "לבלוע" ברומן ריאליסטי. קצת צורמים גם התיאורים התבניתיים למדיי של העושר בבית סטולוביצקי (עמ' 32-33, 46). אך בסיכומו של דבר, "השבועה" הוא ספר מושקע, מחכים ומרתק, ומי שמתחיל לקרוא – יתקשה להניח אותו מהיד.