מוּגש כּשי צנוּע לחג המימוּנה (*) לכל יוצאי מרוקו בּישֹראל
שאירוּע היסטורי אותנטי זה השאוּב מתולדות אבותיהם
צריך היה להיהפך לנכס-צאן-בּרזל בּמערכת החינוּך וּבתקשורת שלנוּ
לוּא היינוּ יותר עֵרִים למורשת עדותינוּ
וּפחות שטוּפים בּתִפלוּתן של סידרות הרַעַליטי בַּתְּפֵלוויזיה
 
אֶצְלֵנוּ בְּפֶז, בַּמֵּאָה הַי"ט, הָיְתָה בַּת אַחַת, לַאלָה סוּלִיכָּה
שֶלֹּא נִתְרַצְּתָה לְהָמִיר אֶת דָּתָהּ, דַּת מֹשֶה בֶּן-עַמְרָם, לָאִיסְלָאם,
וּכְמוֹ שֶעָבְרָה בִּרְחוֹבָהּ שֶל עִירָהּ בְּיָפְיָהּ הַמַּטְרִיף הִיא הִדְלִיקָה
לִבּוֹ שֶל אָצִיל מוּסְלְמִי מִטַּנְזֶ'ר שֶנִּדְחָה עַל יָדָה – וְנִכְלַם.
 
מַה לֹּא עָשָֹה שָם אוֹתוֹ פָּאסָאזֶ'ר מִטַּנְזֶ'ר לְשַחֵר אֶת פָּנֶיהָ,
פְּנֵי הַנָאוָה הַזֹּאת, בִּינְת אֶל יָאהוּד, שֶשָּבְרָה אֶת לִבּוֹ לִרְסִיסִים?
שָלַח לָהּ שְֹמָלוֹת מַרְהִיבוֹת כְּעוֹרָהּ וְאִגְּרוֹת לוֹהֲטוֹת כְּעֵינֶיהָ
וּזְהַב מָרָקֶש וּבָשְֹמֵי קַזַבְּלַנְקָה לִיפִי צְחוֹר גֵּוָהּ הַמַּקְסִים.
 
לַאלָה סוּלִיכָּה, יַלְדָּה שֶהִדְלִיקָה בְּאֵש אֶת לִבּוֹת כָּל רוֹאֶיהָ,
מַיִם רַבִּים שוּב אֵינָם מְכַבִּים אֶת זִכְרֵךְ הַזּוֹהֵר כְּכוֹכָב.
אַנַא בַּחִיבְּכִּי (אֲנִי אֹהֲבֵךְ), אֲבָל רַק אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ
אֵיךְ יָפְיֵךְ, אֻמְלָלָה,
לָךְ הָפַךְ לִקְלָלָה
בְּעוֹלָם הָרוֹמֵס אֶת פְּרָחָיו.
  
וְלַאלָה סוּלִיכָּה שָמְעָה וְהִסְמִיקָה אַךְ לֹא נֶעֶנְתָּה לַטַּנְגֶּ'רִי,
"שְֹמָלוֹת מַחְלִיפִים אֲבָל לֹא דַת אָבוֹת," לָחֲשָה בְּקוֹל רַךְ וְרָעוּד.   
רָאָה הַטַּנְגֶּ'רִי כִּי זֹאת, בַּת הַמֶּרִי, גֵּאָה וְהוֹלֶכֶת בַּקֶּרִי,
הוֹצִיא דִבָּתָהּ כִּי הֵמִירָה דָתָהּ לָאִיסְלָאם אַךְ חָזְרָה לַיָּאהוּד.
 
