מדור ביקורת התיאטרון מאת א. בן עזר -הצגה חדשה בתיאטרון חיפה

 משהו טוב מתרחש בתיאטרון חיפה. לאחר כשלוש עונות של הצגות שחלקן בינוניות ומטה, שגם לא הניבו פרסים רבים (אלא אם כן הופקו בשיתוף תיאטרונים אחרים), ואשר לא פעם גם הורגש רישול בגימור שלהם – הנה זו הצגה שנייה, "הצנזור", לאחר "סוחרי גומי" של חנוך לוין – שמבויימת ומשוחקת כמו שצריך וזוכה להקשבה דרוכה מצד הקהל בזכות תוכנה הפרובוקטיבי והמעודן כאחד, והמשחק המעולה.
המחזה, פרי עטו של המחזאי האירי אנתוני נילסון, עוסק בצנזור של סרטי פורנו, שאותו משחק נהדר שמיל בן-ארי, ובבמאית סרט פורנו צעירה, גב' פונטיין, שאת דמותה משחקת להפליא קרן צור היפה, הבאה עם סרטה לצנזור כדי לקבל ממנו המלצה להציגו בשלמות וללא הגבלות. וישנה גם אשתו של הצנזור, שאותה משחקת קטיה זימבריס, ואשר בגלל תפקידה הצדדי במחזה, שאינו מחזה גדול אבל הוא משוחק היטב – אינה מגיעה לגילוי מלוא יכולתה על הבמה האינטימית של אולם "צוותא 1" בתל-אביב, שמתאימה במאוד למחזה.
עיקר ההצגה, הנמשכת ללא הפסקה כשעה וחצי, מתרחש בעימות הפרובוקטיבי בין הצנזור לגב' פונטיין הצעירה, אשר במאבק קשה, שבו היא מנסה לגרות אותו ולחפור בנבכי נפשו ולהביאו להתגבר על האימפוטנטיות הגופנית והרגשית שבה הוא לוקה – הולכים היחסים הקשוחים והנצלניים-כביכול ביניהם ונעשים לדואט מרגש של אהבה אמיתית. והמיוחד כאן הוא שאין זו אהבה שנסתאבה והביאה כפיצוי לשימוש בפורנו חסר-נשמה – אלא דווקא שיר ההלל לפורנו, לאברי הזיון עצמם, הוא שמעורר בשניים את הרגש האמיתי, את האהבה.
אילו בישראל היה מתרחש המעשה, לא היו לגב' פונטיין שום בעיות, שהרי ידוע ומקובל אצלנו שפורנוגראפיה של יוצרות-נשים היא ארוטיקה לגיטימית, ורק ארוטיקה של יוצרים גברים היא פורנוגראפיה בזוייה ומֶל-שוביניזם. ואולם המחזאי התחכם ושם כאן את ההגנה על הפורנוגראפיה דווקא בפי אישה, בעוד אשר הצנזור, אשר לא שמע כנראה על המגדר השולט באמנות הישראלית, מתעקש להתייחס לסרט עצמו מבלי להביא בחשבון מי יצר או יצרה אותו.
מבחינה זו המחזה אמיץ ושובר מוסכמות פמיניסטיות ודתיות-חרדיות בגנות הפורנו: אי-מוסריותו וניצול הנשים בו, כביכול – ומראה שסרטי פורנו יש בהם, כמו אצל היוונים הקדמונים, שיר הלל לגוף, ליופי ולשלמות, כמו גם דרור לכל הפנטזיות הכי פרועות ומגרות, וכי הדרך מהפורנו יכולה להיות כלפי מעלה, אל הערצת הגוף והיופי ואהבת גבר ואישה בשלמותה, ולא למטה, אל הבהמיות, האונס והפשע, כפי שנוטים לתלות בו, בפורנו, הצבועים והצדקניות.
אמנם, לעיתים מסתבך הדיאלוג במחזה באמירות קצת שחוקות מדי, וגם ההסברים הפסיכולוגיים לא תמיד משכנעים, לאו-דווקא בתחום הפורנו אלא במה שקשור לחפירתה של גב' פונטיין בנבכי נפשו הארוטית המוכה של הצנזור, אבל אין בכל אלה להפחית מההנאה הצרופה של הצפייה בהצגה, ובייחוד במעמדים מביכים-לכאורה, שלא נפרט אותם כאן כדי שלא לקלקל את ההפתעה של הצופה; מעמדים פיסיים רגישים המשוחקים בצורה יוצאת מן הכלל, ללא שמץ של נלעגות או וולגאריות, בידי הצמד קרן צור ושמיל בן-ארי.
גם התרגום והבימוי של נויה לנצט טובים מאוד, והתפאורה והתלבושות של מיכל יעקובי, כמו גם המוסיקה של יגאל מירטנבאום והתאורה של יוסי זוהר; ושני מכשירי וידאו בעלי מסכים כפולים, שעיצבה דנה לוי, כל אלה משלימים את התפאורה החסכונית, שאינה מתחלפת במשך כל ההצגה, ותורמים לה מה שצריכים לתרום כל העוזרים, העזרים והאבזרים להצגה קאמרית מעולה – הם משרתים בצניעות וביעילות את השחקנים ואינם מנסים לגנוב מהם את ההצגה.
8 בסולם בן עזר.