הרכב המועצה הדתית של הגולן, הדורש אישור משרד הפנים, לא אושר. מדוע? כיוון שהממשלה היא ממשלת מעבר, ואין היא יכולה לקבל כעת החלטות ממין זה. יש להמתין עד אחרי הבחירות.

מאותה סיבה לא התכנסה הוועדה למינוי שופטים לבחור שופטי שלום. זאת, חרף העומס הבלתי נסבל בבתי המשפט ועינוי הדין הנמשך והפוגע בציבור. שופטי בית המשפט העליון הבהירו שבתקופת ממשלת מעבר אין לבחור שופטים, אף שרק 2 מתוך 9 חברי הוועדה למינוי שופטים הם נציגי הממשלה. טחנות הצדק תמשכנה לטחון לאט, כי הסדר הטוב מחייב איפוק וריסון שלטוני ויש להמתין עד אחרי הבחירות והקמת ממשלה חדשה. שר המשפטים והיועץ המשפטי לא אהבו זאת, אך קיבלו את הדין.

אני סבור שבשני המקרים האלה המדינה הלכה קצת רחוק מידי עם עיקרון נכון. את העיקרון הגדירה היטב שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, בערב עיון בקצרין ביום השנה לרצח רבין, שאורגן בידי מתנ"ס קצרין ומתנ"ס הגולן: "ממשלת מעבר יכולה לעסוק בתחזוקה השוטפת ובקבלת החלטות הנדרשות להגנת המדינה, אך אין זה ראוי שתקבל החלטות שתחייבנה את הממשלה הבאה".

זה העיקרון. העיקרון נכון, אך אין צורך להרחיק לכת – לדעתי, משרד הפנים יכול לאשר הרכב של מועצה דתית וניתן לבחור שופטי שלום. אך אם החלטות כאלה אינן מתקבלות – קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שאין להעלות על הדעת קיום מו"מ מדיני הקובע את גבולות המדינה, מו"מ על נסיגה משטחים ריבוניים של המדינה, מו"מ על עקירת יישובים ישראליים, בידי ממשלת מעבר.

גם היועץ המשפטי לממשלה סבור שאין זה ראוי שהממשלה תחייב את הממשלה הבאה בהחלטות משמעותיות, אך הוא טען שאין הדבר אסור מבחינה משפטית (בניגוד לעמדת קודמו לתפקיד, השופט אליקים רובינשטיין, שהזהיר את אהוד ברק מפני ניהול המו"מ עם הפלשתינאים ערב הבחירות). גם השופטת דורנר סירבה לומר מה לדעתה בית המשפט צריך לפסוק בנדון, בטענה שאין היא נוהגת להשיא עצות לשופטים היושבים בדין.

איני חסיד של האקטיביזם השיפוטי, ואני סבור שעל בית המשפט להימנע ככל הניתן מהתערבות בנושאים השייכים באופן מובהק לרשות המבצעת. אולם אם שופטי בית המשפט התערבו במניעת שופטי שלום, יהיה זה אבסורד אם הוא לא יתערב ויקבל את העתירה נגד המשך המו"מ. אם יימנע מפסיקה כזאת, תהיה זו פגיעה חמורה וקשה באמון הציבור בבית המשפט.

איני חסיד של ריצה לבית המשפט בעניינים פוליטיים. במדינה מתוקנת, המערכת הפוליטית היא ילדה גדולה ויודעת להסתדר לבד. אבל במדינה מתוקנת, לא היה צורך כלל לפנות בנושא כזה לבית המשפט, כיוון שלא היה מתעורר מקרה כזה.

הרבה לפני שדנים בנושא מבחינה משפטית, יש לדון בו מבחינה ציבורית, ערכית, מוסרית. יש מקום לאתיקה בפוליטיקה, ולא כל מה שאינו אסור משפטית, הוא תקין ציבורית.

ניהול מו"מ על נסיגה מהגולן בידי ממשלת מעבר, הוא שבירת הכלים הדמוקרטיים. לא כל שכן, בידי ראש ממשלה שאפילו אינו מתמודד בבחירות, כך שבכל מקרה הוא לא יישא באחריות לתוצאות. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר בראש ממשלה שאיבד לחלוטין את אמון הציבור בו. קל וחומר, כאשר מדובר בראש ממשלה שנאלץ להתפטר רגע לפני הדחתו, בשל שחיתות אישית ושלטונית. ולכן, השאלה האם ניהול המו"מ הוא מעשה לגאלי מבחינה משפטית – היא משנית. מבחינה מוסרית וציבורית – ניהול מו"מ כזה הוא בלתי לגיטימי בעליל.

