ועל השפעת "אנשי סדום"

אתמול בערב הלכנו לס. וא. רשמתי מפי א. את הסיפור הבא: אני מכיר דון ג'ואן אחד אצלנו בעבודה והוא שאל אותי: "הבן שלכם רואה אתכם לפעמים ערומים?"

אמרתי: "כן, לפעמים אותי ולפעמים את ס. אך איננו משתדלים במיוחד, וגם לא מסתירים ממנו."

"זה לא טוב!" אמר הדון ג'ואן דנן, "כשהייתי ילד מזמזתי את השדיים של הסבתא שלי. והיו לה כאלה שדיים ענקיים! ומאז אני לא נרגע!"

ועוד סיפר כי לפני כחמש-שש שנים חלה בדלקת כליות, הוא חשב אז להגר מן הארץ, וביותו חולה קרא כמה ספרים, ביניהם את "אנשי סדום" [1968] שלי. והספר הזה, בין כמה אחרים, השפיע עליו להישאר בארץ. לפתע ראה שיש כאן עבר, ואנשים עם עבר, וכי לא כולם פליטים חסרי שורשים אשר באו לכאן רק לפני שניהם אחדות, לאחר השואה [כמוהו]."

היתה זו אחת המחמאות הממשיות הנדירות ששמעתי אי פעם על אחד מספריי.

[אהוד בן עזר: מתוך היומן, ספטמבר 1974]