(במלאות 90 שנה ל"הבימה")
 
1. חנה ושבעת פּניה
לזיכרה של חנה רובינא
 
"ואז מגיע הרגע הנורא, כּאשר אַתּ לובשת את בּגדי הדמוּת החדשה
שאַתּ מגלמת, עוֹטָה את צבעי האיפּוּר, מבּיטה בּראי ורוֹאָה לגודל
אכזבתך כּי רק דבר אחד אֵינֵךְ מסוּגלת להמיר: את פָּנַיִךְ..."
(דֵיים פֶּגִי אֶשְקְרוֹפְט)
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַבּוֹכוֹת:
אֶת תַּמְצִית יֵאוּשוֹ שֶל הַבֶּכִי
שֶהוּא כְּלוֹת הַכֹּחוֹת שֶל עֵינַיִם לַחוֹת
לֶאֱצֹר דִּמְעוֹת-מֶלַח מִלֶּחִי –
אֶת תַּמְצִית יֵאוּשוֹ שֶל הַבֶּכִי הַזֶּה
הַגּוֹאֶה עַל גְּדוֹתָיו שֶל הַגּוּף
כָּל חַיֵּינוּ צָרַפְנוּ כְּנֹסַח חוֹזֵר
מִסִּיגֵי הַחֶמְלָה הָעַצְמִית – לְמִין זֵר
שֶל חוֹחֵי אֵיזֶה טֹהַר סָגוּף.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַשֹּוֹחֲקוֹת:
אֶת עִנְבַּל צִלְצוּלוֹ שֶל הָאֹשֶר
הַמַּפְלִיא לְהַכּוֹת עֲמֻקּוֹת וּמְתֻקּוֹת
הֵדֵי אוֹר בְּאַפְסַיִם שֶל חֹשֶךְ –
אֶת עִנְבַּל צִלְצוּלוֹ שֶל הָאֹשֶר הַזֶּה
הַנִּתָּז כִּטְלָלִים וּכְמוֹר
כָּל חַיֵּינוּ לִטַּשְנוּ, לַטֵּש וְחַזֵּק,
לִהְיוֹתוֹ לֹא קַל-דַּעַת וְלֹא קְצַר-הֶבְזֵק
אֶלָּא עַז
כְּשֵכָר שֶל אוֹר.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַזּוֹעֲפוֹת:
אֶת סוּפוֹת רְעָמָיו שֶל הַזַּעַם
הַהוֹדְפוֹת וְנוֹגְפוֹת דּוּמִיּוֹת נִגְרָפוֹת
כִּרְעִידַת אַדְמַת-סֶלַע שֶזָּעָה –
אֶת סוּפוֹת רְעָמָיו שֶל הַזַּעַם הַזֶּה
שֶאָפְלוֹ בְּרַק-עִוְעִים מְתֻזָּז
כָּל חַיֵּינוּ אִלַּפְנוּ, רַסֵּן וּפַרְזֵל,
כִּדְהִירַת סוּסֵי-בָּר, כִּשְֹעִירֵי-עֲזָאזֵל
אֶל בָּרוּךְ זַעְפּוֹ
כִּי עַז.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַחֲרֵדוֹת:
אֶת הִבְהוּב סַכִּינוֹ שֶל הַפַּחַד
הַמֵּאִיר אֶת צֵידוֹ
בְּחִוְרוֹן-גּוֹן-שִֹידוֹ
שֶל הַנָּס מִן הַפַּח אֶל הַפַּחַת –
אֶת הִבְהוּב סַכִּינוֹ שֶל הַפַּחַד הַזֶּה
הַצָּעִיר לְעוֹלָם, לֹא זָקֵן,
כָּל חַיֵּינוּ מֵרַקְנוּ, כְּאֶת הַבַּרְזֶל
הַנִּשְחָז עַד דַּק-דַּק וְאֵינֶנּוּ אוֹזֵל
(רַק אֲנַחְנוּ אוֹזְלִים,
זֶה כֵּן).
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הַגֵּאוֹת:
אֶת הַהוֹד, הוֹד מַלְכוּת לֹא מֻכְתֶּרֶת
בְּשוּם רֶמֶז וָאוֹת זוּלָתִי הַפְּלָאוֹת
הַקּוֹרְנוֹת מֵעַצְמָן, חֶרֶש-חֶרֶש –
אֶת הַהוֹד-הַמֻּכְתָּר-בִּבְלִי-כֶּתֶר הַזֶּה
הַמַּטִּיל, כְּמָרוּת, אֶת צִלּוֹ
כָּל חַיֵּינוּ זִכַּכְנוּ, זַכֵּךְ וְאַזֵּן
בְּאַלְכִּימִיָּה לֹא הֲגוּיָה, לֹא נֶחְזֵית
כְּאַחַת
הַמַּתָּכוֹת הָאֲצִילוֹת.
 
