ד"ר יענקלה ניר נפגע ממני עמוקות. "נפגעתי," הוא כותב, "מהכינוי 'ג'מוס' שנתת לחיים אורון," מפני ש"יש הבדל בין ג'מוס (תאו) לבין ג'ומז (שקמה)." [גיליון 409].
לא ברור לי כלל מדוע מעדיף ד"ר ניר את הכינוי "ג'ומס" (שקמה) על "ג'מוס" (תאו), האם חיים אורון דומה יותר לעץ שקמה? אבל שיהיה כך. בכל מקרה, ד"ר ניר, אינני נוהג לפגוע באף אדם, ומעולם לא המצאתי כינויים לאנשים. על מנת שלא תיפגע, לך ובדוק מהו באמת הכינוי המקורי הנכון של החבר אורון, לצורך זה, יש לשאול ישירות את "פי הסוס" (הג'מוס). ובכן, בראיון שנתן החבר אורון לעיתון "הארץ", הוא מספר, "כי בשכונה ובתנועת הנוער ברמת גן קראו לו, "ג'מוס", כי הוא היה "שחור וגדול", (רק אחר כך שונה הכינוי לג'ומס).
והנה הקישור לראיון עם חיים אורון ג'מוס:
http://themarker.captain.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=943179&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
ד"ר ניר, אם נפגעת ממני אני מתנצל בפניך, אבל דומני שאת עלבונך עליך להטיח לא בי, אלא בחברי תנועת "השומר הצעיר", חבריו של אורון, שהמציאו לו את כינויו זה.
בשורה התחתונה דומני שכל הכינויים ה"כאילו" חבריים של אנשי "השומר הצעיר" כגון: "ג'מוס", "ג'ומס", "אבו וילן", וכדומה הם קצת ילדותיים ונלעגים ושייכים לתקופה אחרת.
 
ב. ג'מוס וברגותי
הקורא רן בשן, גם הוא מעדיף לתת לאורון את הכינוי "ג'ומס" (שקמה) על "ג'מוס" (תאו) אבל הוא מוסיף וכותר לו שירי תהילה. "פגישותיו של אורון עם מרואן ברגותי, אפילו שיהיה ידידו הטוב ביותר," כותב בשן, "אינן מזיקות לאף אחד. זכותו של כל אדם, כאזרח פשוט, וגם כאיש ציבור, להיפגש עם כל אחד, וגם אם הוא אויבנו, שונאנו  ושנוא נפשנו."
ברגותי, לדידו של בשן, הוא "כמו מנדלה," ואפילו כמו "יאסר עראפאת, שהקים ארגון טרור, ולימים ישב עם ראשי מדינתנו ודיבר שלום..." ר"ל...
ובכן, מר רן בשן, הוויכוח אינו על זכות הביקור, אלא על משמעות הביקור. הפגישות עם ברגותי כן מזיקות. הן מזיקות מפני שהן נותנות לגיטימציה לרוצח המונים ולפושע מלחמה.
מעניין אם היית מר בשן, מעיר את אותה הערה, אם אישיות פוליטית כלשהי בארץ היתה נפגשת תדיר עם יגאל עמיר, למשל.
שלושה עשר חודשי מאסר ישב היטלר בכלא "לנדסברג" לאחר כשלון הפוטש בבית הבירה במינכן. "לנדסברג," אמר היטלר, "היתה האוניברסיטה שלי במימון המדינה." בדומה לברגותי, היטלר ישב ברווחה בכלא. קיבל ביקורים מחסידיו, וניהל את מפלגתו. כל מבקריו של היטלר בכלאו נתנו לו לגיטימציה פוליטית. ביקור אסיר בכלא מצד אישיות פוליטית הוא תמיד הבעת תמיכה.
ברגותי הקים ארגון רצח מוסלמי "כתאאב שוהאדת אל אקצא" – ארגון השהידים של מסגד אל אקצה. ברגותי שלח מרצחים לרצוח את מר בשן ומשפחתו ומר בשן נותן לו לגיטימציה הרי ברגותי הוא "מנדלה"...
אהבת יהודי את הבא לרוצחו הינה תופעה ייחודית ליהודים. זהו סינדרום וינינגר.
היטלר אמר שיש רק יהודי אחד שהוא מעריך. היטלר העריך את היהודי אוטו וינינגר.
 
