בתקופת נעוריי, היתה אופנה מקובלת מאוד בקרב הבנות, לתלות בחדריהן דף דמוי קלף, ועליו שיר או הגיג. היו כמה טקסטים פופולאריים במיוחד, אבל הפופולארי ביותר, ללא ספק, היה שירו של נתן יונתן "כמו בלדה".
 
אִם זֵר קוֹצִים כּוֹאֵב
זֶה מַה שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת,
אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר
וְשָׁם אֶלְמַד לִכְאֹב.
וְאִם שִׁירִים אָהַבְתְּ,
רַק שֶׁכְּתוּבִים בָּאֶבֶן –
בֵּין הַכֵּפִים אָגוּר
וּבַסְּלָעִים אֶכְתֹּב.
 
וְאָז, כְּשֶׁנִּתְכַּסֶּה
עִם הַחוֹלוֹת בַּחֹשֶׁךְ
וְסֵפֶר הַדְּבָרִים
בַּחֹשֶׁךְ יִתְכַּסֶּה,
תַּגִּידִי לִי מִלִּים
יָפוֹת מִבְּכִי וָאֹשֶׁר;
הוּא כַּנִּרְאֶה אָהַב
אוֹתִי, הָאִישׁ הַזֶּה.
 
אין הפופולאריות של השיר צריכה להפתיע. שיר אהבה מקסים; שיר של אהבה ללא גבול, של מסירות ללא גבול. האוהב יודע מה אוהבת אהובתו ומוכן לעשות הכול למענה. הוא יילך אל המידבר וילמד לכאוב, אם מה שהיא אוהבת הוא זר קוצים כואב. אם מה שהיא אוהבת הוא שירים הכתובים באבן, הוא יעזוב את הציוויליזציה, יישב בין הכפים ויכתוב על אבן, בסלעים. במסירותו, הוא יוכיח את אהבתו העזה, עד שאהובתו תשתכנע... " הוּא כַּנִּרְאֶה אָהַב אוֹתִי."
"אהב"?! בלשון עבר?! למה?
ומה פירוש "נִתְכַּסֶּה עִם הַחוֹלוֹת"?
שאלות המפנות אותי לחפש פירוש אחר לשיר.
האסוסיאציה ל"נִתְכַּסֶּה עִם הַחוֹלוֹת" היא לקבורה, מה שמסביר את האמירה בלשון עבר "אהב".
דומני, שכדי להבין את השיר, ראוי להעמיק בביוגרפיה של נתן יונתן ובשיריו האחרים.
נתן יונתן לחם במלחמת העצמאות וראה במות טובי חבריו. את השיר "אל הנירים האפורים" הוא כתב אחרי מלחמת העצמאות: "סִפַּרְתִּי לָהּ עַל חַיָּלִים אֲשֶׁר הָלְכוּ לַמִּלְחָמָה / וְעַל אֶחָד אֲשֶׁר נָפַל קָרוֹב קָרוֹב לָאֲדָמָה / סִפַּרְתִּי לָהּ עַל יְדִידִי עַל הַיָּקָר מִכָּל רֵעַי / אֲשֶׁר נָפַל בִּשְׂדֵה הַקְּרָב וְלֹא יָשׁוּב לָעַד אֵלַי."
מאז, כל חייו, כחיי כל בני דורו, התנהלו בצל המלחמה, בין המלחמות, כלוחמים שאיבדו את חבריהם ואחר-כך כהורים שבניהם הלכו למלחמה, ואחר-כך כסבים שנכדיהם הלכו למלחמה. כל חייהם התנהלו בצל המלחמה על הארץ, המלחמה על קיום המדינה, המלחמה העוברת מדור לדור וגם היום סופה אינו נראה באופק.
רבים משיריו של נתן יונתן עוסקים במוות במלחמה. רבים משיריו עוסקים בארץ, באהבת הארץ, באהבת הארץ התובעת מאיתנו את המחיר הכואב ביותר. "אֶרֶץ שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ הִיא אוֹכֶלֶת / וְזָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וּתְכֵלֶת / לִפְעָמִים גַּם הִיא עַצְמָה גוֹזֶלֶת / אֶת כִּבְשַׂת הָרָשׁ // אֶרֶץ שֶׁמָּתְקוּ לָהּ רְגָבֶיהָ / וּמְלוּחִים כַּבֶּכִי כָּל חוֹפֶיהָ / שֶׁנָּתְנוּ לָהּ אוֹהֲבֶיהָ / כָּל אֲשֶׁר יָכְלוּ לָתֵת" ("שיר ארץ").
בספרו "שירים על אדמה ומים" (שזכיתי, ויש לי אותו עם הקדשה אישית בכתב ידו של נתן יונתן, מערב עם המשורר באורטל ב-24.1.97), השער הראשון נקרא "מילים על אדמה", ובו מספר שירים, חלקם פונים בגוף שני אל האדמה, במעין שיחה עימה.
