"ד"ר עז א-דין אַבּוּלעֵיש, תושב עזה, רופא ועורך עבודת מחקר בבית חולים בישראל, וּמי שמשפּחתו שיכּלה בּקרבות האחרונים את שלוש בּנותיו ואת אחייניתו, אומר גלוּיות: 'מאז שהחמא"ס עלה לשלטון מצבנוּ הולך וּמחריף, מיום ליום נעשֹה כּאן יותר גרוּע. ולמרות הזעם והכּאב הנורא, אם אֶרְאֶה מחר חייל ישֹראלי פּצוּע – אגיש לו עזרה ואטפּל בּו."
(מן העיתונוּת)
 
עַז אָ-דִין אַבּוּלְעֵיש הַיָּקָר,
אָב שַכּוּל בְּחֶזְקָה מְשֻלֶּשֶת
שֶקָּבַר אַרְבָּעָה קָרְבָּנוֹת שֶל טְרָגֶדְיָה סָרַת-רַחֲמִים,
מֵאַחַר שֶעוֹד אֵין שוּם מִלָּה
בְּשוּם עַם, מְדִינָה אוֹ יַבֶּשֶת
אֲשֶר יֵש בָּהּ דִבּוּר מְנַחֵם בֶּאֱמֶת
לֹא נֹאמַר לְךָ שוּם נִחוּמִים.
 
כִּי אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֶת נֻסְחַת-
הַפְּלָאִים הַכְּמוּהָה, הַגּוֹאֶלֶת
שֶתָּקֵל לוּא בִּמְעַט מִכָּבְדָּם
שֶל אוֹתָם מֵגָאטוֹנִים שֶל שְכוֹל
הָרוֹבְצִים עַל לִבּוֹ שֶל אָדָם
שֶאִבֵּד אִם יַלְדָּה וְאִם יֶלֶד
וְגַם מִי שֶלִּבּוֹ מִשְתּוֹקֵק לְהָקֵל
מִשְתּוֹקֵק
אַךְ אֵינֶנּוּ יָכוֹל.
 
וְאֵינֶנּוּ אוֹמְרִים כַּנָּהוּג
בְּמִצְוַת אֲנָשִים מְלֻמֶּדֶת
"מִשְתַּתְּפִים בִּיגוֹנְךָ," כִּי אֵין זָר בָּעוֹלָם
שֶיַּצְלִיחַ מַמָּש וְעַד תֹּם
לְשַתֵּף אֶת עַצְמוֹ, גַם אִם שֶבַע יִטְרַח,
בְּאוֹתָהּ שְתִיתַת-דָּם לֹא נִגְלֶדֶת
שֶל הוֹרִים שַכּוּלִים שֶאֶבְלָם צְלוּק-בַּגְרוּת
אַךְ לִבָּם הוּא מִין יֶלֶד יָתוֹם.
 
וְלָכֵן, עַז אָ-דִין הַיָּקָר,
מֵאַחַר שֶאֵין נִיב וְאֵין הֶגֶה
הֶעָשֹוּי לְהַפְחִית אַף לְרֶגַע יָחִיד גַּם פְּרוֹמִיל-יִסּוּרִים מִלִּבְּךָ,
בְּשָעָה שֶהָאֵלֶם חָזָק מִמִּלִּים
כִּי פָּשְטוּ הַמִּלִּים אֶת הָרֶגֶל –
הַדִּמְעָה מַחְנִיקָה אֶת הַכֹּל בִּשְתִיקָה
עַל שֶלָּנוּ
וְגַם עַל שֶלְּךָ.
 
עַל עוֹלָם מְטֹרָף זֶה שֶבּוֹ מַקִּיזִים
שְנֵי עַמֵּינוּ בְּלַהַט הַחֶרֶב 
זֶה מֵאָה וְיוֹתֵר שְנוֹת שִֹנְאָה עֲקֻבָּה
כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִצִּדּוֹ –   
לֹא תִירוֹש וְלֹא שֶמֶן בַּגַּת אֶלָּא דָם,
דָם תִּגָּר הַנִּגָּר לְלֹא הֶרֶף
כְּקָרְבָּן-אֵין-תַּכְלִית לְמִין מֹלֶךְ שַלִּיט –
אִיש וָאִיש מֵעוֹרְקֵי בְּנֵי-דּוֹדוֹ.
 
וְנִינֵי יִשְמָעֵאל וְיִצְחָק,
(אִם אַחֶיךָ בִּגְאוֹת בָּם דְּמֵי-קַיִן                                          
אוֹ אַחַי הַכְּפוּיִים לְמִלְחֶמֶת-מָגֵן)
כָּאן עוֹקְדִים זֶה אֶת זֶה מִכָּל טְוָח –
רַק שֶאֵין הֵם זוֹכִים, כְּמוֹ בְּפֶרֶק כ"ב בִּבְרֵאשִית, לִצְפּוֹת עַיִן בְּעַיִן
בַּתַּחְלִיף הָאַדְמוֹן שֶל דְּמֵי אַיִל קַדְמוֹן
וְכָל מָה שֶנִּשְאָר הוּא
הַסְּבַךְ.
 