אהוד אולמרט עומד לרדת מבמת ההיסטוריה כראש ממשלה שהשאיר אחריו "מורשת" של שחיתות וחשד לפלילים. הוא יעשה כל שביכולתו על מנת שייזכר כמי שהוביל מהלך מדיני, שנוי במחלוקת ככל שיהיה. לכן, הוא אובססיבי לקדם את המו"מ הזה, כאשר העמדה שהוא מציג בו היא נסיגה מוחלטת מכל הגולן כולל חוף הכינרת (לכך הוא התכוון כשאמר, תוך עקיצה לאהוד ברק, ש-200 מטר לא יכריעו את ביטחון ישראל). אהוד אולמרט מנסה לבצע מו"מ פגע וברח, שעלול להשאיר אחריו אדמה חרוכה. איני מאמין שביכולתו להגיע להסכם, אך הוא עלול למסור "פיקדון" שיקשה מאוד על יורשיו – אם יתנערו מן הפיקדון, ישראל תואשם בעולם בחוסר אמינות ובאחריות לפיצוץ המו"מ. אבן שמושחת אחד זרק לבאר – גם אלף אנשים נורמטיביים יתקשו להוציא. 

אולמרט שובר את כללי המשחק, ועל הדמוקרטיה להתגונן מפניו. על נתניהו להבהיר מראש, ולהודיע על כך גם לאמריקאים, שכל התחייבות של אולמרט לפני הבחירות לא תחייב אותו. אם ציפי לבני באמת רוצה להנהיג פוליטיקה אחרת בישראל, גם עליה להבהיר זאת.

וגם אנחנו צריכים להבהיר, שלא נקבל ולא נכבד כל החלטה שתתבסס על צעדיו הבלתי לגיטימיים של אולמרט.

אהוד: דבריך האחרונים הם ממש חצופים: "אבן שמושחת אחד זרק לבאר" – יצא לי לדבר עם אחד המקורבים לחקירותיו של ראש הממשלה, ואמרתי לו שאני תומך כל הזמן באולמרט ואינני מאמין שהוא יורשע בכל הפרשיות שטפלו עליו – והמקורב ענה לי בביטחון מלא, והוא איש בעל ידע פנימי מהימן ביותר: "לא יוגשו אפילו כתבי אישום!"

עם זאת אני מאמין שאולמרט, דווקא בשלהי תקופת שילטונו (שלבסוף תימשך כמעט קדנציה שלמה, עד שתורכב ממשלה חדשה אחרי הבחירות) – מנסה למצוא סדק בחומת האיבה והשנאה המקיפה אותנו, אך בידיעה ברורה שמדובר בדיבורים בלבד, שמנסים להקל על הבאים אחריו אם ירצו להמשיך במה שד"ר גיא בכור קורא: "ניהול הסכסוך" – כי ליותר מזה אין סיכוי! – לא יהיה שלום! – ושום החזרת שטחים לא תשנה את המציאות הזו. וככל שיותר נשאף לשלום המדומה, כן יירע מצבנו ונידרש לוויתורים מסוכנים ומיותרים וניגרר למצב של מלחמה, זו התיזה של ד"ר גיא בכור ואין לי סיבה לפקפק בה.

הסכנה האמיתית, וכלפיה בייחוד אתה, כתושב קיבוץ אורטל, צריך להתגונן וגם להתריע, היא לא מה יאמר אולמרט בשלהי שילטונו (אולי גם קצת מתוך שמחה לאיד הבאים אחריו, שנתנו יד להדחתו) – אלא הסכנה היא מה יעשה ברק אובאמה במהלך נשיאותו. רק הוא זה שיכול להפעיל לחץ אדיר על ישראל להחזרת הגולן תמורת כלום, תמורת כמה מילים ריקות של הרמאים הסוריים!

אגב אויביו של אהוד אלמרט, שנתנו כתף להפלתו והשפיעו על גורל חיינו – ראית מה עלה בינתיים בגורלו של מיליארדר ההימורים היהודי-אמריקאי שלדון אדלסון, שאחדות מחברותיו המרכזיות עומדות בפני פשיטת רגל! מעניין אם יישאר לו כסף להוציא חינם את "ישראל היום".