בגיליון 386 (22.9.08) ביקש ההיסטוריון ד"ר יוסי לנג לתקן טעויות אחדות שנפלו לדבריו בגיליונות המכתב העיתי:
"מונטיפיורי היה סֶר אך לא שר (השר הוא המצאת המשורר ורבים אחרים)."
באותו גיליון, 386, עניתי לו כי נראה לי שהביטוי "השר מונטיפיורי" הוא ביטוי היסטורי שגור ביותר עוד לפני השיר היפה של יורם גאון [כתב חיים חפר והלחין דובי זלצר]. "אולי אני טועה, אבל לא נראה לי שהיהודים בארץ בתקופת ביקוריו בה קראו למונטיפיורי סֶר!"
והנה קיבלתי מקרוב-משפחתי הרב יואל בן-נון את ספרו החדש "נס קיבוץ גלויות", שהוא מקראה דתית-ציונית מעניינת מאוד שמאגדת יחד תרבות עברית חילונית ודתית לדורותיה, וראוייה לדיון מיוחד, ובה מופיע בין השאר קטע מתוך "ספר מאה שנה" [לציונות] שיצא לאור בשנת 1938:
"הוא [מונטיפיורי] היה אל נכון מחולל הרעיון של ישוב חקלאי עברי בא"י. בסוף ספר המסע של יהודית אשתו אנו מוצאים 'העתקות קצרות ממכתבים רבים, שמועות ובשורות, אשר נדברו ונכתבו ונחקרו על דבר חנוך עבודתה אדמה, אשר בו יחונכו היושבים בארץ הקדושה, אשר קבץ השר מונטיפיורי בעת אשר הלך למסעו שם.'" (עמ' 151 בספרו של בן-נון).
אני משוכנע שאפשר למצוא עוד עשרות מובאות שקדמו לכתיבת השיר בידי חיים חפר ואשר בהן מכונה מונטיפיורי בפי היהודים "השר" ולא "סֶר". ולכן אני מתייחס קצת בחשדנות לתגליותיו ההיסטוריות של ד"ר יוסי לנג, גם כשהן נוגעות בעלייה הראשונה ובפתח תקווה.