אָמְרוּ הַפָּנִים הָאוֹהֲבוֹת:
אֶת יִצְרֵי הָאִשָּה, אֶת הַלַּהַט
הַמַּסְעִיר בָּהּ אַוּוֹת וּמַבְעִיר מַכְאוֹבוֹת
שֶל בְּעֶצֶב תֵּלְדִי כִּי חַוָּה אַתְּ
וְאֵלָיו תְּשוּקָתֵךְ – אֶת הַלַּהַט הַזֶּה
הָרוֹדֶה בָּהּ, נִכְבָּש וְכוֹבֵש,
כָּל חַיֵּינוּ הִצַּלְנוּ, חַסֵּר וְקַזֵּז
מִזּוֹלוּת-הַמּוּקְיוֹן וּמִלְּזוּת-הַפּוֹחֵז,
מִן הַפִּיחַ
לְמַעַן הָאֵש.
 
וְאָמְרוּ הַפָּנִים שֶמִּבְּעַד לָאִפּוּר:
אֶת חַיֵּינוּ עָדִינוּ כְּחֹשֶן
וְהִטַּלְנוּ בָּם פּוּר בְּלִי פְּשָרָה וְכִפּוּר
עַל שֶשְתָּם: עַל הַבֶּכִי, הָאֹשֶר,
הַחֵמָה, הָאֵימָה, הַמַּלְכוּת, הַתְּשוּקָה
שֶיּוֹם-יוֹם מִלַּטְנוּם בְּשִנֵּינוּ
מִשִּנָּיו שֶל הַזְּמַן, מִגַּסּוּת וְשוּקָהּ,
מֵרָכֵל וְרָכֹל בִּשְמֵנוּ –
רַק אַחַת לֹא מִלַּטְנוּ, שֵֹיָה עֲשוּקָה,
מִן הַזְּמַן הַזְּאֵב:
אֶת עַצְמֵנוּ...
 
 
 
 
2. אהרון הכֹּהן
לזכרו של אהרון מסקין
 
"ויאמר: הלא אהרוןְ אחיך... ידעתי כי דַבֵּר ידבּר הוא... ושֹמתָּ את הדברים
בּפיו... ודיבּר הוא לךָ אל העם והיה הוא יהיה לךָ לְפֶה..."
(שמות ד', 16-14)
 
הַבְּרִית לוּטַת-עָנָן. וְהָאָרוֹן
מֻצְלַף סוּפוֹת סִינַי. יוֹמְךָ חֵלֵכָה.
רַק אַהֲרֹן לְבַד, רַק אַהֲרֹן
יִהְיֶה לְךָ לְפֶה בְּכָל דְּרָכֶיךָ
וְכִי מֹשֶה כְּבַד-פֶּה וּכְבַד-לָשוֹן
וְהֶחָלָל כָּבֵד עַל בָּמוֹתֶיךָ
הוּא הָרִאשוֹן לְךָ, הוּא הָרִאשוֹן
לִמְכַהֲנֵי בְּקֹדֶש-קֳדָשֶיךָ.
 
