אבל לא נורא שלא הזכרת אותה ברשימת הביקורת שלך – "מה הטריק? חרוז מבריק!" – גם השניים שכתבו את הספר שאותו את מבקרת, "מקום הטעם" מאת רויאל נץ ומאיה ערד – אינם בקיאים כל כך בתולדות השירה העברית שבה הם מתיימרים לעסוק בספרם, וכנראה גם הם לא שמעו מעולם על אסתר ראב ועל החרוז החופשי שאיפיין את שירתה מראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת. אבל ההכללות שלכם! והמיפוי! האם אינכם יודעים שכמעט כל הכללה היא פח יקוש להוכיח את מוגבלוּת ידע המכליל! – אלא אם כן הוא באמת יודע על מה הוא מדבר!