ד"ר דובי רוזנברג, במתקפת שנאת חינם כלפי הציבור היהודי הלא-אורתודוכסי לדורותיו, מוציא דיבת מרבית היהודים בארץ ובעולם רעה. יהודים אלה אינם, כותב רוזנברג, "הולכי דרך החשמונאים". בדבריו, הוא מעוות את ההיסטוריה ומפגין בורות.

למי שאינם אורתודוכסים אין צאצאים יהודים, טוען רוזנברג בעזות מצח. האמת היא, שהזרמים הלא אורתודוכסים הם המחסום העיקרי בפני ההתבוללות. אלמלא זרמים אלה, מיליוני היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים בארה"ב, רובה המכריע של יהדות ארה"ב, לא היו יהודים.

בין ההוגים שרוזנברג לא מוצא את צאצאיהם היהודים הוא מונה את ברנר. בנו היחיד של ברנר, אורי ניסן ברנר (1914-1993), היה ממפקדי הפלמ"ח, מפקד גדוד במלחמת העצמאות, מחלוצי ההתיישבות הקיבוצית בספר, בעמק בית שאן, בקיבוץ מעוז חיים. רוזנברג גם מזכיר את משה מנדלסון כמי שצאצאיו אבדו. הוא רק שוכח להזכיר שמנדלסון היה יהודי אורתודוכסי לעילא ולעילא. אמנם הוא היה המנהיג הרוחני של תנועת ההשכלה, שממנה יצאה היהדות החילונית, ממנה יצאו הזרמים הלא אורתודוכסים, ואף שהיא לא היתה תנועה לאומית, ממנה יצאה גם התנועה הלאומית היהודית, הציונות. אולם הוא עצמו היה יהודי אורתודוכסי, שומר מצוות והגותו היתה אורתודוכסית. העובדה שארבע משש בנותיו התנצרו, אינה מחזקת את דבריו של רוזנברג אלא להיפך, מחלישה אותם, כיוון שעובדה זו מוכיחה שגם צאצאים של מנהיגים אורתודוכסים התבוללו והמירו את דתם.

ההולכים בדרך החשמונאים, הם מי שמחוייבים לקיומו של העם היהודי ולקיומה של היהדות. לפיכך, אין מי שמתאימים להגדרה זו יותר מהציונים. הציפיה הגלותית הפאסיבית לביאת המשיח מיצתה את עצמה בשואה. האלטרנטיבה היחידה לשואה היא הציונות. ומי הם יוצרי המהפכה הציונית? אותם אנשים בהם רוזנברג משתלח.

לא בכדי כתב הרצל בפסקה האחרונה של ספרו "מדינת היהודים": "ומה רבה התהילה הצפויה ללוחמים המסורים לעניין בכל מאודם! לכן אני מאמין, כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים!"

ב. נרטיב שכולו שקר

שום דבר מפתיע לא היה במאמרו של גדעון לוי "בריון שכונתי מכה שוב" (29.12.08). בעצם, ניתן היה לכתוב מראש מאמר תגובה. הרי מה צפוי יותר מכך שלוי יתייצב לצד חמאס ונגד מדינת ישראל? מה מפתיע בכך שהוא יאשים את ישראל בפשע מלחמה, ואת מימוש זכות ההגנה העצמית שלה יתאר כ"מסע מבעית של הרג והרס" וכ"חציית כל קו אדום של אנושיות, מוסר, משפט בינלאומי ותבונה."

מה שמטריד יותר, הוא שהמאמר שמעל מאמרו של לוי, מאמרו של צבי בראל "קסם הפעולה הרחבה," העביר מסרים דומים, גם אם סגנונו אינו מתלהם כשל לוי.

וכאילו תיאמו השניים את המאמרים, מופיע בשניהם נרטיב שכולו שקר, לפיו ישראל היא זו שהפרה את הרגיעה. לוי: "הפסקת האש הופרה לראשונה בידי ישראל, בהפצצה המיותרת של מנהרה." בראל: "באופן חד צדדי ישראל הפרה את הפסקת האש, כאשר פוצצה מנהרה."

שר התעמולה הנאצי גבלס נהג לומר שככל שחוזרים פעמים רבות יותר על שקר, הוא הופך לאמת. בקצב בו התעמולה הפלשתינאית, בעיקר בידי עיתונאים ישראליים בעברית, חוזרת על השקר הזה, חוששני שעוד מעט נתייחס אליו כאל אמת לאמיתה.

כדאי לזכור, הפסקת האש החזיקה מעמד ימים ספורים. כעבור ימים ספורים היא הופרה בירי הטיל הראשון לישראל. ואח"כ עוד טיל. ועוד טיל. וישראל ספגה והבליגה, רק סגרה ליום או יומיים את המעברים. למעשה, לא היתה הפסקת אש. או אם נדייק יותר – היתה הפסקת אש חד צדדית. ישראל הפסיקה את האש.

כיוון שהפסקת האש הופרה, היתה לישראל הלגיטימציה לכל פעולה. גם אם מבצע "עופרת יצוקה" היה מתבצע לאחר הטיל הראשון שנורה אחרי הסכם ה"רגיעה", הוא היה לגיטימי לחלוטין.

בוודאי שהפצצת המנהרה היתה מוצדקת לחלוטין. הימנעות מפעולה כזאת, היתה בלתי מוסרית ומופקרת. האם ישראל יכולה להרשות לעצמה קיומה של מנהרה סמוך לגבול עימה, כאשר היא יודעת שהאוייב מתכוון לחטוף חיילים ישראליים, תוך כדי או מיד אחרי "הרגיעה"? גם אילו נשמרה הפסקת האש, לא היה מנוס מפעולה כזאת, לא כל שכן, כאשר הפסקת האש לא כובדה כלל בידי הצד השני.

ג. בגין טעה

אח, כמה שהוא נראה מגוחך.

נביא הזעם הזה, עם התחזיות הקדורניות שלו. איש האתמול, השבוי באידאולוגיה שעבר עליה כלח ואינו פתוח לקלוט את השינויים בעולם ובמזרח התיכון. איש תמהוני, נלעג ומוזר. טרחן המתייחס ברצינות תהומית לאמירות של ערפאת בערבית, ולא מבין שאלו אמירות טקטיות שנועדו להעביר ביתר קלות בקרב עמו את מסר השלום אליו הוא מחוייב.

בני בגין.

"טילים על אשקלון," הוא אומר, התמהוני הזה. די היה להזכיר את הבדיחה הזאת כדי לפרוץ בצחוק היסטרי. העגלה נוסעת, אין עצור, והוא, התמהוני המיושן הזה, נשאר מאחור. "...שמעתם אותו? טילים על אשקלון!" אכן, קריקטורה מהלכת הבני בגין הזה, קריקטורה המהלכת עלינו אימים.

ואכן, בני בגין טעה. הוא אמנם הזהיר מפני טילים על אשקלון, כשכל מי שמבין משהו, כל שטופי אופוריית אוסלו, לעגו לו. אבל מה עם אשדוד, מה עם יבנה, מה עם קריית מלאכי, מה עם באר שבע? למה אותם הוא לא הזכיר? באמת, אדם חסר מעוף.