וְהוּא – אֶת הַפְּשוּטוֹת שֶבַּמִּלִּים
יַשְלִיךְ כְּמִין מַטֶּה בֵּין מָסַכֶּיךָ
וִיהִי מַטֵּהוּ לְתַנִּין אַלִּים,
וִיהִי נָחָש מַכִּיש אֶת שַלְווֹתֶיךָ
וּבוֹ – מִקּוֹל הָרַעַם הַנִּחָם
עַל טוּנְדְרוֹת-הָרָעָב שְלוּגוֹת מַמְלֶכֶת
וְנַעַר הַמַּבְרִיחַ שַֹק-פֶּחָם
לִסְטוּדְיָה מוֹסְקְבָאִית, עִם כִּכַּר-לֶחֶם.
 
וּבוֹ –מִגִּמְגּוּמוֹ הַפְּרָגָאִי
שֶל גֹּלֶם מָהָרָ"לִי מִתְפָּרֵעַ
וְיוּזְפָּא דוֹחֵק-קֵץ, גַּעֲגוּעִי
וְאִיש "הָאֲדָמָה הַזֹּאת", זוֹרֵעַ,
וְשַאֲגַת אוֹתֶלוֹ פַּנְתֵּרִי
וּמֶלֶךְ לִיר שֶהוֹד-כִּתְרוֹ מָרוּט הוּא
וּמוֹנְסֶרָא דוֹמֵם וַעֲרִירִי           
וְנַהֲמַת קֵיסָר: "אַתָּה הוּא, בְּרוּטוּס?"
וּבְכִי הָאָב קוּמָאלוֹ מוּל גַּרְדּוֹם
וְאַבָּא כְּרִיסְטִי שֶל אוֹ'נִיל, מוּל סַעַר –
וְלֹא רַק הַמִּלִּים קָדוֹת לוֹ דֹם,
גַּם הַדְּמָמוֹת בֵּינָן, שְחוּזוֹת-הַתַּעַר.
 
וְהוּא – מוּל פּוֹחֲזִים בְּמִצְנְפוֹת-
הַסְּטֶנְדְאַפִּיסְטִים חֶנְוָנֵי-הָרוּחַ,
כֹּהֵן גָּדוֹל, בְּלִי חֹשֶן, בְּלֵי אֵפוֹד,
רַק אָנוּ
בִּלְעָדָיו
שָֹדֶה קָרוּחַ.
 
דַּבֵּר עָלֵינוּ שָם, בְּקוֹל הַבָּאס
הַסְּלָאבִי הַנִּפְלָא שֶלְּךָ, כְּקֶדֶם,
הַמַּלְאָכִים יַקְשִיבוּ לְךָ – הַס! –
בַּתֵּאַטְרוֹן הָרָם שֶל גַּן-הָעֵדֶן.
 
אֱמֹר עָלֵינוּ אֶת צִדּוּק-הַדִּין
בַּזֶּ'סְטָה הַצְּנוּעָה שֶלְּךָ, בְּלִי גֹדֶש,
שֶלֹּא תָמִיד לַטּוֹב אָנוּ סוֹגְדִים,
שֶלֹּא תָמִיד כִּהַנּוּ רַק בַּקֹּדֶש.
 
וּמְסֹר לִסְטָנִיסְלַבְסְקִי אִם נִתָּן
שֶמִּסִּסְמוֹת שְגוּיוֹת רָאוּי לַחְדֹּל:
זֶה לֹא נָכוֹן שֶאֵין תַּפְקִיד קָטָן,
זֶה רַק נָכוֹן שֶיֵּש שַֹחְקָן גָּדוֹל.
 
וְשֶהָאֵל שֶבְּאוֹרוֹ הוּאַר
מוֹסִיף, כְּאֶפִּילוֹג לַמַּחֲזֶה,
שֶהַחַיִּים הֵם מִין רֶפֶּרְטוּאָר
אַךְ בְּלִי עֲנָק כָּמוֹהוּ –
זֶה לֹא זֶה...