אהוד היקר, 

קראתי בעניין רב את דבריו של משה ברק ("כאילו ארה"ב הייתה קולטת 900 מיליוני אנשים.." – "חדשות בן עזר" 438), וכן ההערה שלך בעקבותיה. קושט דברי אמת – איזו מדינה אחרת התמודדה עם אתגר אדיר כזה לקלוט מאות אלפי פליטים מאירופה ומארצות האיסלם –וכל זאת לאחר מלחמת קיום עקובה מדם ודלדול משאבים משווע? משפחתי שוכנה באוהל במעברה בבאר-שבע, לאחר זמן קיבלנו צריפון, ולאחר שנים שיכון, בלי מרצפות, בלי תקרה (ראו את הרעפים!) – בלי מים ובלי חשמל, והיינו מאושרים שאנחנו בארץ שלנו, שיש לנו צבא שלנו שמגן עלינו שלא נהיה שוב טרף לאומות העולם הרצחניות.

אינני יכול להבין באיזה אופן אני עשקתי את אחיי המזרחיים, שמגיע לי כי יקראו לי "אשכנאצי"? לא ברור לי מקורה של השנאה המבהילה שגרמה להם לכתוב על קירות "הבימה" – "אשכנזים לבוכנוואלד"?

שלמה צדוק, בן החסות של השר אוזן, הצהיר בזמנו מעל דפי העיתון שאם האשכנזים לא יבינו (מה?), הוא ייצא לרחוב עם רובה ויירה בהם. פניתי למספר אנשי רוח יוצאי ארצות האיסלם והתחננתי שיביעו דעה כנגד כל הגל העכור הזה שאיננו פוסק גם כאשר "המקופחים" נהנים מקופת הציבור ומלסטמים אותה – ואיש מהם לא היה מוכן לעשות כן (להוציא את אלי עמיר, שהגיב בצורה נאצלה, אלא שאז טרם היה במעמד של סופר ואיש רוח כמו היום).

בעקבות כך כתבתי את ספרי "עסקני הקיפוח – שיח של הסתה וגזענות" (ירון גולן 2000), שם פירטתי את מעלליהם ו"פניניהם" של "המקופחים".

בעקבות פרסום הספר דרשו חברי הכנסת של ש"ס לפטר אותי, ועברתי תלאות קשות ורעות. 

שלך,

משה גרנות