ספרו של מתיאס קונצל: "ג'יהאד ושנאת היהודים, על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר" – אותו סקר אהוד בן עזר (גיליון 388), הוא אכן ספר מרתק. (הערה קטנה, המשורר אדוניס לא היה בישראל).
קונצל, ההיסטוריון הגרמני נותן בספר סקירה ממצה ומרתקת על שורשי הגזענות המוסלמית, ומביא בין השאר עובדות חדשות ומעניינות. למשל, שמאורעות 36' ("המרד הערבי") אורגנו ומומנו על-ידי הנאצים.
עובדה אחת מתמיהה ביותר בספרו. קונצל מקדיש פרק מיוחד ל"אמנת החמאס", קונצל מנתח בקפדנות ייקית את האמנה ומשמעותה. הוא עובר משפט אחרי משפט, אבל מתעלם לחלוטין מהעיקר החשוב ביותר המובע באמנה: אמנת החמאס איננה תובעת רק את חיסול מדינת ישראל. אמנת החמאס תובעת את השמדת היהודים בעולם.
ודוק, מה שהיטלר לא העז לבטא במפורש ב"מיין קאמפ", מה שלא הופיע בצורה גלויה במצע המפלגה הנאצית, מופיע במפורש באמנה פוליטית, של מפלגה שזכתה ברוב קולות בבחירות דמוקרטיות, הבחירות לרשות הפלשתינאית.
מה הסיבה לכך שההיסטוריון הגרמני אינו רואה את הכתוב?
אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית – פלסטין (חמאס) פלסטין,
1 במחרם 1409 להג'רה, 18 באוגוסט 1988 (סעיף 7):
בשם אללה הרחמן והרחום "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה", [דברי] האימאם השהיד הקדוש [חסן אלבנא, רחמי אללה עליו שהרי השליח [מוחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרגהו". ([חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם.
העובדה המרתקת הזו, העיוורון בקריאה, ההתעלמות הגורפת מסעיף השמדת היהודים, מסקרנת מאד. כיצד ייתכן הדבר? כיצד קורה שסעיף השמדת היהודים באמנה פוליטית עכשווית, אינו זוכה כלל להתייחסות ?
מצד הצד הערבי אין כמובן תימה. הצד הערבי רואה את דברי מוחמד אלו, כמופת מוסרי.
גילוי נאות, עשיתי מחקר אמפירי ולמספר גדול של ערבים-מוסלמים הצגתי את השאלה הבאה:
"האם אתה כערבי-מוסלמי, על פי מערכת הערכים שלך היום, רואה את דברי מוחמד כנגד היהודים: ש"היהודים הם קופים וחזירים שיש לרודפם, להשפילם, לענותם, ולרוצחם." (קוראן סורה 5 פסוק 60 סורה סורה 7 פסוק 163 סורה 9 פסוק 29, אמנת החמאס סעיף 7) ואת מעשיו: חיסול היישוב היהודי בערב, כמעשים גזעניים או כמופת מוסרי?
לא היה ערבי-מוסלמי אחד, שהתנגד לדברי מוחמד אלו. לא היה ערבי-מוסלמי אחד, שלא ראה בהם מופת מוסרי.
(המלצה: הציגו שאלה זו לכל ערבי-מוסלמי שאתם פוגשים. אשמח מאוד אם מישהו יסתור את הדברים ויביא דוגמא הפוכה).
אבל מה קורה בצד היהודי?
ההתעלמות מסעיף ההשמדה באמנת החמאס, מהצד היהודי, היא מרתקת ומתמיהה שבעתיים, שכן היא איננה באה רק מצידם של ה"ישועיים" (אוהבי האוייב) כגדעון לוי, יצחק לאור, עמוס שוקן, ודומיהם, אלא גם מאנשים הנמצאים בצד הימני של המפה, שלכאורה אמורים להתייחס לכך. המציאות היא שתיקה מוחלטת. התעלמות מוחלטת. אין כלל התייחסות. לא איש אקדמיה, לא עיתונאי לא פוליטיקאי. דממה מוחלטת.
נהרות של דיו נשפכו לפני שנים מספר בעיסוק ב"אמנה הפלשתינאית", ובתביעה לביטול הסעיף המדבר על חיסול מדינת ישראל, והנה כאן, על הסעיף המדבר על השמדת היהודים, אין התייחסות כלל. האם שמעתם פעם פוליטיקאי כלשהו, התובע בישראל, או בפורומים בינלאומיים כלשהם, את התביעה לביטול האמנה הקוראת להשמדת היהודים בעולם?
האם הדברים הללו הם מאיימים עד כדי כך, שפסיכולוגית, אנו היהודים חייבים בהכחשה מוחלטת שלהם כבנות יענה?
ילמדונו רבותינו.
אין לי תשובה לשאלה (אשמח לתשובה מבקיאים בתרבות העברית-ישראלית).