סִינְדְרוֹם וַינִינְגֶר
 
וִינָה, 4 אוֹקְטוֹבֶּר, 1903 
אוֹטוֹ שְׁלֹמֹה וַינִינְגֶר
ד"ר לְפִילוֹסוֹפְיָה, בֵּן 24,
יוֹרֶה בְּאֶקְדָחוֹ יָשָׁר אֶל הֶחָזֶה.
 
שׂוֹנֵא נָשִׁים וִיהוּדִים
(הַיַּהֲדוּת הִיא דָּת נָשִׁית), 
הוּא מִתְנַצֵר לָפּרוֹטֶסְטָנְט.
הַמַּטָּרָה שִׁיחְרוּר עַצְמוֹ 
מִיַּהֲדוּת וְנָשִׁיּוּת.
כְּשְׁהַשִּחְרוּר לֹא בָּא
שִׁחְרֵר אוֹתָם מִמְנוֹ.
 
הִיטְלָר בִּשְׁעַת סְעֻדַּת צָהֳרַים,
אוֹמֵר כִּי וָיְנִינְגֶר הוּא הַיְּהוּדִי 
הַיחִידִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְכוּת קִיּוּם.
בְּרֹב אָצִילוּתוֹ הֵבִין כִּי 
מֵחוֹבָתוֹ לְשַׁחְרֵר אֶת הַגֶּזַע הָאֲרִי 
מְנוֹכְחוּתוֹ הַמַטָמֵאת.
 
סִינְדְרוֹם וָינִינְגֶר הוּא מְאֵרָה
בָּהּ נוֹפְלִים רַבִּים וְגַם טוֹבִים,
וְלֹא רַק טַיָסִים.
 
ג. בֶּרְל בנה – אורון הרס
כמה עצוב לראות כיצד חיים אורון (ג'מוס-ג'ומס), ממשיך דרכם של מאיר יערי, יעקב חזן, אבא קובנר ושאר ראשי מפ"ם, מחסל את כוחו של השמאל הישראלי.
אורון (ג'מוס-ג'ומס), אינו רק חברו של רוצח ההמונים ופושע המלחמה ברגותי. אורון (ג'מוס ג'ומס), הוא גם הוא אחד האחראים הראשיים לחיסול השמאל הישראלי וליצירת הפער החברתי הגדול שנוצר בחברה הישראלית. חיים אורון הוא גם בין האחראים העיקריים לתהליך ההפרטה שחל בחברה הישראלית. החבר אורון שימש כגזבר ההסתדרות תחת הנהגתו של חיים (וישניה) רמון. ביחד הובילו שניהם את תהליך הפרטה. ביחד פעלו שניהם למען הגדלת הפער החברתי.
החבר אורון (המתנאה כסוציאליסט) מסר כגיזבר ההסתדרות את פרי עמלם של פועלי ישראל לבעלי ההון. הרכוש שצברו פועלי ישראל בזיעת אפיהם בעשרות שנים של חלוציות, נמסרו כמעט בחינם לבעלי ההון הגדולים.
בֶּרְל יצר את ה"הסתדרות" ואת נכסי "חברת העובדים" ואורן מסר בחצי חינם.
תהליך ההפרטה הזה, מן הראוי היה שייחקר עד תומו. ויוברר מי הרוויח ממכירת חיסול זו.
אין להסתפק רק "בדין התנועה", מן הראוי היה שאורון יתן את הדין על מעשיו לא רק בתנועתו, אלא גם בבתי המשפט של המדינה.