השיר "מילים על אהבה" הוא בן 22 שורות, כל שורה בת שלוש מילים, לפי סדר הא"ב. ניתן להבחין בדיסוננס בין האהבה לארץ לבין הצער, הכאב, הכעס. ראוי להתעכב ולהעמיק בכל מילה בשיר, המלא בסימבולים, ובזיקה בין המילים בכל שורה, אך לא ארחיב, אלא אסתפק בהצגת השיר (שבעיניי הוא אחד המקסימים בשיריו של יונתן):
"אוֹנֵךְ אַלּוֹנֵךְ אֲבָנַיִךְ / בְּשָׂרֵךְ בְּאֵרֵךְ בְּגִידוֹתַיִךְ / גָּלוּתֵךְ גְּאֻלָּתֵךְ גְּבוּלוֹתַיִךְ / דָּמֵךְ דִּמְעָתֵךְ דִּמְדּוּמַיִךְ / הֵיכָלֵךְ הֵד-קוֹלֵךְ הֲרָרַיִךְ / וָדִיּוֹת-תּוּגָתֵךְ וִדּוּיַיִךְ. / חִנֵּךְ חֲרוֹנֵךְ חֲלוֹמַיִךְ / טֻמְאָתֵךְ טָהֳרֵךְ טְלָלַיִךְ / יָמֵךְ יוֹמְיוֹמֵךְ יְתוֹמַיִךְ / כְּאֵבֵךְ כְּלִמָּתֵךְ כְּלוּלוֹתַיִךְ / לַחְמֵךְ לַעֲנֵךְ לֵילוֹתַיִךְ / מַלְכוּתֵךְ מִנְחָתֵךְ מוֹעֲדַיִךְ / סוֹדֵךְ סִרְפָּדֵך סִגּוּפַיִךְ / עֲפָרֵךְ עֶרְיָתֵךְ עֳפָרַיִךְ / פִּרְאוּתֵךְ פְּרִיחָתֵךְ פַּעֲמוֹנַיִךְ / צִלֵּךְ צֶאֱלֵךְ צִלְצוּלַיִךְ / קָמָתֵךְ קוֹמָתֵךְ קִנְאוֹתַיִךְ / רִישֵׁךְ רִשְׁעָתֵךְ רַחֲמַיִךְ / שְׁבוּתֵךְ שְׁבוּעָתֵךְ שִׁלּוּמַיִךְ / תִּפְאַרְתֵּךְ תֻּמָּתֵךְ תְּהוֹמַיִךְ".
אל האלונים, שבפתח השיר, עוד נגיע.
שיר אחר על אדמת הארץ, שעשוי להוות סימן דרך במסע בעקבות "כמו בלדה" הוא "מצבה":
"בְּבֵית הֶעָלְמִין הַיָּשָׁן רָאִיתִי אֶבֶן / מַצֵּבָה: שֵׁם הָאִכָּר. הָאֵם. וְשֵׁם הָאָב / עָלָה בְּתַרְמִילוֹ וּבְמַקְּלוֹ לְאֶרֶץ / אֲבוֹתָיו בִּשְׁנַת-תַּרְנָ"ו. / בָּא לְחוֹנֵן אֶת עֲפָרָה. / חָרַשׁ, זָרַע, קָצַר בְּרֹן / עַד שֶׁכָּרַע וָמֵת וְשָׁב לַעֲפָרוֹ / וְהַסּוֹפְדִים בָּכוּ אַחֲרָיו / בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן. // עַכְשָׁו כְּבָר עֲפָרָהּ חוֹנֵן אוֹתוֹ / וְאֵיזוֹ רוּחַ לִפְעָמִית / מִן הַדָּרוֹם / אֶת עֲפָרוֹ חוֹנֶנֶת."
תרנ"ו היא 1896. אותו איכר שעלה לחונן את עפר הארץ "עַד שֶׁכָּרַע וָמֵת וְשָׁב לַעֲפָרוֹ," החל את המסע האינסופי, הסיפור על אהבה ומוות, בינינו לבין ארץ-ישראל. ומהי אותה הרוח הלפעמית שבאה עכשיו מן הדרום וחוננת את עפרו? האם יש קשר בינה לבין חולות המדבר בהן נתכסה, ב"כמו בלדה"?
ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים, נפל בנו של נתן יונתן, ליאור, מפקד מחלקת טנקים, בגיזרה הצפונית של תעלת סואץ. שירים רבים כתב נתן לזכר בנו.
