על שתיים מתוך שלוש התערוכות החדשות של פיקאסו בפאריס
1. במוזיאון גראנד פאלה, "פיקאסו ורבי-האמנים"
24.10.08. יום שישי. פריס. מגיעים בבוקר לגראנד פאלה לתערוכת פיקאסו ורבי האמנים של הציור האירופאי. העמידה הממושכת בתור מרוקנת את הראש כמו מדיטאציה לקראת הרשמים מן התערוכה. מזג האוויר נעים אבל לקראת סוף התור, לאחר כשעה וחצי של עמידה וזחילה איטית קדימה, אנשים מתחילים לרקוד כי נעשה להם קר בכפות הרגליים. מימין ומשמאל במדרגות הרחבות והגבוהות נכנסים כל מיני מיוחסים עם תעודות לכניסה חופשית או קבוצות של קוני כרטיסים מראש. ואכן ההמלצה היא, למי שמתגורר במלון, לנסות להשיג דרכו כרטיסים לכניסה לתערוכה לפי לוח זמנים קבוע מראש שמווסת את הבאים. אבל הסובלים ממש מהוויסות הם הפלבאים כמונו, העומדים בתור הרגיל, שכבר בתחילתו, בנקודה מסויימת, מוצב שלט אזהרה האומר כי "מכאן והלאה יש כשעה וחצי של עמידה בתור עד לכניסה!"
התערוכה ממש מהממת. בעיקר בצבעוניות האדירה של פיקאסו, וציורי המופת של האמנים הגדולים מן העבר ובהם: קאראנק, טיציאן, אל גרקו, ריברה, פוסין, ולאסקז, רמברנדט, מורילו, גוייה, אינגרס, דלקרואה, קורבה, מאנה, דגה, סיזאן, רנואר, רוסו, גוגן, ואן גוך וטולוז לוטרק. כל אלה ואחרים, ממיטב הציור האירופאי לדורותיו, חלקם בשתי התערוכות האחרות.
ציורים רבים של פיקאסו הם בעקבות ציורים ידועים של הציירים האלה, אך יש גם הנגדות של ציורים שלו, שדומים בנושא לקודמים – אך אין לדבר על השפעות, כי האמנות נמדדת בביצוע, בסגנון, ולא בנושא. וכאן עיקר העבודה של האוצרים היתה למצוא נושאים דומים ולא השפעות ממש, סגנוניות אמנותיות של האמנים מן העבר על פיקאסו ועל התהוות סגנונותיו. אפשר להשוות את התערוכה לזו היפהפייה של ציורי גוטמן וראובן על נושאים דומים שאצרו בשעתו יואב דגון ז"ל וכרמלה רובין תבדל"א במוזיאון גוטמן בנווה צדק.
בכוונה או שלא בכוונה יצא שציוריו של פיקאסו בתערוכה יש בהם הרבה פארודיה והומור וגם הרבה רעננות ושובבות לעומת הציירים הקלאסיים שאותם "חיקה". אם הוא היה ממשיך לצייר בסגנון קלאסי, כמותם וכמו בראשיתו, הוא לא היה מעניין כל כך כי לא היה בו הייחוד הסגנוני הצורני והצבעוני. מצד שני ישנה לא פעם הרגשה שפיקאסו, הצייר הפורה כל כך, מעצב בכמה משיחות מכחול נושאים שהציירים הקלאסיים עבדו עליהם בפירוט חודשים ארוכים; והקלות שבה צייר הופכת רבות מתמונותיו לדומות מדי זו לזו. ואולם תמונת אשתו אולגה, תמונה מדהימה ביופייה, היא ממש בסגנון הציור הקלאסי. ורואים כי לפני שהפליג אל סגנונו המאוחר הוא היה צייר שמרני לא רע אבל ללא ייחוד.
האולמות צפופים מאוד, מלאים קהל, מדהימים בעושר הציורים הגדולים על הקירות. אנחנו מצליחים לאכול ארוחה קלה בקפטריה ולחזור לסיבוב נוסף ממעוף הציפור, שממחיש לנו שוב את העושר הגדול של פיקאסו ואת עבודת הנמלים של אוצרי התערוכה כדי למצוא את המקבילות לתמונותיו אצל אחרים וכדי להצליח להביאן, רבות מהן יקרות לאין-שיעור, ממיטב המוזיאונים באירופה ובעולם כולו.
על הניגוד והקבלה אפשר לעמוד היטב מהתמונה "אישה רוחצת בנחל" של רמבראנדט משנת 1654 כאשר לידה תלוייה תמונת "המשתינה" (ממש) של פיקאסו משנת 1965. זו תמצית נשמתה של התערוכה.
אני קונה את ספר התערוכה הכבד ב-45 יורו. שכיית חמדה. למעשה, אחריו אין צורך לקנות את הקטלוגים של שתי התערוכות האחרות, "פיקאסו ומאנה" בד'אורסיי ו"פיקאסו ודלקרואה" בלובר, כי כל הציורים החשובים שלהן מצויים באלבום העבה והכבד, המחזיק 368 עמודי כרומו. הוא כתוב צרפתית בלבד. פותח בהקדמה של סארקוזי, בסדרה של מסות על פיקאסו והאמנים שאל עבודותיהם התייחס בציוריו. ואחר כך לפי שערים ועם מבואות לפי המדורים בתערוכות: אוטו-פורטרטים של הציירים, מודלים, צבעים, בעקבות דלקרואה, ולאסקז, מאנה, דוד, פוסיין, צורות וסמלים בטבע דומם, צורות, עירום, בעקבות ציירים גרמניים, ועוד. זהו אלבום נהדר, עשיר בתמונות רבות באיכות מעולה, והדפדוף והקריאה בו משולים כמעט לביקור בתערוכות עצמן, הן תהיינה פתוחות עד ה-2.2.09, ופאריס בחורף יפה גם ללא שלכת.
