תל-אביב. 1.12.74. י"ז בכסלו תשל"ה. יום ראשון. אתמול השמיעו ברדיו מיבחר הקלטות מתוך הערב הספרותי עם המשוררים הערבים שנערך ב-19.11 בירושלים. נשמר רק חלק מקריאות הביניים של הבחור שהפריע לי: "מה זה, מאניפסט של מאניאק..." – וקטעו את ה"מזדיינים בתחת". גם מדברי אבות ישורון קטעו את הקטע על "לכם שש נשים, כל לילה אישה אחרת, ולי רק אישה אחת, כל לילה אותה אישה."

אחר-כך, בדברי גורי, קטעו את המקום בו הוא מכנה את השיר שלי בשם "פלאקט", והותירו רק את דבריו, ששמע את השיר – under protest . הקלטתי אצלי את קריאת השיר שלי, את שירו היפה של אנטון שמאס "ילד טוב", וכן את דברי אבות ישורון. ורק מקצת דברי גורי.

אחר כך דיבר חנא אבו חנא ואמר על שירי באירוניה מיוחדת, תוך הדגשת באסים עבים, כדרכו כל אימת שהוא מדבר כביכול כאנוס, אשר כמו מתוך התחשבות עדינה במענהו אינו מגלה את מלוא רשימת מעשי האימה, העוול, הנישול והדיכוי הידועים לו, לו שעבר את כל שבעת מדורי גיהינומו ועדיין נותר בן-שיח לנו.

"מה אתם מתפלאים על השיר של אהוד בן עזר? זה חדש לכם? דברים כאלה אנחנו קוראים כל יום בעיתונים. אנחנו רגילים לכך."

כלומר, השיר שלי הוא חלק מן ההסתה השוביניסטית המתפרסמת יום-יום מעל דפי העיתונים בישראל. כניראה, בצוותא חדא עם משה שמיר וד"ר הרצל רוזנבלום.