בוויכוח בין החבר דן יהב לאהוד בן עזר, (גיליון 433) צודק כמובן יהב. בן עזר מאשים את החבר יהב שהוא כותב: "שטויות היסטוריות, לפיהן, למשל, ייסוד פתח-תקווה הוא תחילת תהליך ההתנחלות בגדה – שטויות שאמנם עולות בקנה אחד עם הגישה הפוליטית האנטי-ציונית והאנטי-ישראלית והפרו-פלסטינית של מתקרנפי עיתון "הארץ" ושל ה'היסטוריונים' החדשים, ואולי לכן גם נבחר מכתבו מר דן יהב להידפס בו."
מה לעשות, האמת ההיסטורית היא שאכן פתח תקווה היא התנחלות שקמה ב"גדה המערבית", ואפילו בן עזר מתגאה בראשונותה.
בראייה היסטורית שתי התנחלויות קבעו את דמות הציונות. האחת התנחלות בגדה המערבית ואילו השנייה התנחלות בגדה המזרחית. חגגנו זה עתה 100 שנים להתנחלות תל אביב שקמה במרכז הגדה המערבית, אולם באותה שנה קמה התנחלות לא פחות חשובה בגדה המזרחית (עבר הירדן) והיא התנחלות דגניה. האם נחגוג גם את יובל ה-100 להתנחלות בגדה המזרחית?
הוויכוח האמיתי בין החבר יהב לבן עזר הוא אחר. "החבר" (של הערבים) יהב, כממשיך המסורת של השנאה העצמית היהודית, לוחם בכל מאודו למען האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי. לדידו של החבר יהב, 13 מליון קמ"ר של שטחים כבושים, אינם מספיקים לערבים. הערבים זקוקים ליותר. החבר יהב לא יירגע עד שגם 5,900 קמ"ר של יהודה ושומרון יהיו תחת כיבוש ערבי ונקיים מיהודים.
 
שִׁעוּר בְּגֵיאוֹגְרַפְיָה (א)
 
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שׁוֹכֶנֶת מִשְּׁתֵּי גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן.
הָעִיר הָעִבְרִית הָרִאשׁוֹנָה, "תֵּל אָבִיב"
נוֹסְדָה בִּשְׁנַת 1909 שְׁנַת תָרְסַ"ט,
בְּמֶרְכָּז הַגָּדָה הַמַעֲרָבִית שֶׁל הַיַּרְדֵּן.
 
הַקְּבוּצָה הָרִאשׁוֹנָה בָּאָרֶץ, דְּגַנְיָה,
נוֹסְדָה בִּשְׁנַת 1909 שְׁנַת תָרְסַ"ט,
בַּגָּדָה הַמִזְרָחִית שֶׁל הַיַּרְדֵּן.
 
שְׁתֵּי גָּדוֹת לְיַרְדֵּן, זוֹ שֶׁלָּנוּ, זוֹ גַּם כֵּן,
שָׁרִים בְּיַחַד זָ'בּוֹטִינְסְקִי, בֵּן עָרַב וּבֵן נָצְרַת.
וְאִלּוּ זְרוּבָּבֶל גִלְעָד מְהַפָּלְמַ"ח מוֹסִיף:
"מִמְטוּלָה עַד הַנֶּגֶב מִן הַיָּם עַד הַמִּדְבָּר."
 
שְׁתֵּי גְּדוֹת לַיַּרְדֵּן, שְׁתֵיהֵן לְעַם יִשְׂרָאֵל,
אוֹמֵר בְּקֻרְאָן מֻחָמַד מְפִּי אֱלוֹהַיו אָלָלה.(*)
 
(*) סורה 7 פסוק 132
 
 
שִׁעוּר בְּגֵיאוֹגְרַפְיָה (ב)
 
הַשְּׁטַחִים הַכְּבוּשִׁים ע"י הָאִימְפֶּרְיָאלִיזְם
וְהַקוֹלוֹנְיָאלִיזְם הַעֲרָבִי:
22 מְדִינוֹת-דִיקְטָטוּרוֹת.
(מְלוּכָנִיּוֹת, נְשִׂיאוּתִיוֹת, פָשִׁיסְטִיוֹת)
סַהַ"כּ:  13,350,256 קמ"ר,
יוֹתֵר מִכָּל יַבֶּשֶׁת אֵירוֹפָּה,
שֶׁשִּׁטְּחָה רַק 10,600,000 קמ"ר.
הַכִּיבּוּשִׁים הָיוּ גְּדוֹלִים יוֹתֵר.
רַק הצָרְפַתים, הסְפָרַדים, הפּוֹרְטוּגזים,
הָאִיטַלְקִים, הַמַּלְטֵזִים, הָאָרְמֶנִים, הָגֶיאוֹרְגִים,
הִצְלִּיחוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵעֹל הַכִּבּוּשׁ הָעֲרָבִי,
וְהגִּזְעָנוּת המוּסְלְמִית,
וּלְפָרֵק אֶת כָּל הַהִתְנַחֲלוּיוֹת הַעֲרָבִיוֹת.
(הַפְּרָסִים גַּם כֵּן חֶלְקִית הִצְלִּיחוּ)
מִי לֹא הִצְלִּיחַ?
לֹא הִצְלִּיחוּ הַמִצְרִים-הַאֶגִיפְּטִים,
הָבֶּרְבֶּרִים, הַכּוּרְדִים, הָאַשׁוּרִים,
הַשְּׁחוֹרִים בִּדְרוֹם סוּדָן, הַיְּהוּדִים.
 
שִׁטְחֵי יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן שְׁנִכְבְּשׁוּ עַל יְדֵי
יִשְׂרָאֵל בְּ-1967 : 5,900 קמ"ר.
 
הָלְאָה הַכִּבּוּשׁ הָעֲרָבִי!
 
 
נעמן כהן: כן לדבר עם החמאס בוועידת דרבן
שלמה אבינרי מציג את המצע האנטישמי של החמאס ומציע בצדק שיש לדבר עליו עם החמאס. ("כן לדבר עם החמאס", "הארץ" 6.4.09) אבל למרבית התמיהה אבינרי השמיט את הסעיף החשוב ביותר באמנה. החמאס העז לעשות מה שהיטלר לא העז. סעיף 7 באמנה תובע מפורשות בריש גלי את השמדת היהודים. בסעיף נמצא ציטוט מדברי מוחמד התובע את השמדת היהודים כתנאי ליום הדין ולבוא הגאולה. ודוק, החמאס אינו תובע רק את חיסול מדינת ישראל, אלא תובע את חיסול היהודים כולם.
ישראל עושה טעות גדולה מהחרמתה את ועידת דרבן. על ישראל להתייצב בועידה ולהציג הצעת החלטה: "ועידת דרבן קובעת שדברי מוחמד הקוראים להשמדת היהודים בסעיף 7 באמנת 'החמאס' הינם דברי גזענות שהועידה מוקיעה."
אפילו 57 המדינות המוסלמיות יתקשו להצביע נגד. בכל מקרה הצעה זו תסיט את הדיון אל מקורות הגזענות בזמננו – הגזענות המוסלמית.