2. פיקאסו בעקבות מאנה במוזיאון ד'אורסיי
ואכן, לאחר ארבעה ימים, ביומנו השביעי בפאריס, ב-28.10.08 הגענו לד'אורסיי ומצאנו גם כאן תור גדול יחסית של יותר מחצי שעה, אך לא ארוך כבקודמו. בדיקה ביטחונית קפדנית, ואנחנו בפנים. ומיד בכניסה משמאל התערוכה הקצרה והמעניינת של פיקאסו בעקבות ציורו המפורסם של אדוארד מאנה, "סעודה על הדשא" משנת 1863, וסביב לציור בשלושה חדרים עשרות ואריאציות של ציורים שעשה פיקאסו על נושא התמונה הזו לאחר קרוב למאה שנים, בשלהי שנות ה-50 וראשית ה-60 של המאה ה-20, ואפילו צילום גן פסלי מתכת שהציב פיקאסו, בעקבות ציוריו אלה, בגן בשטוקהולם.
גם כאן אפשר להתפעל מהעושר הצבעוני וההומוריסטי ומהרעננות של פיקאסו, המצליח לברוא עולם שלם בעקבות תמונה אחת, שאמנם הסעירה בשעתה את עולם האמנות הפריזאי עד כדי כך שהמבקרים לא שמו לב שהאישה בעירום אינה בעקבות מודל חי אלא העתקת ציור עירום של ג'ורג'ונה (1477-1510), צייר ונציאני בתקופת הרנסאנס [אני מקווה שלא טעיתי בשם, שהופיע על לוח ההסברים ליד התמונה]. באמצעות שיטוט באינטרנט באתרים של שלושת המוזיאונים, גראנד פאלה, ד'אורסיי והלובר, וגם תחת חיפוש פשוט בגוגול, אפשר להגיע לחלק ניכר מציורי המופת האלה ומהוואריאציות של פיקאסו. למעשה גם את הציורים שהבאנו כאן לא היה צורך לסרוק מספר התערוכה הכבד והיקר שקנינו אלא הם הורדו ישירות מהאינטרנט, שם כולן שוכנות לבטח, ניתנות להעתקה ובאיכות טובה. כמובן שהתמונה העליונה היא של אדוארד מאנה, ומתחתיה אחד הציורים של פיקאסו, משנת 1960.
וכדאי לזכור כי בעוד אשר ההנגדה בין הרוחצת של רמבראנדט למשתינה של פיקאסו היא מקרית, ונוצרה רק בעין הצופה, ולפניו בעין האוצר של התערוכה, שזימנן יחדיו – הנה הקשר בין ציוריו של פיקאסו בעקבות תמונת "הסעודה על הדשא" של מאנה – לתמונה עצמה, הוא כה איתן, עד שאין לשער את הסדרה הזו של ציורי פיקאסו בלי ציורו של מאנה. הכיתוב "בעקבות" – ציורו של מאנה, מוזכר בכל כותרת שנתן פיקאסו לסדרת ציוריו אלה.
3. פיקאסו בעקבות ד'לקרואה במוזיאון הלובר
אל התערוכה השלישית, בלובר, של פיקאסו בעקבות נשות אלג'יר של ד'לקרואה, כבר לא הגענו. היינו עייפים ורצינו לראות עוד דברים בפאריס, וגם לאכול טוב. ואולם היא מצוייה בחלקה בספר התערוכה הכללי שרכשנו, וגם זכרנו לטובה ביקור בפעם קודמת במוזיאון ד'לקרואה בפאריס, שם למדנו כי נשות אלג'יר, שאותן צייר ד'לקרואה באופן כה אינטימי בשנים 1834-1849 – לא היו כלל מוסלמיות, שלא היה עולה על הדעת שיתירו לו להיכנס כך לבתיהן ולציירן – אלא נשים יהודיות, שמשפחותיהן היו כנראה נאורות יותר, או זקוקות לכסף – ואשר סימלו לצייר את קסמיה של אלג'יר עד שאפילו את כפות רגליהן הצחות והערומות צבע בדייקנות של קירבה ושל הערצה כאילו כאשר התכופף לציירן ביקש לנשקן.
וכמובן שאצל פיקאסו, הוואריאציות על נשות אלג'יר של ד'לקרואה הן בליל של אברים וחלקי פנים בכל הצורות והאופנים, בצבעוניות עליזה ורעננה וביד צייר כה מיומן ומהיר – עד שקשה לעיתים להבחין בין ציור לציור, כי רובם ניראים דומים. וכמובן שאין אצלו זכר לעדינות של כפות הרגליים היהודיות הענוגות של נשות אלג'יר.
עיסוק מלוקק בפרטים היה כנראה זר לסיגנון ולקצב הציור שלו. לכן ציוריו משמשים מסגרת נהדרת לתמונות המפורסמות ורבות-הערך של רבי האמנים בשלוש התערוכות, ואולי לבסוף זוכרים בעיקר אותן. לעיתים ציורי פיקאסו נראים, לעומת אלה של רבי-האמנים של העבר – כמו קאריקטורות, פארודיות ואפילו בדיחות ארוטיות. אכן, פיקאסו אהב לצייר סצינות אירוטיות, שאותן ראינו בתערוכה השובבה "פיקאסו ארוטיק", שנערכה בפאריס לפני שנים אחדות.