בכל שחרית

יש טל לרועדים

ואור לאוהבים

ואבנים קרות ועשב פלא.

נתן יונתן, "בכל מקום"

לפני 12 שנים (24.1.97), בהיותי מזכיר ורכז תרבות של קיבוץ אורטל, הזמנתי את נתן יונתן לערב באורטל, בו יקרא משיריו, יספר על עצמו ועל שיריו.

 משהתקרב הערב, עלה רעיון – לשדרג אותו. לצרף גם שירה משיריו המולחנים. אירית ישראלי – בתו של שמעון ישראלי, מוסיקאית תושבת הגולן והמנהלת המוסיקלית של חבורת הזמר "קול ברמה", עבדה עם הרכב מתוך החבורה על מספר שירים, ושירים נוספים הושרו בציבור. נתן יונתן, עימו התייעצתי, בירך על השינוי ולא היה לו עניין להיות מעורב בבחירת השירים. "תבחרו מה שתבחרו ואני אשלב את השירים בערב."

וכך היה. הערב לא משך קהל רב, אך היה ערב תרבותי ברמה גבוהה ביותר, וכל המשתתפים בו נהנו מאוד. נתן יונתן היה מרתק, העיבודים של אירית לשירים היו יפים וכך גם שירת החבורה והשירה בציבור.

אחד השירים ששרנו, היה "דוגית נוסעת". כשסיימנו את השיר, נתן יונתן הפתיע אותנו. הוא סיפר שכתב שיר חדש, מעין שיר המשך ל"דוגית נוסעת", חמישים שנה אחרי. השיר טרם פורסם, והוא קורא אותו לראשונה אצלנו, באורטל. ההתרגשות, שלו ושלנו, היתה גדולה מאוד. השיר היה יפה מאוד ומרגש. ככל הידוע לי, עד היום השיר טרם פורסם, גם לא בספר החדש שיצא לאור למחרת מותו של נתן יונתן (אני פירסמתי אותו לאחר מותו של יונתן בעלון הקיבוץ).

ורדינה שנורמן מקיבוץ מרום גולן, אוהבת ספר ואוהבת זמר, חברת חבורת הזמר שהשתתפה בערב, ניגשה אל נתן אחרי הערב וביקשה ממנו את מילות השיר.

ואותה דוגית נוסעת / נתן יונתן

אותה דוגית עוד נוסעת וחוזרת אל קו-החוף

והילד, עגום-עיניים, אך הפעם עיניו בוכות.

לבקש מחילה רציתי, מבלי דעת ממי, על מה,

אבל הוא, מנער בעצב תלתליו, בשתיקה חכמה.

ונשאר בין חלום לקצף, כציור שדהה מזמן.

ואני שתמיד זריתי אנחתי בין חולות לים

אתפלל גם בגיא-צלמוות, כי הילד עודנו שם,

וכל-עוד הפעוט פוסע, כמו אז, על-החוף, דומם,

כל חיי נמלאים לפתע רחש-ים ושמחת-עולם

ופרושים עליהם עם ערב, השמים וכל צבאם.

מלחי-הדוגית ישנים, כבר, כמעט חמישים שנה.

אם יקיצו פתאום, כמו חוני, יגלו אותה תמונה:

הזרות, הפליאה, הנכר, בשביל זה כדאי להקיץ משינה?

אולי כן, כתמונה אילמת, אך זוכרת כל-מה שהיה.

שם ילבין המפרש באופק ותדאה אצולת-הים.

ואנחנו, לאן דאינו? מה טעינו, היכן ננחת?

מי יצרור את עפר רגלינו, בלכתנו מכאן לעד?

אל החוף, עד כיליון הנפש

 bon voyageבמועל יד

לדוגית הקטנה, לילד.

לשירים שנותרו לבד.

*

השבוע מלאו חמש שנים למותו של נתן יונתן.

השבוע מלאו שנתיים למותה של ורדינה. ביום חמישי נקרא על שמה את הספרייה האזורית של צפון הגולן, שהיא היתה המנהלת הראשונה שלה, ונתייחד עם זכרה בערב זמר.

מאמר זה מוקדש לזכרו של נתן יונתן ולזכרה של ורדינה.

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?

ב. גדעון לוי נרדם בשמירה

התמונות המבעיתות של אסון החילוץ בבקעה שודרו שוב ושוב. אסון נורא. כששמעתי שההרוג הינו פלשתינאי, כבר היה לי ברור מה אקרא למחרת ב"הארץ". למחרת פתחתי את העיתון, וחיפשתי את הכתבה של גדעון לוי, על חיילי יחידת החילוץ של חיל האוויר, שזרקו את הפצוע מהמטוס אחרי שהתברר להם שמדובר בערבי.

דיפדפתי בין כל דפי העיתון, ולא מצאתי את הכתבה. מה קרה לגדעון לוי? האם הוא התעייף? או שמא פשוט נרדם בשמירה?