"אָבִיב קָלוּי בָּאֵש"
(ויקרא ב', י"ד)
 
כָּל מַרְבַדֵּי הַטַּל בַּדֶּשֶא בִּירַקְרַק חָרוּץ
וּזְהַב הַחַרְצִיּוֹת כְּאוֹצְרוֹת קֹרַח
וְדַם הַפְּרָגִים מִתְרוֹסֵס, מִתְבּוֹסֵס וְעַל כָּל סוּת הָרִים יֵז נִצְחוֹ
עִם כְּחוֹל יִפְעַת הַתֻּרְמוּס הַקּוֹדֵחַ
וְהָאָרֶץ כֻּלָּהּ אֲחוּזָה בְּבֻלְמוֹס מִדַּבֵּק שֶל פְּרִיחָה מְחֻרְמֶנֶת
יָחוּם וְלֹא רַחוּם, אֶרֶךְ-כַּפַּיִם וּקְצַר-רוּחַ
כְּאִלּוּ כַּפֶּיהָ חוֹבְקוֹת אֶת הַכֹּל: לְהַסְפִּיק, לְהַסְפִּיק, טֶרֶם כְּמוֹש,
עוֹד נִיחוֹחוֹת, עוֹד חִנְגּוֹת פִּרְחֵי בַּר, אַךְ זְמַנָּהּ מִתְרוֹשֵש כִּשְעוֹן-חוֹל זֶה,
כְּמִי שֶקָּצְבוּ לוֹ רוֹפְאָיו רַק שְבוּעַיִם-שְלוֹשָה עַד קִצּוֹ הַצָּפוּי
וְהוּא חוֹלֵה לִבְלוּב, הוּא זָב חַיִּים, הוּא צוּף וּמֹהַל,
הוּא פִּירוֹמָן מַבְעִיר דְּלֵקוֹת סַסְגּוֹן, הוּא מֵת לִחְיוֹת
וּכְלָל לֹא חַי לָמוּת בִּשְנֹק בּוֹ לַהַט הַחַמְסִינִים.
הָא, מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ וְלֹא בַּנְּעָלִים אֶלָּא כָּךְ, בְּיַחְפַת
רַגְלַיִךְ הַטּוֹבְלוֹת בְּמִלְמוּלֵי אַדְווֹת כָּל וָאדִי,
הָא, מַה נָּאווּ חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ בִּצְרֹף שֶמֶש-דְּבַש זְהָבָן
וְאֵיזוֹ מִין אִשָּה יָפָה אַתְּ, אֶרֶץ יִשְֹרָאֵל.
תִּדְבַּק לְשוֹנִי לְחִכֵּךְ, צִמְאוֹנִי לְחֵיקֵךְ וְאוֹנִי לְדוֹדַיִךְ
אִם לֹא אַעֲלֵכִי עַל רֹאש שִֹמְחָתִי
ְאֶזְלֹל אִתָּךְ סָבִיב
אֶת הָאָבִיב
יִלְעַן אָבִיב...