ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט, בימיו האחרונים בתפקיד, נדרש להתמודד עם קמפיין אישי חסר תקדים. בנושא הרגיש ביותר בשיח הציבורי היום, סוגיית גלעד שליט, מופעל על אולמרט לחץ כבד מנשוא, המכוון אליו אישית ומטיל עליו אחריות אישית לחייו ולגורלו של שליט. על פי הקמפיין, אולמרט שלח את שליט למשימה ועליו להחזיר אותו ממנה. כאילו אולמרט לקח באופן אישי חייל, הטיל עליו משימה אישית מסוכנת מעבר לקווי האויב, שנועדה לשרת מטרה אישית של אולמרט, ולאחר מכן פעל בשיטת "שגר ושכח".
חייו של שליט, תלויים, לכאורה, אך ורק בהחלטתו האישית של אולמרט. ביום בו אולמרט יסיים את תפקידו – אם שליט לא יחזור, אין לו עוד סיכוי להינצל. אולמרט יודע זאת, בידיו המפתח לשחרורו, והמפתח הוא רצונו – ירצה בשחרורו, שליט ישוחרר. לא ירצה – שליט לא ישוחרר. המסר העובר לאולמרט, הוא שאם שליט ישוחרר עד תום תפקידו, כל שגיאותיו, מחדליו ומעשי השחיתות שלו יסלחו לו. אם שליט לא ישוחרר עד תום תפקידו, על כך לא יסלח לו הציבור לעולם. גם המנהיג החזק ביותר, ואולמרט רחוק מלהיות כזה, יתקשה מאוד לעמוד בלחץ הזה, שהציבור הישראלי, ברובו המכריע, שותף לו.
הקמפיין הזה אינו ראוי ואינו הוגן. גלעד שליט נפל בשבי כחייל צה"ל, בפעילות מבצעית שבה נהרגו ונפצעו חיילים. היתה זאת פעילות מבצעית שגרתית. ראש הממשלה באותה תקופה היה אהוד אולמרט. אחריותו של אולמרט לשלומו של שליט, אינה קשורה כהוא זה לכך שהוא מילא את התפקיד באותה עת. ביום שבו נתניהו יכנס לתפקידו, אחריותו לשלומו של שליט, כמו לשלומו של כל חייל צה"ל, תהיה זהה לחלוטין לאחריותו של אולמרט. עיתוי פרישתו של אולמרט, אם כן, אינו רלוונטי כלל ועיקר. ההיפך הוא הנכון, אין סיכוי שהאויב יגמיש את עמדתו במצב שבו ראש הממשלה נמצא במיצר כזה, מול לחץ ציבורי כזה, התחום בזמן קצר כל כך. במצב כזה, עדיף לדחות את העסקה לאחרי סיום תפקידו.
הטענה הפופוליסטית על כך שהמדינה, הממשלה, ראש הממשלה אדישים לגורלו של שליט, מפקירים את שליט וכו', היא טענה שקרית. אין מדינה המגלה רגישות כה רבה לגורלו של חייל אחד כמו מדינת ישראל וכמו החברה הישראלית, והדבר כולל גם כל ראש ממשלה וגם את ראש הממשלה אולמרט. אולם כובד האחריות המוטל על כתפי ראש ממשלה, מחייב אותו לראייה רחבה יותר, לשיקולים רציונליים, כמו למשל המחיר הצפוי בחיי חיילים ואזרחים, שבניגוד לשליט איננו מכירים אותם בשמם ואיננו מכירים את משפחותיהם, אך דמם אינו סמוק פחות מדמו, והם עלולים להיהרג כתוצאה מן העסקה. עלינו להתייחס לעסקת שבויים בדיוק כמו לפעולה צבאית לשחרורו של שליט. נרצה מאוד בפעולה כזאת, אך לא בכל מחיר. אם שחרורו בפעולה צבאית יביא לנפילתם של עשרות חיילים, למשל, עדיף להימנע מן הפעולה. הוא הדין בעסקת חילופין.
השיח הציבורי בסוגיה הוא אמוציונלי לחלוטין. השאלות היחידות העולות בו, הן הרצון לשחרר את גלעד מצד אחד, והפגיעה במשפחות השכולות שיקיריהן נרצחו בידי המחבלים שישוחררו, מצד שני. אילו זאת היתה השאלה, ודאי שהשיקול המכריע היה הצלת חייו של החייל החי. אולם השאלה האמיתית היא, מה המשמעות הלאומית הכוללת של העסקה, מה המחיר העתידי בחיי אדם.
ראש הממשלה מבין היטב מה משמעות התכתיב של חמאס, ולכן הוא מסרב להיכנע לו, בצדק. האם הוא יצליח לעמוד בלחץ דעת הקהל? ספק רב.
אני רחוק מלהיות מחסידיו של אולמרט, אולם לנוכח הקמפיין הזה, אני רואה לנכון לחזק את ידיו.