[בעקבות שיר ברכה שנכתב במלאת לו שבעים. התוספות בכחול הן לאחר מותו]
 
בְּגִיל שִׁבְעִים ושתיים היה אֶפְשָׁר גַּם קְצָת לָנוּחַ
וְלֹא לַחֲרֹש שָׁמַיִם בִּמְטוֹסֵי סִילוֹן
בַּבֹּקֶר בַּגִּנָּה לִשְׁאֹף קְצָת רוּחַ
עֻגַּת שְׁמָרִים טְרִיָּה עִם קוֹטֶג', וְלַחֲלֹם
 
בְּגִיל שִׁבְעִים ושתיים היה מֻתָּר לך לְהִסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה
יוֹבֵל שָׁנִים עַל גַּלְגַּלִּים לְלֹא וִתּוּר
וּלְלֹא חֲשָׁשׁ וּרְתִיעָה מִכָּל-רַע
אֶלָּא תִּפְקוּד מָלֵא וְעַד קַצְוֵי עוֹלָם לָתוּר
 
בְּגִיל שִׁבְעִים ושתיים היה אֶפְשָׁר לך כְּבָר קְצָת לָשֶׁבֶת...
וְלֹא לָרוּץ כָּל בֹּקֶר לַמִּשְׂרָד
אֶפְשָׁר היה לְהִסְתַּפֵּק בְּמִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת
וְאֶת הַחֲשִׁיבוּת וְהַכָּבוֹד לָשִׂים בַּצַּד
 
בְּגִיל שִׁבְעִים ושתיים מֻתָּר היה לְךָ לִהְיוֹת זָקֵן
אֲפִלּוּ לְנַמְנֵם קְצָת בְּלִי קִנְטוּר וְחִלּוּפֵי בְּדִיחוֹת
אֶפְשָׁר גַּם קְצָת פָּחוֹת דַּבֵּר בַּטֶּלֶפוֹן, וּמַה שֶׁכֵּן
גַּם לֹא לִרְדֹּף אַחַר הַהַצְלָחוֹת
 
היה אֶפְשָׁר לְהִשָּׁאֵר קָרוֹב לַפִּנּוּקִים אֲשֶׁר בַּצַּלָּחוֹת
לִהְיוֹת רָשׁוּם בַּגִּינֶס הַפְּרָטִי שֶׁל אֲרִיכוּת יָמִים
בְּעַצְמְךָ סִפַּרְתָּ כִּי בְּסִין אֵין לַאֲנָשִׁים כָּמוֹךָ הֲנָחוֹת
זוֹרְקִים אוֹתָם לָאֲנָחוֹת כְּשֶׁהֵם עוֹדָם קְטַנִּים
 
וְאִם בְּסִין רָאוּ אוֹתְךָ כְּמִי שֶׁבָּא מִן הַיָּרֵחַ
וּנְשָׂאוּךָ בְּמוֹטוֹת וְלֹא בִּשְׁנַיִם אֶלָּא עֲשָׁרָה
בִּכְפַר שְׁמַרְיָהוּ אֵין אַתָּה חַי-זָר אֶלָּא הַמְּאָרֵחַ
אֲבָל תָּמִיד אַתָּה שֶׁלָּנוּ, הָאֲרִי בַּחֲבוּרָה.
 
ליל מנוחות שמחה יקר
כת מלאכי עליון לנוחך ירונו
היית לנו ידיד, חבר, גיבור ואיש המעלה
 
15.6.07 / 28.4.09
 
בעת שירותו הצבאי, באימון באש חיה, נפצע שמחה לוסטיג (1937-2009) בגבו ומאז, יותר מחמישים שנה, היה מרותק לכיסא-גלגלים. בכוח אישיותו החזקה, והאופטימיות הטבועה בו – הוא לא נכנע למיגבלותיו. היה יהלומן מצליח שגם מילא תפקידים חשובים במוסדות של בורסת היהלומים בארץ ובעולם. נשא אישה והקים משפחה לתפארת. היה מוקף קבוצה של חברים נאמנים מנוער שליווהו כל חייו, גם בשירותו הצבאי ובפציעתו. טייל ברחבי העולם, תרם רבות מכספו לאירגונים חברתיים התנדבותיים; ויצר סביבו חבורה מגוונת של ידידים, מכרים ובני-משפחה, שהיו סרים דרך-קבע לבקר אצלו מדי סופשבוע בכפר שמריהו, ליד הבריכה הפרטית שבה היה שוחה שנים רבות כדי לשמור על כושרו הגופני. הוא היה תמיד מרכז חברתי, יוזם מסיבות, דומיננטי, שופע הומור, אוהב רכילות, דואג לחברים, מעולם לא מתאונן ולא מר-נפש, מלָווה משברים קשים של אחרים והוא עצמו כצוק סלע איתן על כיסא גלגליו וכך עד סוף ימיו, כאשר נפטר בביתו בחטף, ב"מיתת נשיקה", לאחר שחלה בדלקת ריאות קשה. עם מותו נסתיימה כאילו תקופה אצל רוב האנשים שהכירו אותו והיו עימו בקשרים קרובים, וגם בקשרים חברתיים ביניהם, בעיקר בזכותו ובזכות אשתו המסורה נעמי.
יהי זיכרו ברוך.
"ליל מנוחות" הוא כמובן ואריאציה מתרגומו הנפלא של שלונסקי ל"המלט".