כָּל זֶה כָּזָב הָיָה אַךְ לַכָּזָב אֵין רַגְלַיִם אַךְ יָד דַּוְקָא יֵש לוֹ,
יַד הַקִּנְאָה מְלַבַּת-הַשִֹּנְאָה הַנִּלְוֵית אֶל הַיֹּפִי כְּצֵּל.
פָּנָה הַשֹּוּלְטָן, מוּלַאי עַבְּד אֶל-רַחְמָאן, אֶל רַבָּהּ שֶל הָעִיר וְלִחֵש לוֹ:
"תַצְהִיר הָעַלְמָה כִּי קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ אֶת דַּת אַלְלַהּ –  וְכָךְ תִּנָּצֵל."
                                                          
לַאלָה סוּלִיכָּה, יַלְדָּה שֶהִדְלִיקָה בְּאֵש אֶת לִבּוֹת כָּל רוֹאֶיהָ,
מַיִם רַבִּים שוּב אֵינָם מְכַבִּים אֶת זִכְרֵךְ הַזּוֹהֵר כְּכוֹכָב.
אַנַא בַּחִיבְּכִּי (אֲנִי אֹהֲבֵךְ), אֲבָל רַק אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ
אֵיךְ יָפְיֵךְ, אֻמְלָלָה,
לָךְ הָפַךְ לִקְלָלָה
בְּעוֹלָם הָרוֹמֵס אֶת פְּרָחָיו.
 
אַךְ לַאלָה סוּלִיכָּה שֶכְּלָל לֹא הִרְחִיקָה מִדַּת אֲבוֹתֶיהָ אַף פַּעַם
סֵרְבָה לוֹמַר שֶקֶר וְלוּא גַם תּוּצָא לַהוֹרֵג בְּרֹב-עָם בַּכִּכָּר
וְאַף כְּשֶגָּזַר חֹק-הַדָּת הָאַכְזָר שֶנִּחַת עַל רֹאשָהּ כִּנְחוֹת רַעַם
כִּי יֵש לְעָנְשָהּ וְלִכְרוֹת אֶת רֹאשָהּ לֹא נֵאוֹתָה לִכְפּוֹר בָּעִקָּר.
 
מַה לֹֹּא עָשֹוּ יְהוּדֶיהָ שֶל פֶז לְהַצִּיל אֶת נַפְשָהּ שֶל סוּלִיכָּה
לוּא גַם בִּמְחִיר הוֹדָיָה בִּבְדָיָה וּבְשֶקֶר שֶכְּלָל לֹא הָיָה?
אַךְ גַּם כְּשֶחֵרֵף מַבָּטָהּ הַשֹּוֹרֵף אֶת סַכִּין הָעוֹרֵף עוֹד הִסְפִּיקָה
יַלְדָּה בַּת חֲמֵש-עֶשְֹרֵה זֹאת לְהַדְהִים אֶת כֻּלָּם בְּיָפְיָהּ וְאָפְיָהּ.  
                                  
לַאלָה סוּלִיכָּה, יַלְדָּה שֶהִדְלִיקָה בְּאֵש אֶת לִבּוֹת כָּל רוֹאֶיהָ,
מַיִם רַבִּים שוּב אֵינָם מְכַבִּים אֶת זִכְרֵךְ הַזּוֹהֵר כְּכוֹכָב.
אַנַא בַּחִיבְּכִּי (אֲנִי אֹהֲבֵךְ), אֲבָל רַק אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ
אֵיךְ יָפְיֵךְ, אֻמְלָלָה,
לָךְ הָפַךְ לִקְלָלָה
בְּעוֹלָם הָרוֹמֵס אֶת פְּרָחָיו.
         
(*) מקור השֵם אינו בּרוּר: "מִימוּנָה" כּשיבּוּש המילה "אֱמוּנָה"? כּאיזכּוּר שם ר' משה בּן-מַימוֹן (הרמבּ"ם)? מכּל מקום, חגיגה עממית זו נחגגת בּליל מוצאי חג הפּסח ("לַיְל אַל-מִימוּן") ולמחרתו, בּאכילת מאכלי חלב, בּזימרה וּבמחולות וּבבִרכּת "תִּרְבְּחוּ וְתִסְעֲדוּ!" ("תַרְוִיחוּ וּתְאֻשְּרוּ!")