בפרוס שנת תשס"ט הולך ומתברר יותר ויותר כי אין שום סיכוי לפתרון של שתי מדינות לשני עמים וגם לא למדינת כל אזרחיה בישראל, וכי לישראל במתכונתה הנוכחית יש סיכוי לשרוד, תוך קשיים מרובים – רק כל עוד מבטיח לה זאת כוחה הצבאי; ומה שמתרחש בין הירדן לים התיכון הוא מלחמת אזרחים מעמיקה והולכת בין שני העמים ובתוכם:

1. מלחמת אזרחים סמוייה וגם גלוייה בין יהודים-ישראלים לפלסטינים-ישראלים בתוך גבולות הקו הירוק, ובין יהודים ישראלים מתנחלים לבין פלסטינים בגדה המערבית, ובין מדינת ישראל לגדה המערבית ולרצועת עזה.

2. מלחמת אזרחים גם בתוך העם הפלסטיני בין רצועת עזה שבשלטון החמאס לבין הגדה המערבית שנמצאת עדיין כביכול בשליטת הרשות הפלסטינית הכללית. ומלחמה בין האירגונים היריבים האלה ואחרים בתוך כל אחד מהאזורים הפלסטיניים שבין הירדן לים.

3. מלחמת אזרחים של חלק ניכר מן הפלסטינים משני צידי הקו הירוק נגד הישראלים היהודים בכל אתר ואתר בין הירדן לים.

4. מלחמת אזרחים בין הירדן לים בין הישראלים לבין עצמם, כאשר מצד אחד עומד מחנה יהודים קנאים, משיחיים, מטורפים ורוצחים (כמו בפגיעה בשטרנהל, אך בל נשכח את דברי הפרופסור המתירים דם של יהודים, גם זו אלימות) – ומנגד רוב הישראלים המתנגדים לאלימות ולרצח פוליטי וחרדים לשמור על הדמוקרטיה.

לכן אין הרבה משמעות מדינית וביטחונית לגבולות מדיניים. ממילא הם פרוצים. נוהג בין הירדן לים אותו מטבע. שולט, באופן ישיר ובעקיפין, אותו צה"ל. ובמבט מלמעלה, ממעוף הציפור, זוהי אותה מדינה. טוס מעל ירושלים וראה אם אפשר בכלל להפריד בינה לבין סביבותיה הפלסטיניות אלא אם כן כל רחוב הוא במדינה אחרת!

לכן החיים הטובים שלנו הם בועה של סבון. כל יום עלולה המציאות לטפוח על פנינו.

הרשימה פורסמה לראשונה בערב ראש השנה, גיליון 382 מיום שני, 29.9.08.