יֵש מִתְפַּלֵּל אֶל רִבּוֹן עוֹלָמֵנוּ,
יֵש מִתְפַּלֵּל אֶל כּוֹכָב נֶעֱלָם,
אֶלֶף תְּפִלּוֹת כְּבָר בָּגְדוּ בְּיָמֵינוּ,
זֹאת – לֹא תִּבְגֹּד לְעוֹלָם.
 
אֲנִי מִתְפַּלֵּל אֶל הַשַּחַר בַּגַּן,
אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְנִשְמַת הַדָּגָן
וְלַיָּם הַכָּחֹל
הַנּוֹשֵק אֶת הַחוֹל.
 
אֲנִי מִתְפַּלֵּל לַסְּפִינוֹת הַשָּטוֹת,
אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְשוֹלֵי הָרְשָתוֹת,
אֱלֹהֵי הַמִּלִּים הַפְּשוּטוֹת.
 
אֱמֹר
כִּי יֻתַּן
לַתִּקְווֹת לְנַצְנֵץ
וּשְמֹר
עַל לֻלְיָן
בִּמְרוֹמֵי הַטְּרַפֵּץ
בַּל יִפֹּל.
 
אֲנִי מִתְפַּלֵּל לְהַלְמוּת פַּטִישִים,
אֲנִי מִתְפַּלֵּל לָרְחוֹבוֹת הַגְּדוּשִים,
לָרוֹכֵל וְלַסַּל
בַּשְֹּדֵרָה עַל סַפְסָל.
 
עַל קֶרֶן שֶל אוֹר,
עַל חִיּוּךְ בַּפָּנִים,
עַל לֶחֶם שָחֹר
בַּבָּתִּים הַלְּבָנִים,
אֱלֹהֵי הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים.
 
עֲשֵֹה
כִּי שָלֵו
יַעַל אוֹר בַּבְּקָרִים,
כַּסֵּה
אֶת הַלֵּב
בִּרְגָעָיו הַקָרִים
בַּל יִבֹּל.
 
אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶכַּמָּה אַהֲבוֹת
תִּמְצָאנָה אֶת שְמֵנוּ בֵּין כָּל הַכְּתוֹבוֹת,
אֱלֹהֵי הַתְּפִלּוֹת הַטּוֹבוֹת.
 
הלחן והביצוּע: שמעון ישראלי