כְּשֶאֲנִי מְפַחֵד לָמוּת בְּתוֹכִי
אֲנִי מֵת בְּתוֹכֵךְ.
לוֹחֵךְ
הַיָּם הַגָּדוֹל אֶת שְנֵינוּ. בִּשְאֵרִית כֹּחִי
אֲנִי הוֹלֵךְ בָּךְ לְאִבּוּד בֵּין נַחְשוֹלַיִךְ הַנּוֹשְמִים, בֵּין אַצּוֹת שְֹעָרֵךְ הַמָּלוּחַ
הַסָּח דְּבַר-מָה רָחוֹק וְכִסּוּפִי. כָּאֲסוּפִי, סוֹגְרִים עָלַי חַיַּיִךְ חֵיק נִפְעָר. גִּמְגּוּם קָמָא
הוֹלֵם טַם-טַם הַדֹּפֶק בָּרָקּוֹת הַתּוֹפְפוֹת. מֻרְעָב, יַלְדוּתִי, פָּלוּחַ
קוֹרֵעַ הֵאָנְחֵךְ אֶת סְדִין-הַשֶּקֶט הָאָפֵל
קְרָעִים-קְרָעִים שֶל מַשְמָעוּת חַמָּה.
 
וְתָמִיד, לִפְנֵי הַיְקִיצָה, אוֹתָהּ
מְצִיצָה, מְצִיצַת הָעֶצֶב
הַמַּר וְהַנִּכְמָר הַזֶּה, הַיֶּלֶד שֶנִּטַּש בִּרְצִיף הַחֲלוֹמוֹת הַטּוֹרְפָנִים לְהִזְדָּאֵב
וּמַשֶּהוּ מֻחְמָץ, מֻחְמָץ לָעַד, כְּמוֹ עוֹד כּוֹאֵב
הָאֵבֶר שֶנִּקְטַע, שֶהוּא כְּבָר לֹא-אֲנִי בְּעֶצֶם –
וְאִמָּא'לֶה, חַכִּי לִי בְּפַרְוָה וִינָאִית, אֵי-שָם עָמֹק בִּשְנוֹת הָאַרְבָּעִים, גְּבוֹהַת-עָקֵב
וַאֲפוּפַת עָנָן בָּשֹוּם, צוֹבֵט, שֶל גַּעֲגוּעַ,
פַּסְטֶל, פַּסְטֶל צַמְרִי וּמִתְאַבֵּךְ שֶל רֶנוּאָר.
הָאֲפֵלָה הַזֹּאת, הַמַּרְתְּפִית, שֶלֹּא הָגוּהָ
וּמִי יוֹדֵעַ אֵיךְ, מָתַי וְאִם בִּכְלָל תּוּאַר
מַכָּה אוֹתִי, מַכָּה אֶל זִרְמָתוֹ שֶל הַפָּצִיפִי,
אֶל הַחוֹפִים הַהֵם, אֶל הַמּוּצָק, בִּגְאוֹת, בִּגְעוֹת.
אָז הָצִיפִי אוֹתִי, אַתְּ שוֹמַעַת? הָצִיפִי –
כֵּן.
כָּכָה.
עוֹד.
 
וַהֲיִי יַלְדָּה קְטַנָּה שֶלִּי. אֵם-בַּת שֶלִּי. הַבְּכִי
הַחַם, הַלֹּא נֻחַם הַזֶּה. שֶהֲרֵי - כְּשֶהַיָּם לוֹחֵךְ
וַאֲנִי, כְּמוֹ תָמִיד, אַתְּ יוֹדַעַת הֲרֵי, מְפַחֵד לָמוּת בְּתוֹכִי
אֲנִי מֵת בְּתוֹכֵךְ.
 
(נדפּס בּ"הליקון")