"רוּחַ נוֹרָאָה נָשְׁבָה בַּשַּׁבָּת הַהִיא וְעַנְנֵי / חוֹל כִּסּוּ אֶת הַשָּׁמַיִם. בָּאֲוִיר הִתְעַרְבְּלוּ / בְּשׁוֹרוֹת עֲשֵׁנוֹת שֶׁל מִלְחָמָה וּבַשָּׁעָה הָרְבִיעִית / בִּהְיוֹת הַחֹשֶׁךְ עַל הָאָרֶץ צָעַק בִּי הַלֵּב צַעֲקַת- / אֵימִים כְּאִלּוּ מַטַּח-אֵשׁ בֶּחָזֶה וְהַיּוֹם אֲנִי יוֹדֵעַ / שֶׁאוֹתוֹ רֶגַע רָעֲמָה הָאֵשׁ וְהַנַּעַר נָפַל שׁוֹתֵת דָּם / עַל סִפּוּן הַטַּנְק שֶׁלּוֹ וּשְׁעוֹנוֹ עָמַד מִלֶּכֶת. / הַשָּׁעָה הָיְתָה וְתִשָּׁאֵר לְעוֹלָמִים שִׁשָּׁה בְּאוֹקְטוֹבֶּר / אַרְבַּע וְעֶשֶׂר דַּקּוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם. מֵאָז גַּם בִּשְׁעוֹן / הַמַּתֶּכֶת שֶׁלִּי קָפָא הַזְּמָן. יָפְיוֹ, עַצְבוּתוֹ, עֲלוּמָיו / שִׁיר-הַשִּׁירִים שֶׁלִּי, גַּאֲוַת חַיַּי / וּכְלִמָּתָם" ("שישה באוקטובר 1973").
ובשיר "תמיד אוקטובר":
"תָּמִיד אוֹקְטוֹבֶּר, שְׁתִיקַת קוֹצִים וַאֲנָשִׁים / וְאֵימַת הַלַּיְלָה הַשִּׁשִׁי / כְּשֶׁהִשְׁתַּתֵּק הַשָּׁעוֹן וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת / וְהַלֵּב חָדַל וְהַטַּל אָכַל אֶת הַבַּרְזֶל / וְהַבַּרְזֶל אָכַל אֶת הַדָּם / וְהָאַלְחוּט חָתַם מִלִּים אַחֲרוֹנוֹת בְּקוֹל צָרוּד / פּוֹתֵחַ בְּאֵשׁ / וְאַחֲרֵי הָאֵשׁ רַעַשׁ וְאַחֲרֵי הָרַעַשׁ קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה וְחוֹל / וּמֵאָז מְחַכִּים בַּחֲגוֹר מָלֵא בְּחַלּוֹן-קַיִץ אַחֵר / וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁשּׁוֹכֵחַ אוֹתָם אַחֲרֵי הַקָּצִיר / וְאוֹקְטוֹבֶּר שֶׁזּוֹכֵר".
ושוב, החולות. ושוב, הקוצים. והאנשים.
והאלונים. אמנון, חבר של ליאור, נפל אף הוא במלחמה. לזכרם כתב נתן יונתן את השיר "שני אלונים":
"פַּעַם עַל גְּדוֹת הַוָּאדִי / שְׁנֵי אַלּוֹנִים בַּסֶּלַע / שְׁנֵי אַלּוֹנִים יָדַעְתִּי / שָׁם בְּמוֹרַד הַוָּאדִי. // אֶת הָאֶחָד הָרַעַם / פַּעַם הִכָּה צַמֶּרֶת / גֶּזַע אָחִיו קָרוּעַ / בָּאוּ בּוֹ אֵשׁ וְרוּחַ // קַיִץ שִׁלַּח שִׁנַּיִם / מֵי-הַגְּשָׁמִים הוֹלְכִים הֵם / עוֹד הֵם עוֹמְדִים הַשְּׁנַיִם, / שְׁנֵי אַלּוֹנִים אַחִים הֵם. // תַּם הַסִּפּוּר אֵינֶנּוּ. / מִי כָּאַלּוֹן יִתְּנֵנוּ. / שְׁנֵי אַלּוֹנִים יָדַעְתִּי / שָׁם בְּמוֹרַד הַוָּאדִי."
מעקב אחרי הביוגרפיה של המשורר והעמקה בשיריו (שרק קמצוץ שבקמצוץ מהם הבאתי כאן) מבארת לנו את משמעות השיר "כמו בלדה". מדובר בשיר אהבה למולדת. נתן יונתן מספר בשיר על אהבת בנו, ליאור, לארץ.
באהבתו הוא הלך למידבר, ושם למד לכאוב. באהבתו הוא גר בכֵּפים וכתב בסלע. הוא אהב את הארץ כדי לחיות בה ולמענה, אך הוא היה נכון למות למענה. וכאשר הוא התכסה עם החולות בחושך, הוא הוכיח לארץ, אותה "ארץ שיושביה היא אוכלת," את אהבתו. "הוא כנראה אהב אותי, האיש הזה."
בדיוק שנה לאחר המלחמה יצא לאור ספרו של נתן יונתן "שירים". השער הראשון בספר נקרא "ליאור". בעמודו הראשון, תמונה של ליאור. "לזכרו האמיץ והיפה של ליאור, לעילוי נשמתו הטהורה, מוקדש ספר השירים," כתב נתן יונתן.
השיר הראשון בספר הוא "כמו בלדה".
לפני שבועות אחדים מלאו חמש שנים למותו של נתן יונתן.