וְאַתֶּם וַאֲנַחְנוּ זוֹרְעִים בְּאַדְמַת-עִצְבוֹנוֹת זוֹ בָּהּ נֵצַח מוֹלֶכֶת
קִלְלַת מַשְֹטֵמָה וְאֵימָה, מְרִיבָה וְאֵיבָה וְרָקֵטוֹת-חֲטָף   
חֲדָשוֹת לַבְּקָרִים מַצֵּבוֹת וּקְבָרִים בִּמְקוֹם שְֹדוֹת שִבֳּלִים הֲרוֹת-לֶחֶם
וְקִינוֹת אֲבֵלִים בִּמְקוֹם שְֹחוֹק עוֹלָלִים וּכְמִיהוֹת אִמָּהוֹת הֲרוֹת-טַף.
 
וְאָנוּ, ד"ר עַז אָ-דִין,
מֵאָז רֵאשִית שְבוּתֵנוּ
לָאָרֶץ בָּהּ שִֹנְאוֹת עַמֵּינוּ נֶהֱפְכוּ לִשְאוֹל
(שֶלָּנוּ, אֲדוֹנִי, וְשֶלָּכֶם) נוֹשְֹאִים עֵינֵינוּ
בְּהִנָּטַּח טִילֵי אַחֶיךָ כָּאן עַל כָּל מִשְעוֹל
לַיּוֹם שֶבּוֹ יֵרֵד הָאֲסִימוֹן לִבְנֵי דּוֹדֵנוּ
וְעֵינֵיהֶם תֵּאֹרְנָה וּמֹחָם יָחֵל לִפְעֹל.
 
לַיּוֹם בּוֹ עַם אֲשֶר בְּתוֹר-זְהַב-סְפָרַד הַפֶּלִי
הָיָה לָנוּ מוֹפֵת וְהַשְרָאָה וּדְמוּת-חִקּוּי
בְּתַרְבּוּתוֹ, שֶשּוּם אֻמָּה אֵירוֹפִּית, כָּךְ נִדְמֶה לִי,
לֹא נִשְתַּוְּתָה לוֹ אָז וְלֹא הָיָה לָהּ שוּם סִכּוּי
לִדְמוֹת לוֹ, אִם בְּמַדָּעִים וְאִם בְּכָל עֲתֶרֶת
שִירָה, דִקְדּוּק וּפִילוֹסוֹפְיָה, רֶמֶז, פְּשָט וּדְרוּש – 
יֶחְדַּל לִנְהֹג כְּחוּלִיגָאן צְמֵא-דָם וְחַיְתוֹ-טֶרֶף
וְיִזָּכֵר בְּאִיבְּן סִינָא וּבְאִיבְּן רֻשְד.(*)
 
וְיַכְנִיס לוֹ עָמֹק
לְרֹאשוֹ טְרוּף אָמוֹק-
הַפַנְטַאזְיָה-הַסָּאלָאח-אָ-דִינִית
שֶבֵּינְתַיִם שְרוּיִים בְּנֵי עַמּוֹ הַדְּווּיִים בְּרָעָב, בַּעֲרוּת וּמָגוֹר
אִם בְּשֶל מְרַצְּחָיו הַיּוֹרִים מִבָּתֵּי אֶזְרָחָיו בְּעָרְמַת-מוּגִים צִינִית
טִילֵי גְּרָאד וְקָאסָאם (שֶבָּהֶם כְּאָסָם הֵם חוֹזְרִים גַּם עַכְשָו לֶאֱגֹר
כִּבְאוֹתָהּ תָאהָאדִיָה, כָּל מָה שֶיַגִּיעַ לִטְוַח-הַפְּגִיעָה בְּכֻלָּנוּ
וְנוֹעָד לַהֲלֹם, בִּמְקוֹם יָד לְשָלוֹם, גַּם בְּטַף חַף מִפֶּשַע וְתָם)
וְאִם דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶבְּכָךְ הֵם פְּגִיעִים לִתְגוּבַת מַטָּחֵינוּ שֶלָּנוּ
שֶאֵין כָּל עֲרֻבָּה כִּי כִּבְנֵי-עֲרֻבָּה שֶוַּנְדָּאלִים יוֹרִים מִבֵּיתָם                  
לֹא תִפְגַּע אֵש נִפְצָם, גַם אִם לֹא בְּחֶפְצָם, בַּיָּקָר גַּם לְךָ וְגַם לָנוּ:
בִּילָדֶיךָ שֶלְּךָ שֶהַיָּד שֶשָּלְחָה בָּהֶם אֵש לֹא רָצְתָה בְּמוֹתָם.
 
