"מֵיטַב הַשִּיר כְּזָבוֹ"
(עמנוּאל הרוֹמי, "מחבּרות עמנוּאל" ח 149)
 
מֵיטַב הַשִּיר אֵינוֹ כְּזָבוֹ,
הוּא אֲמִתּוֹ שֶאֵין מִפְלָט לָהּ
בֵּין הַתְּחִנּוֹת הַנִּכְזָבוֹת
מִן הַכְּזָבִים, לָתֵת מִקְלָט לָהּ
בְּצֵל רִשְתוֹת-הַהַסְוָאָה
שֶקְּלוֹן אָזְלַת יָדָן מֻפְשָל בָּהּ
בַּחֲרִירֵי הַהַשְוָאָה
בֵּין הַמָּשָל וְהַנִּמְשָל בָּהּ.
 
בֵּין הַוִּדּוּי וְהַבִּדּוּי,
בֵּין הַרְחָקַת-עֵדוּת לְצֹרֶךְ
גְּנֵבַת גְּבוּלוֹ שֶל הַפָּדוּי
מִן הַפְּגִיעוּת וּמִן הַמֹּרֶךְ
וּבֵין הַפַּחַד הָאוֹסֵף
אוֹתָהּ אֶל כָּל תַּחְפּוֹשֹוֹתֶיהָ
וְרַק שֶלֹּא לְהֵחָשֵֹף
אֶל הָרִשְעוּת וְחִטּוּטֶיהָ.
 
מֵיטַב הַשִּיר אֵינוֹ כְּזָבוֹ,
הוּא אֶגְרוֹפוֹ שֶל קְמוּץ-הַחֹפֶן
שֶתֹּם הַיֶּלֶד עֲזָבוֹ
וְהוּא אָנוּס לִרְשֹם בְּצֹפֶן
אֶת עֲקֻמּוֹת חֻמּוֹ הַמַּר
שֶל סֵיְסְמוֹגְרַף-הַלֵּב בְּתֶדֶר
שֶיִּשָּמֵר מִכָּל מִשְמָר
מִסֻּלַּם רִיכְטֶר שֶל הָעֵדֶר.  
                         
וּמִשּוּם כָּךְ הוּא מְזַיֵּף
אֶת דַּרְכּוֹנָיו כְּכָל מַבְרִיחַ
וְהוּא אֵינֶנּוּ מִתְעַיֵּף
לִטְמֹן מִתַּחַת כָּל אָרִיחַ
אֶת שַוְעוֹתָיו הַנִּצְבָּעוֹת
צִבְעֵי אִפּוּר מִכָּל שְפוֹפֶרֶת
אֲבָל טְבִיעַת הָאֶצְבָּעוֹת
תָּמִיד שֶלּוֹ הִיא,
אֵין אַחֶרֶת.