אך יש לנו הערות אחדות שאינן מתייחסות לתוכנו האמנותי, המוקדש בחלקו להצגות שלא הוצגו בגלל ביטול פסטיבל התיאטרון בעכו.
למשל, הגינוי לביטול פסטיבל התיאטרון בעכו אינו מתייחס כלל לסיבת הביטול. הוא מביא נימוקים וגם ציון הגופים שהיו בעד ונגד הביטול, טוען ש"המציאות היא עדיין בימאית תיאטרון קשוחה ונפלאה," (פרופ' שמעון לוי בפתיח) אך הס מלהזכיר ש"המציאות" גם "ביימה" את הפוגרום ביהודים בעכו. על תמונת השער, למשל, נכתב "אירוע רב משתתפים שלא עלה בפסטיבל עכו, הקורבן האמיתי של המהומות האחרונות בעיר."
החוברת כולה ניתנת בעימוד ובאות קשים לקריאה ומעצבנים.
העריכה אינה מבדילה בין מקף לקו מפריד, כמו אצל כתבנית מתחילה במשרד שאינה יודעת את ההבדל בין שני סימני הפיסוק הללו והרווחים הייחודיים להם, ומערבבת ביניהם.
אין ניקוד חלקי, כאילו טרם המציאו את האפשרות הזו בסדר מחשב.
המילה בתו כמו גם המילה ביתו מופיעות תמיד בכתיב – ביתו, כך שכשנכתב "האיש וביתו" אי אפשר לדעת עם הכוונה לבתו או לביתו.