הָאָרֶץ הַזֹּאת מְפֻצֶּצֶת מֵרֹב אֲנָשִים שֶשּוֹתְקִים גַּעֲגוּעַ
לְמַה שֶבִּשְבִילוֹ שָוֶה לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת.
וְהֵם, הַשּוֹתְקִים, הֵם הָרֹב הַדּוֹמֵם שֶשָּכַח בֵּין שְחִיתוּת לְפִגּוּעַ
שֶיֵּש וְאֶפְשָר גַּם אַחֶרֶת – רַק מָה,
הֵם כֻּלָּם נְגוּעִים
בְּאִלְּמוּת.
 
וְרַק אוֹתָם הַפְרַאיֶרִים שֶלֹּא דוֹפְקִים חֶשְבּוֹן
לְאַף אֶחָד אַחֵר מִלְּבַד לְמַשֶּהוּ בִּפְנוֹכוֹ,
לְמַשֶּהוּ כְּמוֹ אֶרֶץ-יִשְרָאֵל יָפָה שֶל פַּעַם,
הָאָרֶץ שֶנִּדְמֶה שֶכְּבָר אָבְדָה אוֹ נִבְגְדָה,
יוֹדְעִים שֶאַף-עַל-פִּי שֶהַמֶּרְחָק בֵּין הַחֲלוֹם
וּבֵין שִבְרוֹ הַמָּר מֶרְחָק כָּאוּב הוּא וְאָרֹךְ הוּא
עֲדַיִן זֶה אֶפְשָר:
זֶה בַּלְּבָבוֹת, לֹא בַּשָּמַיִם –
וְאִם תִּרְצוּ חָזָק מְאֹד אָז אֵין זוֹ אַגָּדָה.         
 
הָאָרֶץ הַזֹּאת מְפֻצֶּצֶת מֵרֹב אֲנָשִים שֶכָּמוֹךָ כָּמוֹנִי
עֵדִים לִמְכִירַת-הַחִסּוּל שֶל אִידֵאוֹת שֶכָּל שֶיִּרְאוּן וְיִצְפּוּן
יוֹדוּ שֶהַצֶּדֶק נִרְמָס בֵּין שְֹרָרָה לִסְרָרָה וּבֵין עֹשֶר לְעֹנִי
וְלֹא רַק אָבַד לָנוּ חוּש-הַבּוּשָה
אֶלָּא גַם נְקִיפוֹת-הַמַּצְפּוּן.
 
וְרַק לְכָל הַפְרַאיֶרִים שֶאוֹהֲבִים קָשוֹת
בְּלִי שוּם סִכּוּי לְהִגָּמֵל מִזֶּה, כְּמוֹ מוּם גֶּנֶטִי,
אֶת חֲלוֹמָהּ שֶל אֶרֶץ זֹאת – קָשֶה לְהַחֲשוֹת
מוּל הַבַּנְקְרוֹט הָאֶתִי שֶמִּזְּמַן הָפַךְ פָּתֶטִי.
 
וְדַוְקָא מִשּוּם כָּךְ שֶכָּל אֶחָד מֵהֶם אוֹהֵב
אֶת כָּל מָה שֶיָּפֶה בָּהּ וְהַלֵּב כָּל-כָּךְ עוֹרֵג אֶל
יְמֵי עִדַּן הַתֹּם שֶלָּהּ – כָּל-כָּךְ, כָּל-כָּךְ כּוֹאֵב
לִרְאוֹת אֵיךְ עֲרָכִים פּוֹשְטִים בָּהּ יָד
וְלֹא רַק רֶגֶל.
 
הָאָרֶץ הַזֹּאת מְפֻצֶּצֶת מֵרֹב אֲנָשִים שֶרוֹאִים אֵיךְ הַבֶּצַע
חוֹמֵס לָנוּ חוֹפִים, נוֹפִים, אֲוִיר וּמֵי-תְהוֹם
וְאֵיךְ אֶת הַיַּחַד שוֹבְרִים לִרְסִיסִים שֶל נִכּוּר וְכָל יוֹם מוֹלִיד רֶצַח
אַךְ אֵין לָהֶם אֹמֶץ לִפְתֹּחַ כָּאן פֶּה וְלִצְעוֹק שֶהַמֶּלֶךְ עֵירוֹם.
 
