מאת הסופר העל-זמני אלימלך שפירא
 אני אמנם קשיש וגר בצריף דל על גדת הירקון ומקושש מדי ערב ענפים יבשים לצלות עליהם דגים שאני שולה בירקון, אבל בזכות מערכת "חדשות בן עזר" והסופר-הפרדסן מר א. בן עזר יש לי בצריפי הדל מחשב נייד מקושר און-ליין לאינטרנט ולאי-מיילים וכמובן למערכת המכתב העיתי, ואותו אני מפעיל בעזרת פרימוס. צריך רק להיזהר שריח דגים מטוגנים ועסיס אבטיחים נפלחים לא ידבקו בו יותר מדי ויצמיגו אותו.
וכך, נער הייתי וגם זקנתי, אפילו במחשבים עכשיו כבר גם קצת הבנתי, אבל שטות כמו סכנת הסוס הטרויאני מעודי לא שמעתי. והנה עצותיי לציבור המשתמשים, הגונבים והנגנבים – אשר לבקשת ידידי מר א. בן עזר הנָה הגנבתי:
 
בעלים של חברה שמתעניינים במה שעושה המתחרה שלהם אולי יזכו אולי ביתרון לזמן קצר אבל לאורך זמן יפגרו ויפסידו את התחתונים היקרים שלהם כי במקום להתרכז בפיתוח עצמאי הם ישתו כוסות קפה רבות על ספקולציות עקרות.
 
בקושי מספיק הזמן לבעלים ולמפתחים בחברה רצינית להתגבר על ים החומר הגלוי, המדעי, המקצועי, הפירסומי, השיווקי, התקשורתי והאינטרנטי – כך שאין כל צורך לגנוב אותו באמצעות סוס טרויאני. הלא במקרים רבים ה"גנב" מביא להם את מה שממילא יכלו לקרוא בעיתון, לראות על המדף בחנות, לגלוש באינטרנט או לשער בשתי דקות של חשיבה הגיונית שכרוכה אמנם בהפעלת המוח ובהתנתקות מהמחשב הנייד, הנייח או הפורנו-שְׁפְּרַאץ.
 
חלק גדול מהרעש התקשורתי-המשטרתי (זוכרים את פרשת הלבנת ההון בסניף בנק לאומי?) נובע מכך שלמעשה אין כמעט שום חשיבות לגניבות הידע שביצע או לא ביצע הסוס הטרויאני, הן לא משפיעות על הבורסה, לא על חוסנה של הכלכלה והתעשייה, והן מעסיקות רק את שכבות הניהול הרבות והמיותרות, שמצויות גם במגזר הפרטי, אלה שבמקום להתרכז בפיתוח המוצרים שלהם מבזבזים כסף ובעיקר זמן – זמנם שלהם ושל אחרים, בטיסות מיותרות, בניפוח הוצאות, במשכורות ענק-עתק שאינן עומדות בשום יחס להישגיהם, בתנאי הפרישה המפליצים, בישיבות ממושכות ובטלפונים אין-סופיים של ספקולציות על האסטרטגיות והטקטיקות של ה"יריבים". אסטרטגיות בתחת! קומו תתחילו לעבוד ברצינות במפעל שלכם ותפסיקו להתעניין מה עושה המתחרה או מה הוא מרגל-כביכול אצלכם! לאנשים חרוצים ומוכשרים, השמיים הם הגבול! טפּחו מותגים ולא ריגולים!
 
נאדות נפוחי חשיבות עצמית – מי בכלל מתעניין במה שמצוי בכוננים הקשיחים שלכם? הלא חיים שלמים לא יספיקו לקרוא את כל תוכנם של עשרים כוננים קשיחים ביתיים ממוצעים, שלא לדבר על חברות עסקיות או בנקים בעלי מאות מחשבים ומיליארדי ספרוֹת ומילים, ואיפה השוטרים שיקראו כל זאת, ואיך יקראו? ואיך יכתבו ויהפכו לעדות קבילה את כל מה שיקראו במחשבים שהם סוחבים בידיהם מול המצלמות אל חדרי החקירות?
 
בני-אדם מהעשירון העליון, יש לכם זמן פנוי לקרוא מיליונים של מילים גנובות במחשב של המתחרה שלכם?! –  אז יותר טוב לכו קנו ספרים לא-גנובים וקראו אותם! – אלא מה, יותר קל לתחמן גניבות ממחשבכם רב-החשיבות או של מתחרכם מאשר לפתוח ספר טוב ולקרוא בו!? – אז אם לא מתחשק לכם להיגנב וגם לא לגנוב – בואו שבו איתי לצוד דגים על שפת הירקון בפרדס של מר א. בן עזר אולי תופיע לנגד לפנינו גם הדוגמנית הערבייה הערומה שחיכתה שנים רבות לצייר מר נ. גוטמן שיחזור מאירופה לצייר אותה ולא הצטננה ולא הפליצה כי אכלה תפוחי-זהב שמוטי בחורף ואבטיחים מָלָ"לִיִים בקיץ!
 
נ.ב.
מערכת "חדשות בן עזר" מעמידה קו פרסום חינם למפעלים ולמוסדות שהסוס הטרויאני לא חדר אליהם ואשר על כן חשים עצמם נחותים, חסרי חשיבות וסתומים כבתולות בטרם חוּרָרו.
רבותיי, אנחנו נחדיר אליכם באמצעות חָזוּק תורכי (יתד מחודדת בתחת שהזמנתי במיוחד מקושטא) – סוס טרויאני אמיתי, ונדווח עליו בהרחבה בתוספת נופך עיתונאי כדי שמניותיכם תעלינה בבורסה יחד עם חשיבותכם הנחדרת – ונספר לקהל כי על הסוס רכב ראש השומרים של המושבה אברהם שפירא, הוא שיח' איברהים מיכו, שהשנה נמלאות 40 למותו ו-135 להולדתו, ושהיה שותה כוסית קוניאק "הפטרון" של יקבי פרידמן כל בוקר, וכך הגיע לגיל 95 באינדקס של עד 120 קיצים של בּוּקְרָה פִיל מִישְׁמִיש.