זֶה אֵינֶנּוּ מַחְזִיר לְחַיִּים אַף אַחַת מִבְּנוֹתֶיךָ, זֶה עָוֶל שֶאֵין לוֹ
לֹא כִּפּוּר, לֹא נִחוּם, לֹא פִּצּוּי וְלֹא אֶפֶס קָצֵהוּ שֶל בְּדַל מְחִילָה
וַאֲפִלּוּ פְּגִיעַת לוֹחֲמֵינוּ מֵאֵש חַבְרֵיהֶם שֶהַלֵּב לֹא יִתֵּן לוֹ
לַיָּגוֹן עַל נָפְלָם לְהַגְלִיד לְעוֹלָם כִּי לַלֵּב אֵין תְּרוּפוֹת-הֲקָלָה
אֵין בּוֹ מָה שֶיָּשִיב אֶל בֵּיתְךָ הַפָּגוּעַ אֶת צְחוֹק יַלְדוּתָן שֶל בְּנוֹתֶיךָ
כְּפִי שֶאֵין בּוֹ כְּדֵי לְהָשִיב לְהוֹרֵי חֲלָלֵינוּ אֶת מָה שֶנִּגְדַּע,
אֲבָל כָּל עוֹד צִמְאוֹן-הַדָּמִים הָאָרוּר הַזֶּה לֹא יֵעָקֵר מִמּוֹשְלֶיךָ
שֶרִשְעָם הוּא אִיּוּם עַל כָּל שְבִיב דּוּ-קִיּוּם – אֵין שוּם אַנְטִי-טוֹקְסִין כְּנֶגְדָּהּ
שֶל מַכַּת הַטֵרוּף שֶל שִסּוּי וְחֵרוּף שֶתִּמְנַע מִיּוֹשְבֶיהָ שֶל עַזָּה
לַהֲפֹךְ שָם עֱנוּת שֶל עָרֵי-מִסְכֵּנוּת לְעָרֵי-מִסְכְּנוֹת (אַסְמֵי-בָּר)
וְלִרְאוֹת אֵיךְ חֲלוֹם שֶל אַחְוָה וְשָלוֹם נֶהֱפָךְ מֵאוּטוֹפְּיָה וּפְרָאזָה
לִמְצִיאוּת בָּהּ מוּמָר הַפִּגּוּר בְּקִדְמָה וְהַסְּלַאמְס בִּנְאוֹת-אוֹר בַּמִּדְבָּר.
 
וְכֵיוָן שֶנִּכָּר, עַז אָ-דִין הַיָּקָר, כִּי נֵחַנְתָּ בְּיֹשֶר וְאֹמֶץ
שֶרַבִּים בְּעַמְּךָ חֲסֵרִים אוֹתוֹ, אֹמֶץ לוֹמַר בְּקוֹל רָם וְגָלוּי
כִּי שִלְטוֹן הַחָאמָא"ס לֹא הֵיטִיב, רַק רָמַס אֶת כְּבוֹדָם שֶל אַחֶיךָ, לֹא קֹמֶץ
אֶלָּא שְלַל אֻמְלָלִים הָרוֹאִים וְכָלִים אֵיךְ שְלוֹמָם מִדַּרְדֵּר וְתָלוּי
בִּשְרִירוּת רוֹבֵיהֶם שֶל גְּדוֹלֵי אוֹיְבֵיהֶם הַמּוֹשְלִים בָּם בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ
וְעִקְּשוּת הָאֱוִיל לְעוֹלָם לֹא תוֹבִיל לִרְוָחָה מִדַּלּוּת וּמִדְּחָק 
מִי יִתֵּן וְיִרְבּוּ פְּקוּחֵי-עַיִן כְּמוֹתְךָ מוּל טֵרוֹר צְמָא-הַדָּם וְהָרֹעַ
וְרוֹפְאִים מִסּוּגְךָ יַעֲלוּ אֲרוּכָה לְפִצְעֵי יִשְמָעֵאל וְיִצְחָק.
_____
(*) איבּן סינא (1037-980) ואיבּן רֻשְד (1198-1126) – שני פילוסופים מוּסלמיים דגוּלים. ספר-הרפוּאה של הראשון, "הקאנון", נלמד באוניברסיטות אירופּה בּימי הבּיניים ובתחילת העת החדשה. מבּין כּתביו של השני נתפּרסמוּ בּעיקר פּירוּשיו לַפילוסופיה האריסטוֹטֶלית, שמלוּמדי ימי-הבּיניים ראוּ בּהם אוּרים ותוּמים לרוּח יוון הקלאסית.