וְאֵיךְ כָּל יוֹם מוֹכְרִים לָנוּ "פּוֹלִיטִיקָה אַחֶרֶת"
כָּל הַהוֹפְכִים יוֹם-יוֹם בִּזְכוּת אֶתְנַן-כִּסְּאוֹת בּוֹאֵש
"פּוֹלִיטִיקָה אַחֶרֶת" לְפּוֹלִיטִיקָה עוֹכֶרֶת
שֶכָּל חוֹבֵב-הִיגְיֶנָה נָס מִמֶּנָּה כְּמוֹ מֵאֵש.
 
הָאָרֶץ הַזֹּאת מְפֻצֶּצֶת מֵרֹב אֲנָשִים שֶרוֹאִים, פְּקוּחֵי-עַיִן,
שֶאֵין לָנוּ, מֵרֹב קוֹמְבִּינוֹת, מַנְהִיגוּת-אֱמֶת
בְּלִי דִילִים, בְּלִי כִּזְבֵי-בְּחִירוֹת וְעִם נִקְיוֹן-כַּפַּיִם
שֶלֹּא מְנַפְנְפִים בּוֹ כְּשֶאֵמוּן-הָעָם כְּבָר מֵת
אֶלָּא כָּזֶה שֶיֵּש לוֹ קַבָּלוֹת בְּלֵב מִילְיוֹנִים
וְשֶנִּלְחָם לְמַעֲנָם בְּיֹשֶר, בְּכֵנוּת
אִם מֻבְטָלִים הֵם, גִּמְלָאִים, אוֹ בְּנֵי שְכוּנוֹת-הָעֹנִי
וְאִם פְּלִיטֵי-שוֹאָה וְכָל קָרְבָּן שֶל גִּזְעָנוּת,
אִם תּוֹשָבֵי שְֹדֵרוֹת שֶאֵש קָאסָאמִים בָּם מוּטַחַת
בְּעוֹד נוֹכְלָיו שֶל הַמִּמְסָד זוֹכְרִים לִפְקֹד אוֹתָם
(עִם צַלָּמִים צְמוּדִים) רַק אָז, כְּשֶהַקַּלְפֵּי נִפְתַּחַת
וְאִם יַלְדֵי מַחְסוֹר שֶאֵין דֵּי לֶחֶם בְּבֵיתָם.
 
וְרַק אוֹתָם הַפְרָאיֶרִים שֶסְּבִילוּתָם פָטָאלִית
וְשֶאֶלְמָם הָאִימְפּוֹטֶנְטִי רִפְיוֹנוֹ הוֹמֵם
כְּמוֹ בְּנוֹקְאָאוּט טֶכְנִי כָּל תִּקְוַת תְּמוּרָה מֶנְטָאלִית
בְּכָל שֶמְּבָאֵס וּמְדַפְּרֵס וּמְקוֹמֵם
דּוֹמֶה כִּי בָּאָה עֵת שֶכָּל אֶחָד מֵהֶם יֵדַע פֹּה
כִּי אִם עוֹדָם יוֹשְבִים עַל עַכּוּזָם הַמִּתְחַמֵּם
בִּסְגוֹר מִנְזַר-הַשַּתְקָנִים שֶל לֹא-נוֹקְטִים-עֶמְדָּה-פֹּה
שוּם כְּלוּם לֹא יִשְתַּנֶּה,
לֹא יְטֹהַר,
לֹא יִתְרוֹמֵם
וְכָל יָפְיוּת-הַנֶּפֶש תִּשָּאֵר כְּאַגָּדָה פֹּה
כָּל עוֹד שֶרֹב דּוֹמֵם זֶה לֹא יֶחְדַּל לִהְיוֹת דּוֹמֵם.      
 
יוסי יקירי,
פעם היה כאן לא פחות גרוע, ובאופן יחסי לאוכלוסייה אולי היו הרבה יותר חארות, שנאת אחים, שחיתות, פשע, עוני, רצח, אונס, מתאבדים, מחסור וגם הרבה משתמטים. האמן לי, אין לְמה להתגעגע. ושרק לא יהיה יותר גרוע, כי בהחלט יכול להיות הרבה יותר גרוע, ולא באשמת אולמרט או כל ראש ממשלה אחר אלא בגלל אויבינו השואפים להתיש אותנו. ואילו אצלנו, בינתיים, תודה לאל – שנה-שנה מְצַ'פְּרִים ובוכים.
שלך,
אהוד