גם אני חושב שהגיע הזמן שיוצאי מרוקו דור ראשון שני שלישי ורביעי ועד דור עשירי –יבקשו סליחה מכל אותם ישראלים שהיו בארץ בסוף שנות הארבעים ובראשית החמישים של המאה שעברה, בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל הקטנה והענייה – אותם ישראלים אשר קלטו את יהודי צפון אפריקה והצילו אותם מחיי עוני, ניוון מוסרי (זנות של בחורות יהודיות שם, במרוקו), בורות, מחלות, תנאי חיים פרימיטיביים במלאח ובהרי האטלס – וכמיהה גדולה לעזוב את החיים הנוראים שם ולהיגאל על ידי העלייה לישראל, למדינה אשר היטיבה את מצבם לאין שיעור, זקפה את קומתם והפכה אותם לאזרחים נאורים של המאה העשרים.
זה שהעשירים שלהם, במרוקו וגם באלג'יר, הפקירו את העניים והחולים והזקנים, והם-עצמם היגרו לצרפת בסיוע ממשלת צרפת, זה סיפור מעציב שרק מעצים את הנס לקרה לאותם יהודי מרוקו הלא-עשירים – שכן הגיעו ארצה, ורובם הסיר מעליו את חרפת הגלות ופיגוריה, אף כי עדיין חלקם דבק באי-השכלה, באמונות שווא בבאבות הקדושים של כמו הצדיק באבא ברוך, או בפולקלור של המימונה, שחלק ניכר ממנו הוא כבר משופץ וישראלי וכמעט אין לו קשר לחג האלילי-למחצה שהיה נחוג בקרב העניים בצפון אפריקה.
בשעתו הייתי בערב ספרותי בעיירה שדרות עם יצחק גורמזאנו-גורן, ארז ביטון ואולי עוד סופר מחוגם, והם פתחו ביללה הרגילה על מה שעשינו להם כאן, אנחנו האשכנזים והיישוב הוותיק, שרמסנו את פאר קהילת יהודי צפון אפריקה המסורתית והפטריארכאלית והמשכילה שחיתה בארמונות-פאר ואשר הילדים והילדות נישקו את ידי הוריהם וצייתו להם בכול וכולם אמרו שירה ותרבות והיו חביביהם של מלכים ורוזנים – וכדומה וכדומה, ורק פה בישראל עיפרנו כבודם בעפר והפכנו בנותיהם לזונות!
ואז קם גבר אמיץ ולא צעיר, מיוצאי מרוקו הגר בשדרות, ונתן להם באבי-אביהם, ותיאר את המצב האמיתי של היהודים במרוקו, ממנו גאלה אותם ישראל, ולא פסח על הזונות היהודיות ששירתו את חיילי בנות הברית בצפון אפריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואמר שאוי ואבוי לקהילת יהודי מרוקו אלמלא ישראל הצילה אותה מחיי ניוון, בורות, עוני וזנות.
איפה הסופר, המשורר או האינטלקטואל יוצא-מרוקו האמיץ שיקום כיום וינפץ את התמונה השקרית של הקיפוח והעוול הנורא שעשתה להם כביכול מדינת ישראל! אכן, היא פשוט לא גאלה עדיין את כולם מהאמונות הטפלות של המלאח; ולצערנו עדיין פועלים עסקנים ורבנים שלהם, שמשתדלים שהחיים בישראל המודרנית לא יגאלו את צאן מרעיתם אלא שיישארו בבורותם גם כאשר היא מתכסית בש"סניקיות דתית שיש בה מבחינת תרבותית והשכלתית לא מעט מהמשך הגטו של המלאח – לבד מהמצב הכלכלי השפיר-יחסית של אברכי ש"ס ודומיהם, בזכות החליבה של תקציבי המדינה, מה שלא היה לשכמותם אפילו בחלום בגולה הדווייה!